פוסט מנהלתי רגוע קצרצר שכזה

צריך איכשהו לאמר משהו על הודעת הפרישה (הזמנית, כולי תקווה) של מעיין, לא? אז ראשית, תודה רבה על המאמץ. אני אישית מאד אהבתי את הכתיבה שלה, והרגשתי שהיא ממשיכה את הליין שלי. לא שהייתה בעיה אם היא הייתה מפתחת פורמט משלה (מבורך מאד כמובן), אבל עדיין היה כיף לראות את הטון שלי נעשה בידי מישהו אחר.


[אפשר בלי תמונה? יש אנשים מוכשרים בעולם. רוברט ויליאמס הוא אחד מהם. גם המגזין שהוא ייסד, משהו בלתי-ניתן-להגיה בשם Juxtapoz מקסים לגמרי. קל לשרוף איתו שעות.]

מה הלאה? המון תהפוכות עברו על הבלוג בחודשיים האחרונים. זה סמלי ביותר היות וגם עלי עברו לא פחות, ואולי אפילו יותר תהפוכות בזמן הזה. יש כל מיני מחשבות על מה לעשות איתו בעתיד-הלא-רחוק, אבל חבל לי לדבר עליהן לפני שיהיה משהו קונקרטי. בינתיים אמשיך לכתוב על חוויות ברלינאיות (הנה אחת אוטוטו עולה פה) ולתת במה לכל אורח מוכשר שרק ירצה לדבר על תרבות אלטרנטיבית זו או אחרת.

רואים? פוסט רגוע, בלי חדשות מסעירות ובלי הו-הא. גם כאלה צריך מדי פעם. עוד שעתיים יעלה פה אחד עם יותר בשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting