כ.

החלטתי להתיאש היום.

יושב בבית, כותב פוסט דרך שליש מסך לפטופ. המסך נשבר אתמול בבוקר ויתקנו אותו רק ביום שישי. ביטלתי את כל הפגישות היום, והחלטתי להבריז מכל מה שמצפים ממני לעשות. תפוס לי הגב כבר כמה ימים, לראשונה מאז גיל 17. טוענים שמנוחה זה טוב לגב.

אז אני יושב על הכורסא החדשה שלי, שהיא מתנת אלוהים לגב האנושי. מסביבי ערימת הדיסקים הצנועה שקניתי מאז הגעתי לגרמניה. לא עשירה מדי, אבל כל דיסק מלמילאן. לכל דיסק יש סיפור מאחוריו, וזכרונות מהשנה האחרונה שהוא מעביר לי. אם אסדר אותם בסדר רכישה כרונולוגי, יוכלו לדעת פחות או יותר את מעללי ב – 2009.

עכשיו בדיוק מתנגן לו, בפעם האלף, הדיסק 'ברזל' המופתי של 1:1. אחרי זה יגיעו Lonski & Classen והמוזיקה המוזרה שלהם. קודם שמעתי את Happy Weekend של The Burning Hell. ניגנתי את Everything you konow is a lie חמש פעמים רצוף. ואני בע"מ 174 של קפקא על החוף של הרוקי מורקמי. הוא בדיוק מדבר על בדידות מבחירה, או יותר מדויק: התבודדות מבחירה והבדידות שבאה איתה. וגם על השואה, כי תמיד חייבים להזכיר את השואה.

ואה, אני גם כותב פוסטים פילוסופיים בגרוש. מעניין מי יקרא זאת ומה הוא יבין.