זהו (עוד) פוסט על טעם החיים. או: בירה!!!

לא מדברים פה מספיק על בירה. וזה מובן מאליו, כי אי אפשר לדבר מספיק על בירה. כאות הוקרה לטעימת הבירה שנערכה בביתי במהלך החופשה, הנה פוסט עם שלל מידע, לינקים ו.. נכון: תמונות.

1. הבלוג של דרור בבקבוק הוא בלוג הבירה היחיד שאני מכיר בעברית. כך יצא שהגיוני יהיה שהוא יכתוב את הביקורת על טעימת הבירה מהפיסקה הראשונה. מה היה שם? די הרבה אלכוהול לכמות קטנה של חמישה אנשים: 11 בקבוקים, שרובם חזקים (6-8 אחוז) עד חזקים מאד (11 אחוז פלוס). התרומה שלי הייתה בעיקר של סטאוטים כהים עזי אלכוהול בטעמי קפה עזים. שניים מהם היו לימיטד-אדישן, כאשר רכישה בפסטיבל בו קניתי אותן הוגבלה לארבעה בקבוקים לבן אדם. שניהם הצטיינו בטעמי ליקריץ, ושלל גווני טעמים שהחך האנושי טרם המציא להם שמות. במילים אחרות: למי שחושב שסטאוט זה רק גינס ומרפיס, יש עוד עבודה לעשות. שידבר איתי.

וכמובן: הלינק לביקורת של דרור. חברים, יש שם המון תמונות בירה יפות!

2. הבירות המדוברות בטעימה הקודמת לא ניתנות לרכישה בחנות האלכוהול הפינתית של רובנו. כדי להשיג אותן צריך להרחיק עד חנות בירות בוטיק יעודית – כזו שאין בברלין – או עד פסטיבלי בירות למיניהם. אני עשיתי את השני, וכך בתחילת נובמבר נחתתי, אחרי לילה לבן באוטובוס מברלין להולנד, בבודחראבן. עיירה הולנדית קטנה עם תחנת קמח ישנה – תחנה שהוסבה כבר די מזמן ועכשיו היא מבשלה בשם דה-מולאן (=תחנת קמח בהולנדית אם זכרוני אינו מטעני).


[המשאית של מבשלת דה-מולאן מביאה לנו דברים טובים. קרדיט ל – Willem Joosten. הולנדי שהצטרף אלינו בשעות האחרונות של הפסטיבל]

רגע של פוליטיקת בירה הולנדית: בהולנד יש מועדון בירה בשם Pint. להולנדים יש, כמו לקרוביהם הגרמנים, יצירתיות יוצאת דופן במתן שמות. פיינט מארגנים כל שנה, מאז סוף שנות השבעים, פסטיבל בירות בוק (שמו הרשמי ‘פסטיבל בירות בוק’, או: Bokbierfestival) באמסטרדם. עקב חילוקי דעות יצירתיים, או משהו בסגנון שלא עקבתי אחריו עד הסוף, חל סוג של סכסוך בין דה-מולאן, המבשלה היצירתית ביותר בהולנד, לבין פיינט. סכסוך שהוביל את דה-מולאן להכריז על פסטיבל בירה משלהם יום לפני פסטיבל בירות הבוק. הדומה? בשני הפסטיבלים יהיו הרבה בירות הולנדיות. השונה? בזה של דה-מולאן משתתפות אך כמעט ורק מבשלות על-בוטיק אירופאיות. כאלו שמייצרות בירות לימיטד-לימיטד אדישן שחובב הבירה הממוצע יעזוב הכל באמצע, יעלה על מטוס ויגיע במיוחד בשבילן. בחיי, היו כמה חבר’ה שהגיעו במיוחד לפסטיבל מארה”ב! משוגעים.


[הדוכן של מבשלת נארקה. היו להם שתי בירות סטאוט מעושנות בפסטיבל, שהוגבלו בכמות לאחת לבן אדם. איפושהו בצהריים אזל המלאי, לאכזבתם של החובבים האירופאיים. צילום: Willem Joosten]

את בודחראבן, בה נערך הפסטיבל, אין ברירה אלא לתאר בקלישאות: עיירה הולנדית ציורית קטנה. יש בה תעלות, שדות, חנויות גבינה ייעודיות וכאמור – תחנת קמח לשעבר אחת. הגענו אליה בשש וחצי בבוקר, והתרשמנו מאד מהשקט ששורר. אז הלכנו לישון, אצל בחור שמצאתי דרך קאוץ’ סרפינג ובליינות זה כל הסיסטם שלו – והתעוררנו בצהריים כדי לגלות שאותו השקט עדיין חי ושורר. שעתיים ושני כריכי לחם טרי וגבינה הולנדית מאוחר יותר, הגענו לפסטיבל.

היו בפסטיבל שני מרכזים שהיו מרוחקים אחד מהשני כחמש דקות הליכה לצד תעלת מים. אחד, הראשי, היה בתחנה עצמה ומשך את רוב תשומת הלב. השני היה בתוך בקתת עץ ישנה והיה מקסים ורגוע בהרבה – אבל, מה לעשות, עם בירות פחות מתוקשרות. אסימון עלה יורו וחצי, וטעימה, של 150 מ”מ בממוצע, עלתה אסימון או שתיים – בהתאם לנדירות ואיכות הבירה. רוב ההיצע היה של סגנונות שחובבי בירה אוהבים: הרבה מאד כהים, הרבה מאד חזקים, הרבה הרבה מאד מעושנים – וקצת בירות בוק – כי זו העונה. אחרי 6-7 בירות מפסיקים להבדיל בין הסגנונות השונים כמובן, ורק נהנים מהבירה והחברה.


[מקור. Göller אגב, הייתה המבשלה הגרמנית היחידה באיזור]

הרשמים בראשי מהאירוע קצת מעורבבים כרגע. בליל טעמים של בירות וגבינות, יחד עם שלל אנשים שפגשנו והכרנו, כשהכל הסתיים בסבב פאבים עם המארח הנמרץ שלנו עד שלוש בלילה. אלוהים יודע איך התעוררנו בבוקר. אלוהי אלוהים יודע איך המשכנו לאמסטרדם ולמה שמתואר בחלק הבא.

3. או, אמסטרדם! צריך להיזהר כשבאים לכתוב על אמסטרדם, כי המארחת שלנו בחלק הזה תקרא כנראה שורות אלו ותבחין בכל חוסר דיוק (ד”ש :]).

היה זה הביקור השני בהיסטוריה הניימנית באמסטרדם, כשהראשון היה קצר ביותר ועייף ביותר והשאיר רשמים לא-מי-יודע-מה-חיוביים. המטרה הרשמית שלי בהגעה לאמסטרדם הייתה להשתתף בפסטיבל בירות הבוק שחל בעיר באותו הסופ”ש. המטרה הרשמית של טום, חברי לטיול, הייתה לעשן כמה שיותר רגע לפני שהוא נגמל מעישון עד סיום התואר השני שלו. איפושהו באפריל, עם קצת מזל.

אישית, רוויתי לגמרי מבירות איכות ובכלל ביום הקודם, והגעתי עם קצת, אבל ממש ממש קצת, התלהבות – ויש שיאמרו שבכלל בלי – לפסטיבל בירות הבוק. פסטיבל שנערך בהיכל ענק, לא רחוק מתחנת הרכבת, שנקרא Beurs van Berlage. מקום שהיה ממש מזמן שוק חילופי סחורות, והיום סתם מארח אירועים. גלריית האורחים המשתנה שלנו הורכבה בעת הביקור בפסטיבל מארבעה אנשים – שרק שניים מהם, אני ושותפי הבלגי לשעבר שהגיע במיוחד מבלגיה כדי לבלות איתנו את היום, שתינו אלכוהול. הסתפקנו בלחלוק שש טעימות בירה (200 מ”מ) כל אחת, כשהטובות ביניהן היו מסגנון אייס-בוק: בירות בוק שמקפיאים, מוציאים קצת מים, ואז מפשירים מחדש כדי לקבל בירה חזקה בהרבה. אחסוך לכם את הביקורות: בכל מקרה אי אפשר להשיג את הדברים המדוברים מחוץ להולנד.

4. רגע נדיר שלא קשור לבירה: בערב באמסטרדם, עיר בילויים אדירה ע”פ השמועות, נלקחנו (בכוח! באיומי אקדח! או שלא) למועדון ברלינאי\פלורנטיני ברוחו בשם: ווסט חאסט פאבריק (בלעז, תעצרו נשימה: Westergasfabriek). המשמעות בהולנדית היא ‘מפעל הגז הישן’, וזה למרות שהמקום היה בעבר מפעל גז ישן (המילה ‘למרות’ עלולה להיות מיותרת במשפט הקודם). מדובר במועדון שבנוי ומתנהל לפי כל כללי האנדרגראונד המקובלים: מהעיצוב ועד המוזיקה הלא פופלרית אך רקידה, עצמאית ומיוחדת מאד. אחלה דרך לבלות ערב באמסטרדם. בעיקר אם בא לכם גם להתחכך במחתרת המקומית.

5. הפוסט הזה הופך אט אט למפלצפוסט. אניווי, אם בטיולים עסקינן, אז חייבים לציין את הטיול השנתי הקבוע של מועדון הבירה האירופאי. כל פעם בוחרים חברי המועדון, הידועים גם בשם ‘הזקן והכרס’ על שם המראה משובב הנפש של רוב חבריהם (אני מניח), עיר כלשהי באירופה. עדיף כזאתי שמכילה כל מיני מבשלות בוטיק ואטרקציות בירה בסביבתה. עדיף כזו שיש בה חברי מועדון שיכולים לארגן את העסק. שם הם מבלים 3-4 ימים בסבבי פאבים, מבשלות, חנויות – וכמובן: טעימות בירה כשכל חבר מועדון מביא את הדברים הנדירים ביותר שידו משגת.

השנה מגיעים חברי המועדון בין ה – 4 ל – 7 ביוני לרומא. המארח יהיה בחור בשם אלכס, בעל פאב הבירה בראסרי 4:20. התוכנית רשומה פה, וכל אחד יכול להצטרף במחיר עלות כרטיס טיסה. ואני? אולי. נראה. מאד מאד רוצה, אבל זה יוצא בזמן הסמסטר ולא ברור אם אצליח לפנות את הזמן הנדרש. עדכונים בזמן חי יגיעו בהמשך.


[מהאתר של הבראסרי 4:20]

6. כבר שנים שהתשובה הכמעט קבועה שלי לשאלה על המבשלה האמריקאית האהובה עלי היא ‘סטון‘. תשובה קצת לא אחראית, כי לא באמת טעמתי מספיק מבשלות אמריקאיות, אבל מתוך עשרת הבירות של סטון שטעמתי, לפחות 7 היו אלוהיות. סטטיסטיקה מרשימה. הזכרתי אפילו בעבר את סדרת המאה ה – 21 שלהם: סידרה שמוציאה בירה ייחודית ב – 1.1.2001, 2.2.2002 וכו’ וכו’ (בקרוב אזכה לטעום את ה – 9.9.2009!).

לפני שבוע וחצי סטון הפילו פצצה: הם רוצים לפתוח מבשלה באירופה! פעילי הבירה האירופאיים החלו ישר להפעיל את בלוטות הטעם, ולדמיין איפה, איך ולמה תהיה המבשלה העתידית. יש כמובן זמן עד שזה יקרה, אבל בינתיים אפשר ליצור באז בבלוג, כדי שייבואנים עתידיים יביאו בבוא הזמן את מוצרי החברה לארץ.

7. עולות לי מחשבות על פוסט ‘רשימות ה’טוב ביותר’ הלא שגרתיות ביותר ב – 2009′. עד שזה יקרה נסתפק בת’רד חמש הבירות הטובות ב – 2009. הכי כיף זה שאת חלקן טעמתי.

8. יש! פתחו בגרמניה חנות אונליין לבירות בוטיק! אפילו בירות עונתיות במהדורה מוגבלת יש שם, והבעלים טוען שההיצע רק ילך ויגדל. אותי מלהיבות במיוחד הבירות של מיקלר, וספציפית הסטאוטים שיושנו בחביות ויסקי. טעמתי כאלה והן גן עדן מוחלט (אם כי גהנום במחיר: 13-19 יורו לבקבוק גדול). בקרוב בפתח דלתי הברלינאית.

9. החזית הישראלית בינתיים מתחממת בטירוף: כבר הוזכר פה בר הבירות החדש בשטרן 1 (בינתיים נוספו ביקורות על המקום של העכברוש ושל יוחאי), ועכשיו השמועות מדברות על פאב בירות נוסף ברחוב הארבעה, אחד עם חמישים ברזים. מבשלת הנגב של יוחאי החלה סוף סוף החודש לייצר בירות באופן מסחרי, ואוטוטו הן יגיעו לפאבים, חנויות ורשתות השיווק הקרובים למקום מגוריכם. ובנוסף לכך הלאת’ינג בודהה הקימו מבשלה בדרום ת”א, ומפיצים אט אט את הסחורה המצויינת שלהם (בינתיים אפשר למצוא אותה רק בשטרן 1). מי זוכר שפעם היה לנו רק את הדאנסינג קאמל.

10. ולסיום, סתם כך, הטבלה המחזורית של הבירות באדיבות בוינגבוינג.

7 תגובות

  1. שצ הגיב:

    מדליק לאללללה, כבר אמרנו…?
    אוהבת את הכתיבה!
    יש הרבה מה ללמוד פה, ולא רק על בירות…
    המוני תודות. שצ

  2. ניימן הגיב:

    לא, לא אמרנו – אבל תודה :]

  3. קורא הגיב:

    vהאמת שבאמסטרדם אפילו להייניקן יש טעם אחר וקל יותר מבארץ. משהו במים שם פשוט עובד נכון ולשבת שם באיזה פאב על אחת מהתעלות בחוץ עם הייניקן קרירה זה אחד מהדברים הכי נעימים שאפשר לתאר.

  4. ניימן הגיב:

    ואללה? אני לא שותה הייניקן בארץ, אז אפילו לשים לב לא יכולתי. אם כי מנסיוני יש המווווווווווווון השפעה פסיכולוגית בקטעים האלו. תדע את האמת רק כשייבאו סוף סוף תעלות מים ליפו.

  5. עמית הגיב:

    ניימן, תודה על ההמלצה על סטון!
    אני מתגורר במישיגן ומבטיח לבדוק את התוצרת שלהם.
    למקרה שייצא לך להיתקל בבירות אמריקאיות, אני ממליץ על:
    Bass Ale
    Goose Island (מבשלה שיקגואית)
    Oberon
    Blue Moon
    לכולן אחוזי אלכוהול סטנדרטיים (4.5-5.5%).

  6. ניימן הגיב:

    אפקח את העיניים. וכמובן שתמיד יהיה שמח אם תביא איתך איזה בקבוק :] (אגב, אני ממש לא טוען שאחוז האלכוהול קובע את טיב הבירה. יש בירות חלשות נהדרות. למעשה, יש אפילו משקאות בלי אלכוהול טעימים!)

  1. 6 בינואר 2010

    […] « זהו (עוד) פוסט על טעם החיים. או: בירה!!! […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting