קולומביה(12): כשהקומבייה מנסרת את הלילה

אמריקה הלטינית נמצאת תחת תהליך של רה-אתנתיזציה. שזה אומר שהם הולכים וחוזרים לשורשים הילידיים ולומדים, בקורסים יוקרתיים, כל מיני שפות וניבים שכמעט נכחדו. זה כנראה טבעו של העולם: אנשים פרימיטיביים רוצים להיות מתקדמים ומודרניים. אנשים מודרניים מבינים כמה המודרניזציה משעממת, עושים רומנטיזציה לעבר ומנסים להחיות אותו.

אוקי. אז יש לנו תהליך של חזרה לשורשים בקולומביה. תהליך מבורך, שמתנגש, חזק, בסימפטום אחר של המדינה: גזענות נגד ילידים. וגזענות, קוראים יקרים, זה רע. כל אמן בעולם, חוץ מאלו הישראליים, יודע את זה. קחו למשל את Aterciopelados. אחת מהלהקות הקולומביאניות המצליחות בכל הזמנים – והראשונה שזכתה להצלחה בינלאומית. פעם, בנייטיז, הם היו עושים רוק בועט. מאז הם לקחו המון המון סמים, וכיום עושים מוזיקת-פרחים-רגאיי רגועה (ו*שיעול* משעממת) שקוראת לשלום עולמי או משהו בסגנון. אבל האמת היא שלמרות הציניות הבוטה שלי – מפעלם מבורך למדי: הנה! ביום שישי לפני שלושה שבועות הם ארגנו בכיכר הראשית של בוגוטה – אחד המקומות היפים בעיר – קונצרט המוני למען הילידים ונגד אפלייתם.

שאני אפסיד את זה? ברור שלא. כמו שעון הגעתי לשם באיחור אופנתי של שעה וחצי.

ראשית כל, אני רוצה להשוויץ ולאמר שסידרו לי צמיד וי.איי.פי וכניסה מאחורי הקלעים למופע. שזה מדהים, כי אפילו בהופעות של חברים בת”א לא קיבלתי כזה. שנית, כדאי שאציין שכמוני קיבלו כנראה גם כל שאר החברים של החברים של המארגנים צמידים דומים, ויצא שאיזור הוי.אי.פי היה המקום הכי צפוף בקולומביה באותם הרגעים. ושלישית? זה הזמן להצהיר שהמוזיקה הייתה מעולה! באמת מעולה! המון להקות, רובן קאנוניות לגמרי במושגים קולומביאניים, עלו לבמה אחת אחרי השניה להופעות קצרות. הקהל השתולל. הבירה (הפיראטית, מכירת האלכוהול הייתה אסורה רשמית) זרמה – והיה המון כיף.

מכל אלו הכי דיברה אלי להקה בשם Doctor Krapula. להקה חדשה יחסית שמוציאה דיסקים מאז 2002 ומאז זוכה להצלחה אדירה בקולומביה בפרט ובאמריקה הלטינית בכלל.  הם מערבבים כל כך הרבה סגנונות – רוק, מרנגה, סלסה, רגאיי, סקא ופאנק  – שהדרך היחידה לתאר את מה שהם עושים זה ‘חום’ (סליחה, בדיחה טיפשית). חוץ מזה, ומעבר לכל, הם מופיעים בחסד, עם אנרגיות אדירות, כיאה ללהקת רוק-פאנק-סלסה-רגאיי-מה-לא, שמעיפות אותך לשמיים ברגע שהם עולים לבמה. התאהבתי בהם משמיעה ראשונה, ואפילו קניתי את הדיסק האחרון שלהם לפני הטיסה (יחד עם עוד 20(!) דיסקים אחרים! אני בדרך להיות מומחה למוזיקה קולומביאנית).

השיר שמצורף להורדה למטה, Bam, הוא השיר שפתח את ההופעה ובעצם ופתח את ליבי ללהקה. הוא יצירת רוק-סקא כזאת, עם השפעות לטיניות מאד ברורות. קצת מזכיר לי להקה וולשית בשם Skindred שנהגתי לשמוע פעם. כיף גדול.

[Doctor Krapula – Bam] [עבר זמנו, בטל קורבנו]

בונוס מיוחד למי שנשאר פה: La 33. להקה שעושה סלסה בניחוח בוגוטאי (מלשון בוגוטה). הלהיט הגדול שלהם הוא נעימת הפנתר הורוד בקצב הסלסה. מהדברים האלה שלא ברור איך מישהו לא עשה קודם
[La 33 – La Pantera Mambo] [עבר זמנו, בטל קורבנו]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting