סיביריאק

ביליתי אתמול את כל היום במשרד; צריך לזכור שיום ראשון פה זה כמו יום שבת בארץ. בשמונה בערך צנחה עלי תוגה כבדה. רכיבת אופניים קצרה לא עזרה להיפטר ממנה, וגם לא ארוחת ערב. כנסיון אחרון הלכתי לקרוא על הסיביריאק: הרכבת הארוכה ביותר שיוצאת מהאיחוד האירופאי. מברלין ועד סיביר. אני סוג של שוקל ברצינות לעלות עליה בקיץ

תכני הבלוג הזה תמיד הושפעו קשות מתחומי העניין של בעל הבלוג. עכשיו נידונתם לקרוא כמה פסקאות על הסיביריאק.


[התמונה מפה. CC]

בהתחלה לא האמנתי שהסיביריאק עדיין פועלת: רכבת של חמישה ימים מברלין לסיביר? במאה ה – 21? מי צריך את זה בכלל?! נכון, הטרנס-סיבירית, שלוקחת אפילו יותר זמן, נוסעת כל הזמן. אבל יש הבדל בין השתיים: הטרנס סיבירית, על אף שהיא משרתת בנאמנה אזרחים רוסיים שבאמת צריכים אותה, הפכה מזמן ליותר חוויה תיירותית מכל דבר אחר. הסיביריאק עוד לא .

הסיביריאק יוצאת כל יום שבת מברלין לדרכה הארוכה. בדרך היא מתפצלת ומגיעה בסוף לשמונה תחנות: ממוסקבה, דרך אסטנה בקזחסטן ועד נובוסיבירסק: התחנה הרחוקה ביותר (5130 ק”מ). זה הופך אותה לרכבת הרחוקה ביותר שיוצאת מהאיחוד האירופאי. הפיצול קורה ברובו בביאלרוס. מה שנותן לי את הפנטזיה לעצור שם לטיול קטן ואז להמשיך הלאה בדרך.


[בין מזרח ומערב אירופה צריך להחליף את גלגלי קרונות הרכבת. עניין של סוג מסילות שונה. פה תמצאו סדרת תמונות חובבנית של ההחלפה ע”י נוסע הסיביריאק]

על פי הדיווחים נסיעה בסיביריאק היא חוויה קשה למדי: קרונות עמוסים עד אפס מקום בציוד, פקידי מכס חשדניים שיפרקו לכם את המזוודה וישאלו למה יש לכם שתי מצלמות – לא משנה שאחת דיגיטלית ואחת לא – וידרשו על כך תשלום. וגם המון אנשים קשי יום שלקחו על עצמם נסיעה לא קלה. יש כמובן תאי שינה, זוגיים, ומן הסתם גם ההתחברות עם השותף לתא היא סוג של חוויה*.

קצת מפחידה אותי הנסיעה: גם התנאים וגם השעמום ובזבוז הזמן. אבל היא גם די קוסמת לי: טעם של עבר באירופה. רק צריך לעלות עליה בשיא החורף ואז מובטחת חוויה מקפיאת דם לכל החיים.

לקריאה נוספת: כתבה בגרמנית על הנסיעה.

————
* מה שמזכיר לי: מישהו מעוניין בטיול אופניים בסיביר בסוף יולי תחילת אוגוסט? פרטים במייל.

15 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    זה דווקא נשמע מעניין, נסיעה שכזו, ואפילו עם עצירה או שתיים בדרך. באי הפסחא פגשתי בחור שחזר מבירת קזחסטן עם סיפורים הזויים במיוחד.

  2. ניימן הגיב:

    כל סיפור שמתחיל ב’אי הפסחא פגשתי’ חייב להיות מעניין :]. יש בעיה עם העצירות בדרך, כי הרכבת יוצאת פעם בשבוע. מה שאצטרך לעשות זה לקחת רכבת אחרת לביאלרוס, ואז לעלות שם על הסיביריאק. אם זה אפשרי כמובן..

  3. פאזי הגיב:

    נשמע מעולה. גם אי הפסחא :]

  4. Angelica הגיב:

    נשמע טוב ומבטיח!
    אמה-מה..בשבוע שעבר לקחתי רכבת מברלין לקראקוב (יותר מעשר שעות). הנופים היו ברוב הדרך חד גוניים -ארץ מרכז אירופית שטוחה וחקלאית. רק כשעה לפני קראקוב התחילו קצת גבעות. הנסיעות הללו יכולות להישמע מאד רומנטיות, אבל בלי חברה מעניינת (היתה איתי בקרון פולניה מבוגרת שלא דיברה שפות שאני מכירה..) זה יכול להיות משעמם.
    גם תהיתי אם אני בכלל כבר בנויה למסע איטי שכזה עם כל המהירות הזו שאנחנו כבר רגילים אליה.
    מקווה שתחזור עם סיפורים יותר מעניינים משלי (:

  5. ניימן הגיב:

    אלא אם כן הם ידברו רק סינית, מונגולית או קזחסטנית – אז כנראה שאצליח למצוא עם השותפים לתא שפה משותפת :] ואין לי בעיה, תמיד יש איתי עבודה לעשות וזה יכול להעביר לי כמה ימים p:

    בכל מקרה, החלק הארי של הטיול יהיה מן הסתם טיול האופניים בסיביר. הדרך היא סתם בונוס מעניין שעלול להיות פיאסקו עצום (שעמום מוות) או הרפתקאה נהדרת (אנשים מעניינים).

    לקחתי פעם רכבת מקטוביץ’ (לא רחוק מקראקוב) לברלין. אבל זו הייתה רכבת לילה. הנוף החדגוני נמנע ממני.

  6. Angelica הגיב:

    אהה. מצד אחד הפסדת את הנו, שרק מתחיל להיות מעניין אחרי קטוביץ (יש לי בכלל פנטזיה לעשות טיול בקרפטים מתישהו)
    מצד שני, אחרי קטוביץ הרכבת זחלה את כל הדרך עד קראקוב. די מורט עצבים.
    אגב קטוביץ, אנוכי הגאונה ירדתי יחפה לצלם את התחנה-השארתי את כל מטלטלי כולל לפטופ פתוח בקרון. אחד העובדים סגר את הדלת וסימן לרכבת ליסוע. רק אחרי תחנונים הוא הסכים לפתוח לי שוב. ניצלתי בעור שיני, מה שאומרים. אז כן, זה היה יכול תכלס להיות מענין להישאר בגרבי בלבד על הרציף בקטוביץ…(:

  7. ניימן הגיב:

    זאקופנה זה חלק מהקרפטים? כי אם כן אז הייתי שם. ליום אחד עלוב, אבל לפחות הייתי. אני בהחלט מתכנן לשוב לשם מתישהו ולעשות את שביל הנשר הנודע. אבל בשביל זה צריך זמן, וזמן הוא מצרך נדיר..

    להישאר בגרביים בלבד על הרציף?! נראה לי שדילגת על החלק המעניין של הסיפור שמסביר איך הגעת למצב בו ירדת לרציף בעודך לבושה בגרביים בלבד :p
    (סתם סתם. אני ניג’ס שנטפל לשגיאת כתיב. סליחה מראש :] )

  8. Angelica הגיב:

    בצדק..צ”ל: בגרבי לרגלי (:
    תכלס, גם ככה הסתכלו עלי כעל חייזרית שגם אם הייתי מרקדת לי ערומה על הרציף ‘בגרביים בלבד’ זה לא היה משנה הרבה..חה חה..הצחקתי את עצמי מדמיינת את זה..
    לא יודעת לגבי זאקופנה, אבל איפשהו בקרפטים יש לי איזה טיול שורשים לעשות-כשאמצא את הזמן, אפרופו

  9. ניימן הגיב:

    ולי יש טיול שורשים בביאלרוס. אלא שבדקתי עם גוגל מפות וזה באמת נמצא באמצע שום מקום..

  10. יעל ר. הגיב:

    לפעמים יש טעם גם בנוף מונוטוני שטוח (עד כמות מסוימת…) – בכל זאת, המדבר האוסטרלי מפורסם בזה, וגם המפגש הראשוני עם המישורים הגדולים בארה”ב כשאתה מתעורר בבוקר באוטובוס הוא די מרשים (ואז אתה נזכר שאתה באוטובוס אמריקאי, וכל המצברוח מתקלקל).

    בינתיים כל הנסיעות הממש ארוכות שלי – לרמת חצי יום ומעלה – לא היו ברכבת (בעצם, לקחתי פעם אחת לילית בתאילנד), אלא באוטובוסים. נורא ואיום בארה”ב, נוח להפליא בארגנטינה, ויותר מדי שעות של בהייה בקרוקודיל דנדי ובטיטאניק בטלוויזיות של אוטובוסים אוסטרליים…

  11. ניימן הגיב:

    מסכים. גם במונוטניות יש יופי כשהיא באה בכמויות גדולות. כמו גבול בתי הבטון המכוערים של ברטיסלבה, שנראים מאד מרשימים בכמות ובזהות שלהם.

  12. פשוט יעל הגיב:

    לגבי מפות – אף פעם לא חיפשתי מפות של סיביר בחנויות, אבל אני יכולה לדמיין שקשה להשיג אותן מחוץ לאזור הספציפי; כמה ביקוש כבר יהיה להן, בסך הכל?
    מה שכן, סקרנת אותי מספיק כדי לחפש בגוגל מפות את תוואי הרכבת (או לפחות – משום שאת הסיביריאק עצמה התקשיתי למצוא – את ברלין, אסטנה ונובוסיבירסק, מה שנתן לי מושג מסוים על התוואי). לפחות נראה שיחסית לסיביר, זה לא עד כדי כך חור: יחסית דרומי ויחסית קרוב למרכזים אחרים (הכל יחסי). זה לא יאקוצק, נגיד. וזה הביא אותי לחשוב שאולי אפשר למצוא מפות פיזיות (לא וירטואליות) בחיפוש כמו: Novosibirsk and area topographic map.
    אז ניסיתי. וזה מה שמצאתי, למשל: http://mapstor.com/map/500k–n45-1.html (קנ”מ 1:500,000) או אפילו http://mapstor.com/map/100k–n44-045.html (קנ”מ 1:100,000). אמנם הכל ברוסית, אבל אולי זה יכול לשמש בסיס כלשהו לתכנון, לפחות עד שתגיע לשח ותוכל לרכוש מפה יותר רצינית (שגם היא בטח תהיה ברוסית).

  13. ניימן הגיב:

    את בן אדם טוב :]

    אין לי בעיה עם רוסית (כלומר יש לי – אבל אני לומד ומתגבר עליה לאט לאט). המפות נהדרות, בעיקר המפה הזאת:
    http://mapstor.com/map-sets/overview-maps/russia-siberian.html

    יכול לעזור לי להחליט סוף סוף איזה דרך לעשות. אם לא אמצא משהו בחנות המפות (או חנות ברוסית) בברלין, אז אקנה אותה. אני בכל מקרה נוסע עם נוטבוק, כך שזה יכול להיות פתרון יעיל. בנוסף: מנסיון של קיץ קודם, נשיאת כמות גדולה של מפות מכבידה (אני לא מסכים אף לזרוק אותן מתוך נוסטלגיה).

  1. 23 ביוני 2011

    […] על מטוס – ואני גם לא יודע איך מארגנים זאת. מצד שני, רכבת לוקחת חמישה ימים לכל כיוון. זה הרבה זמן מהחיים שלי. יש שאלות מהותיות: […]

  2. 18 באוגוסט 2011

    […] רכבות מדהימות הן תאווה לעיניים. בין אם זו הסיביריאק שדוהרת במשך חמישה ימים מברלין לסיביר, או הרכבות שחוצות […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting