ביטים של ברלין 2011: ניל. מזללה סודאנית לכבוד עצמאות דרום סודאן

לפעמים כל הסיבות בעולם מתרכזות לפוסט אחד. גם רציתי לכתוב מחווה לעצמאות דרום סודאן מאתמול, גם להתחיל את שבוע ספיישל אפריקה שאני מתכנן כבר זמן מה – וגם חיפשתי תירוץ להשתמש במצלמה החדשה שלי! אבל אליה וקוץ בה: כבר כתבתי בעבר על ניל, בפוסט אורח בבלוגלובלי. בלי תירוצים החלטתי להתעלם מהדילמה ופשוט לכתוב פוסט נוסף על אותו המקום. והפעם: גם פה, וגם עם תמונות. שלא תגידו שהבלוג לא מפניק אותכם.

אז הריעו לדרום סודאן ולעצמאותה! בברלין כבר הרבה זמן שפליטי דרום סודאן מציעים את מטבחם בזיל הזול לכל גרמני רעב. ניל הם המפורסמים והמובילים בין המזללות הסודניות. אם תשאלו אותי זה בגלל שהם מציעים אוכל מתברלן: יענו, כזה שעבר הטעמה לחיך האופנתי המקומי. אופתע לגלות שטופו ומנות טבעוניות הן ממנות הבסיס של המטבח הסודאני האותנטי.

מה תקבלו בניל? פיתה עם משהו. יש לכם בחירה בין טעמייה (פלאפל מצרי וסודאני), עוף, בקר והלהיט המקומי: טופו מדגסקר. שזה טופו מתובל – ממש כמו בכפרי מדגסקר!

האוכל מגיע בפיתה סודאנית דקה ומתקתקה, מלווה בהמון מהרכיב הסודי שהוא הלהיט של המקום: רוטב בוטנים. הם מציפים את הפיתה – ובעצם גם את המרק וכל דבר שהם יכולים להניח עליו יד – ברוטב הבוטנים הזה שלהם. הבנתי שתופעה דומה מתרחשת אצל הסודאנים שפוגשים בסיני, אבל לא הייתי לא פגשתי לא יודע.

ניל מציעה מנה מהירה, קלה, זולה וטעימה. עם זאת זה גם אוכל מעניין, כי הוא שונה מהמנות בפיתה אצלנו. לו הייתי יזם הייתי פותח ניל מקומי בישראל. אבל אני לא יזם, רק בלוגר, אז מה שנותר לי לעשות זה להציע לאנשים אחרים.

[סניף מקורי: Grünberger Strasse 52. סניף שני וטוב לא פחות – ממנו התמונה: Oppelner Strasse 4]

17 תגובות

  1. רואים שמזמן לא היית בתל-אביב. אייל שני חשב על זה קודם. גורמה בפיתה.
    זה אומנם לא זול כמו שהיית רוצה, אבל זה שווה כל אגורה.
    בפעם הבאה שאתה בתל-אביב, קח שפונדרה בפיתה. גאונות ואלוהות שמתמזגים לאחד.
    ואגב, שם הפיתות שמנמנות, בסנון לחוח תימני.
    אוף, בא לי פיתה של אייל שני…
    “מזנון” קוראים לזה, אגב.

  2. ניימן הגיב:

    בטח ששמעתי על זה! זה כבר היה קיים בביקור האחרון שלי. פשוט לא הספקתי לאכול שם. אבל הסודאנים עושים את זה בזיל הזול. ואת מקבלת גם חוויה תרבותית כבונוס.

  3. פכככ, אתה חושב שבמזנון אתה לא מקבל חוויה תרבותית? אתה מקבל וחצי.
    אבל לא סודנית. ולא בזיל הזול. אבל גם לא יקר. כלומר בשביל פיתה כן, אבל לא בשביל כל מה שאתה מקבל שם.
    בוא כבר לביקור, אני אקח אותך.

  4. ניימן הגיב:

    אייל שני הוא אכן אי תרבות בפני עצמו.

    אמצע ספטמבר. תרשמי ביומנים.

  5. אולי באמת כדאי שנקבע יום ושעה כבר עכשיו, כי אחרת לא יהיה לך זמן אלי.
    אפשר להעיז ולסגור איתך אחר צהריים שלמים, שיתחילו בפיתה וימשיכו בבירה???

  6. ניימן הגיב:

    :] מצחיקה. נקבע משהו במייל.

  7. יעל ר. הגיב:

    אייל שני הוא אכן גאון – רק גאון ישכנע את ההמונים לקנות את הפס שמורידים מהלמעלה של הפיתה כדי לפתוח אותה, עם טיפה בננות ושוקולד השחר, בעשרה שקלים תמימים.
    בחייעת, כבר תוסיפו עוד עשירייה ותקנו לחמניה שלמה עם נקניקיה מצוינת בוויטרינה בהמשך הרחוב.

  8. בפעמיים שהייתי שם לא ראיתי שאנשים באמת קונים את הפס עם הבננות והשוקולד, והמנות שכן דגמתי היו במחיר מאוד מתקבל על הדעת, והיו לא פחות מאגדתיות.

  9. שני הגיב:

    ניל!!! אוח, זה כל כך טעים. אוחח. וזה גם טבעוני (עם החמאת בוטנים)! אני כל כך קופצת לברלין לאיזה שבועיים בקרוב והולכת לשם.

  10. ניימן הגיב:

    אל תאיימי. בואי (:

  11. Angelica הגיב:

    אח איזו נוסטלגיה מימי וראנגל העליזים (:
    אגב, יש גם סודנית על אותו עיקרון בגוון קצת אחר ב- Reuter פינת Weser. לי היה טעים מאד שם

  12. Angelica הגיב:

    ולמה הבלוג שלך עדין על שעון ישראל?

  13. ניימן הגיב:

    ידעתי שתהיה לך תגובה נוסטלגית! אבל זו לא חוכמה גדולה :p עוד אחת? בנויקלן? אנסה בהזדמנות הקרובה שבטח תהיה כבר בחורף.

    87 אחוז ממבקרי הבלוג באים מישראל. אז הרוב קובע. זו דמוקרטיה במיטבה! (או עריצות הרוב במיטבה, עניין של נקודת השקפה).

  14. Angelica הגיב:

    (:
    תכלס ניל היה הפתרון האולטימטיבי לימים עצלים (לא נעים לומר, אבל בכל מה שקשור למטבח ואלי, הם רבים..)

  15. רונה הגיב:

    תודה שהזכרת לי. מה עם התמונות? נעים להזכר…

  16. ארז הגיב:

    זה המקום עם הטעמייה והגבינת חלומי ביחד?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting