שלוש שנים

לא מציינים ימי הולדת בבלוג, אבל כן מציינים את תאריך ההגעה לברלין. אתמול חלו שלוש שנים למאורע. בשנה הראשונה הייתי אופטימי, בשניה סופר-פסימי – ובשלישית?…


[שער ברנדנבורג בברלין. CC]

בשנה השלישית יש גישה ניטראלית. פורום תרבות גרמנית בתפוז מלא משתתפים שעברו התפכחות מברלין וגרמניה. מציירים – תיירים שהיו פה ובעיקר התשקורת – את ברלין כגן עדן. לגבי התיירים, מספיק שאגיד שברלינאיים מתארים את ת”א באותה הצורה. על התקשורת הישראלית חבל לדבר. זה הביא כמה משתתפים מישראל למצב ממורמר משהו על הפורום.

ברלין היא לא גן עדן. יוקר המחיה פה אכן נמוך יחסית לישראל (גם זה מצב חריג בגרמניה של עיר עניה שחיה על חשבון מדינה שלמה) – אבל עדיין לא לכולם קל להסתדר.

ראשית, אם אתה ישראלי ולא שולט בתרבות ובשפה, קשה לך למצוא עבודה טובה. נקודה. שנית, לא לכל הסטודנטים יש מלגה, והיות ויותר קשה פה ללמוד ולעבוד מאשר בישראל, הם אביוניים כמו עמיתיהם היהודים. שלישית? להיות מובטל בברלין זו זוועה. ביטוח הבריאות הורג אותך עם תשלומים חודשיים גבוהים, ומשרד התעסוקה מעביד אותך בחיפוש עבודה ומילוי טפסים כאילו זו משרה וחצי.

יוקר מחיה הוא גם לא המדד היחיד לחיים טובים. ברלין באה עם המנטליות הגרמנית הקרה (שלא. לא נחשפים אליה כתייר. וגם לא כתייר לשלושה חודשים שמתבטל במיטה בין פאב לפאב) בשילוב רצינות יתר והיעדר חוש הומור. אגב, אלו לא מילים שלי, אלא של אוסטרי שפגשתי וגר פה שנה.

ברלין גם באה עם מרחקים ענקיים בין מקום למקום וחורף קשה ומדכא.

מה כן טוב בברלין? זו עיר מעניינת. לכל קבוצה אתנית יש אירועי תרבות מפותחים ואפשר להיחשף לכל העולם בקלות. בישראל זה לא עובד ככה. העושר הגרמני והאהבה הטבועה בעם הזה לארגון דברים מפילה עליך ים של אירועים שלא נותנים להשתעמם לרגע. אם אתה היפסטר אז בכלל הגעת לגן עדן בו תוכל לתרגל כמה של שנים חיים בלי מטרה.

ואה, גם האלכוהול יותר זול, ויש מלא חבר’ה שמוכנים להעביר איתי ערב שתיה אינטנסיבי. אם נראה לכם שזו נקודה זניחה אצלי, אז סימן שאתם חדשים בבלוג.

בסופו של יום ברלין היא מקום לא רע לחיות בו. אבל גם ת”א. יש פה תרבות קרה וקשה ומרחקים גדולים, אבל גם עניין עצום וחיי שפע מפתים. לפי התכנון המקורי יש לי עוד שנה בלבד להישאר פה – אבל כנראה שזה ימתח לפחות בחצי שנה.

stay tuned למחשבות שנה הבאה!

[אוף. איזה פוסט נטול הומור. לא יפה ולא נאה..]

11 תגובות

  1. שני הגיב:

    הנה הפרוז והקונז שלי:

    ברלין יפה הרבה יותר מת”א, יותר מרווחת, יותר נוחה, עם אוויר יותר נקי, שבילי אופניים, ואגמים מהממים במרחק נסיעה באו-באן. תחבורה ציבורית מצוינת, מודעות גדולה יותר לסביבה נקיה ומכולות ביו בכל מקום, מיחזור, אוכל בזול. זה נשמע כמו ניטפיקינג, אבל אלו דברים חשובים מאין כמוהם, שרק שמגיעים לברלין מבינים כמה הם חסרים בת”א. בברלין מתקבצים אנשים מכל מני מקומות, שנטשו את המשפחות מאחור. כך נוצרות משפחות חדשות של חברים שנמצאים הרבה ביחד. הזרות מקרבת, והיא חוצה ארצות ולאומים. (וכאן המקום להודות לך שהכרת לי את אחת החברות הכי טובות ויקרות שלי בברלין :))ֿ

    כפי ציינת, בברלין אין עבודה וצריך להאבק על כל הכנסה, בעיקר אם את/ה בא/ה מתחום האמנות והעיצוב. כווווולם מעצבים גרפיים בברלין ובלי קשרים אין לך כלום. אני מכירה מישהי שעבדה בגלריה חודשים ארוכים ולא קיבלה משכורת. אני מכירה מישהו ששיחק בסרטי פורנו למחייתו. כולם מכתתים רגליהם עם הפורטפוליו שלהם.. והמעסיקים מנצלים את המצב. רוב הסטודיואים מעסיקים מתמחים ללא תשלום, כאשר אלו מסיימים כמה חודשים הם פשוט מחליפים אותם במתמחים חדשים. כך הם פשוט מעבירים שנים על גבי שנים של עובדים ללא תשלום! זה מזעזע. ובגלל שיש אמנים/מעצבים כמו זבל, הם יכולים להרשות לעצמם. מצבם של המוזיקאים גם מזעזע. מצד שני, אנשים פחות לחוצים שם על עבודה. בישראל אפשר לחתום אבטלה לכמה חודשים אבל לא לעבוד = מוות. בברלין לחיות בלי עבודה זה סוג של אמנות (כולל זיופים מדהימים לכרטיסי רכבת, התפלחות לכל מני אירועים ועוד).

    אני החלטתי די מהר שאני לא אוכל לשרוד שם את החורף. בקיץ השני שלי בברלין כבר הרגשתי שדי מיציתי. זו עיר יפה ומקסימה וכיפית, אבל זה לא הבית שלי. זה יותר כמו העיר שאליה אני נוסעת כדי לנשום, כדי שאוכל להתגעגע לבית שלי. ואני חייבת לציין שהקיץ האחרון בת”א היה כל כך מרגש, כל כך מהפכני, ששום רגע נעים בברלין לא ממש יכל להשתוות לזה. כי אין מה לעשות, כשזה הבית, זה מרגיש יותר עמוק. עם כל המחיר הכבד שזה גובה ממני (ומכולם) לפעמים.

    הקומבינציה בעיני היא האופציה הטובה ביותר. כשאני בברלין טוב לי לדעת שיש את ת”א, וכשאני בת”א טוב לי לדעת שיש את ברלין. ואני אוהבת את שתיהן מאוד מאוד מאוד.

  2. ניימן הגיב:

    היר היר! לא יכולתי לנסח יותר טוב. בזה הרגע נבחרת לכתוב את פוסט הארבע שנים שלי! :]

  3. קפה בעמק הגיב:

    בואנה, אין מצב שכבר עברו 3 שנים! מזל טוב!!

  4. Angelica הגיב:

    שני הסנט שלי?
    את תל אביב אני במילא לא סובלת. את ירושלים הפכו לגטו פונדומנטליסטי ואת חיפה אני לא מכירה
    אחרי 4 פלוס שנים כאן (בלי תכניות לחזור) אני יכולה לומר שאכן החורף קשה וארוך ושאכן צריך לדלל אותו בקצת שמש מהמולדת פה ושם, אבל מי שנכנס לזה יכול גם להנות מהיתרונות שלו. הגרמנים מתכנסים לחללים מחוממים וזו אווירה אחרת לגמרי מבקיץ.
    אני אוהבת את ההגיון החילוני שבחיים הציבוריים ואת המרחב והשקט. הנפיצות וההתמכרות הישראלית לדרמות קיומיות לא מדברות אלי וחיים בתנאי שרידה מיציתי. אז נכון שקשה כאן למצוא עבודה אבל זה עדין עדיף מאשר לעבוד בכמה עבודות עד צאת הנשמה וגם לא לגמור את החודש.
    לגבי הגרמנים וקרירותם-חושבת שמי שהשקיע זמן ואורך רוח לבנות כאן קשרים לא מתאכזב. נכון שהמנטליות שונה ושלוקח זמן להיפתח ולהתקרב, אבל כשזה מצליח זה מתגמל לחלוטין. (שלא לדבר על נחשול הישראלים המתגבר והולך שמגיע לכאן -למי שמתקשה למצוא חברים מבין המקומיים..)
    אני חושבת שתנאי בסיסי להגירה מוצלחת זה הויתור על הארץ. מי שמנסה לחיות בשני המקומות או שחי בשניות שנים על גבי שנים (מכירה כמה וכמה כאלה), ימשיך לחוות תלישות וסבל.
    אני מסייגת את הנ”ל: יש לי אזרחות גרמנית ונתחים נכבדים מהמנטליות ספגתי ממילא בבית. יש מצב שזה תרם לתחושה הביתית שלי כאן..

  5. Angelica הגיב:

    ומזל טוב ניימן על השלוש שנים!!

  6. ניימן הגיב:

    תודה על האיחולים :]

    טוב – ידענו כבר שנקודת ההשקפה שלנו קצת שונה על החיים פה (אם כי לא לגמרי הפוכה :[ ). זה בטח נובע גם מזה מאופי קצת שונה ומזה שהגענו לגרמניה מסיבות שונות.

    הערה קטנה: אין ספק שאפשר להתחבר עם גרמנים. אני בשניות אלו אורח בביתו של חבר גרמני שהוא אחד האנשים האהובים עלי בעולם! מנסיוני חברים קרובים הם חברים קרובים – לא משנה באמת מאיזה תרבות הם באו. הבעיה היא עם החברים הפחות קרובים – או המכרים לרגע. בישראל הם פתוחים, מלאי חום וישירות שעושה לי טוב. פה הם קרים ומרוחקים. יש מי שאוהב את זה, יש מי שאדיש – לי זה מפריע ברמה של אני לא יכול לראות עצמי מתגורר פה לשאר החיים. עניין של אופי..

    הערה קטנה ב’: אני מסכים עם מה שאמרת על החורף. מי שלא ישב באמצא הלילה באמצע השבוע בפאב גרמני חצי-ריק עם כמה שיכורים הזויים על הבאר ושלג קפוא בחוץ – לא חווה חווית שתייה אירופאית אמיתית עדיין!

  7. פשוט יעל הגיב:

    וואו, שלוש שנים זה די הרבה זמן. עוד לא יצא לי לחיות בחו”ל לפרק זמן ממושך (נו, מי יודע, אולי אי שם בעתיד הרחוק אחרי שאוכל לגמור את התזה ולהתחיל את הדוקטורט אצליח לארגן לי משהו, רצוי בארה”ב, עוד יותר רצוי בסיאטל, אבל את הגשר הזה נעבור כשנגיע אליו), אבל זו נראית לי חוויה… מעניינת לכל הפחות. אבל גם אני לא רואה את עצמי אשכרה חיה בחו”ל, אני יותר מדי קשורה לארץ, על מגרעותיה.
    אז מתי אתה בא לבקר?

  8. ניימן הגיב:

    מגיע בקרוב. תקבלי מייל :]

    זה מעניין, מומלץ וגם כיף לעיתים. פשוט לא חוויה קלה עבורי. יש אנשים שלוקחים את זה אחרת לגמרי ממני. יש ויש.

  9. פאזי הגיב:

    מעניין!

  10. גם אני שלוש שנים:) הגיב:

    טוב אני חגגתי שלוש שנים לפני חודש וקצת, ועכשיו אני כבר ארוזה לגמרי ומחכה לטיסה חזרה לארץ (עוד יומיים), ולמרות שהחו”ל שלי ממש שונה מהחו”ל שלך (טוב אולי החורף שלנו אפילו יותר ארוך ואנחנו שותים יותר וודקה:), אני גם הייתי בהתלהבות מטורפת בהתחלה שנגמרה במשבר של מה אני עושה פה ולמה אני פה (אחרי איזה חצי שנה), עד שזה התאזן למשהו כמו כנראה זה הבית שלי עכשיו וזה בעצם ממש כיף ומעניין… אני כל כך מצטערת לעזוב את החברים, את 4 עונות השנה שלכל אחת יש ריח וצבע ופירות וירקות משלה, את הקרבה לכל מקום, האגמים, היערות והניידות הארופאית הזאת של להכנס לאוטו/רכבת ולנסוע למדינה מדהימה ליד, משהו שלצערי אי אפשר לעשות בארץ עדיין.
    אף פעם לא תכננתי להישאר פה יותר מכמה שנים, אז מחשבות הגירה בכלל לא היו לי, אין לי את הניירות לזה וגם נראה לי שלהגר פעם אחת בחיים זאת טראומה מספקת בהחלט.
    אני חוזרת לירושלים שלפי מה שכתבו לפניי בינתיים נהפכה לגטו פונדמנטליסיטי (זה הולך להיות מעניין), אבל זה גם זמני, חבל לי שלא יצא לנו להיפגש יותר. אני לא מגיבה הרבה כי אין לי כל כך מה להוסיף בד”כ אבל תמיד קוראת:)
    בהצלחה בשנה הרביעית!

  1. 26 בספטמבר 2011

    […] קוראים לי ניימן, ואני חי בברלין. פעם בארבעה עד שישה חודשים אני מבקר בארץ ויוצא למסע […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting