ברלין של סתיו: פארק שוננברג זודגלנדה (Schöneberger Südgelände)

גם שנה שעברה הופיע פה פוסט סתיו. שלא תגידו שהמצאתי את הנושא הבוקר.

מתישהו צריך לכתוב פוסט על ‘מה עושים בברליו בסתיו’. זה כבר לא הקיץ, וכבר לא עונת הפסטיבלים. אין עשרות אירועים חד-פעמיים לבחור מהם כל סופ”ש – וצריך להינות מהשגרה. אלו הרגעים האחרונים בהם אפשר להסתובב בחוץ בלי שבע שכבות (שיטת הבצל). אבל איפה להסתובב? השאלה עלתה בשבוע בו אנטה ביקרה אותי.

פארק זודגלנדה היה חלק מקומפלקס הרכבת של מערב ברלין. לאחר שהתחנה והאנגר הרכבות יצאו משימוש, הפך אותן מעצב נוף מוכשר לפארק ירוק. עוד אחת מהריאות הירוקות הבלתי-נגמרות של ברלין.

ברבות השנים הפך המקום למין מסורת עלייה לרגל של סתיו. מסתבר שמליוני עלים צהובים-אדמדמים על האדמה משתלבים נהדר עם נוף פסי הרכבת. זה לא שהפארק היה מלא עד אפס מקום ביום השבת בו ביקרנו – אבל גם לא היה קל להסתתר מעדשותיהם של הצלמים החובבים הגודשים את המקום.

מתארים את זודגלנדה כשילוב של מפעל רכבות, יער מרכז-אירופאי ואומנות מודרנית. ליד הכניסה, איפה שגם נמצא האנגר הרכבות לשעבר, יש בית קפה, מרכז מידע ופסלים מודרניים שהפכו לסמל ההיכר של הפארק.

בהמשך תתקלו לא מעט במיני פסלים – וכמובן: בהמון גראפיטי. רק שבניגוד לשאר ברלין, כאן הגראפיטי הוא חוקי לגמרי! בשעות ומועדים מוגדרים מראש כמובן – למשל: שבת אחה”צ. אפילו יש סימונים על הקירות המורים איפה מותר לצייר ואיפה לא. כאן מתאמנים הברלינאיים לקראת הפעילות הלא-חוקית של ציור של בתים בלילה.

איך מגיעים?
קו S2 S1 או S25 לתחנת רכבת Priesterweg. הפארק נמצא ישר ביציאה – ובתכל’ס, זה המקום היחיד אליו התחנה מובילה בערך. כניסה עולה יורו, אבל השער היה פתוח כשהגענו. היות ואנוכי סטודנט עני ומובטל ברגעים אלו, החלטנו שאין זו מחובתנו המוסרית לשלם אם לא דורשים זאת.

12 תגובות

  1. תמיד אפשר לכתוב על אוכל של סתיו…

  2. פאזי הגיב:

    אני במזרח וליבי בקצה ברלין.

  3. ניימן הגיב:

    אין לי מושג מה זה אוכל של סתיו. מרק צבעוני? סלט חם?

    פאזי: הפארק באמת בקצה ברלין! יחסית..

  4. נו באמת. מה שאתה אוכל בסתיו זה אוכל של סתיו. כאילו דה?

  5. ניימן הגיב:

    על משקל מה שאוכלים בישראל זה אוכל ישראלי? (אפילו אם זה, נגיד, סושי?) 🙂

  6. זה ממש לא אותו דבר.
    ואתה סתם מחפש מה לענות לי 🙂

  7. טליה הגיב:

    הצילומים יפים יפים וגורמים לי להתגעגע,רק מה,לא יכולה להתעלם מהאיוושה הקלה בלב למראה פסי ברזל גרמניים…מה לעשות,זה צרוב לי,כך נראה,בגנים…ולמרות הכל אני מתה על ברלין ועל עוד אי אלו מקומות בארץ הכה יפה הזו.

  8. ניימן הגיב:

    אפילו לא חשבתי על הקטע עם פסי הרכבת…

  9. פשוט יעל הגיב:

    אוכל של סתו = מתבסס על חומרי גלם שעונתיים בסתו (למשל דלעות, רימונים וכו’, תלוי במיקום הגיאוגרפי כמובן), או האחרונים של הקיץ (למשל שזיפים וכו’) ובאופן כללי מתחיל להיות קצת יותר כבד, אם כי עדיין לא ‘רציני’ כמו אוכל של חורף. זו עדיין לא עונה לנזידים, אבל כבר יותר עונה של מרקים.

    הנה אסופת דוגמאות מאחד מבלוגי האוכל החביבים עליי (הוא מניו יורק, ולכן העונתיות שלו מתאימה לעונות ולחומרי הגלם של צפון-מזרח ארה”ב, לא בהכרח לאלה של ישראל או ברלין, אבל אפשר להבין את העקרון): http://smittenkitchen.com/recipes/#Fall

  10. תודה לך יעל.
    זו ממש אחוות יעלות.
    אני יכולה לבקש פוסטים על אוכל סתוי, אבל מאחר ואני עצמי לא מבשלת, רק אוכלת, אני לא יכולה לתת תשובות ברורות מה זה בדיוק.

  11. שרון הגיב:

    סתם התקטננות: הקו שמגיע לשם הוא לא ה S1 החביב, אלא ה S2 וה S25. אנחנו כמובן מגיעים ברגל. :-P. בדרך אפשר לראות שכונה שלמה של גינות של פנסיונרים, חלקות אדמה קטנות שמעובדות ע”י ברלינאים שגרים בחלקים עירוניים יותר.

  12. ניימן הגיב:

    זו לא התקטננות, אלא תיקון עובדה חשובה! תיקנתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting