יומיות 06.10.2016: קטגורית סדרות בהוגו, סבב שתיה בקיוסקים, אי-וודאות לוגית, כרטיס אשראי עתידני, פרס האיג-נובל ועוד באמת הרבה

ביום שישי השתתפתי באירוע ברלינאי שהוא מוסד אמיתי בעיר: סבב-קיוסקים (Späti-Crawl).

חבורה של בערך חמישים איש (ואישה), עוברת מקיוסק לקיוסק, קונה בירה בכל אחד, עד שבסופו של דבר מתנחלת שתויה באיזשהי גינה. מומלץ.

לינקים: תגידו, מה הסיפרה ה-100^10 של פאי?

סביר להניח שאין לכם מושג, אבל אתם יכולים לנסות לנחש. איך מנחשים? קל מאד: הרי יש כולה עשר אפשרויות (הספרות 0 עד 9), אז בואו נגיד שלכולן יש סיכוי שווה להיות הסיפרה ה-100^10 של פאי, ונבחר אחת מהן רנדומלית. הגיוני?

אממה, מנין לכם לדעת שהאחוז לקבל ספר מסוימת במקום מסוים הוא באמת שווה? (למעשה, התפלגות הספרות של פאי היא בעיה פתוחה; לא ידוע אם יש ספרה מסוימת שמופיעה יותר מאחרות). יותר מזה, התשובה למקום ה-100^10 היא סיפרה ספציפית, לא איזושהו משהו רנדומלי. זאת שאלה שיש עליה תשובה חד משמעית.

אפשר לנסות להתחכם, ולכתוב תוכנה שמחשבת את ה-100^10 הספרות הראשונות של פאי. יש אלגוריתם בשביל זה. רק שאז מתגלית בעיה נוספת: אין אף מחשב בעולם שהוא מספיק חזק כדי להריץ תוכנה כזאת בזמן החיים שלכם. באסה, לא?

זה מביא אותנו למצב מאד מעניין: למרות שהשיטות התיאורטיות לענות על השאלה קיימות, אין לנו את היכולות הטכניות לבצע אותן. זה הופך אותנו ליצורים שהם לא יודעי-הכל מבחינה לוגית. אפילו אם כל הנתונים נמצאים מולנו, יש תשובות שאנחנו עדיין לא יכולים לענות עליהן. החישוב פשוט מסובך מדי.

מה שעושים מתמטיקאיים בכאלה מקרים זה.. מנחשים. יש כל מיני אמונות מתמטיות שעובדה א' נכונה או לא, למרות שהם עוד לא יודעים איך להוכיח את זה. קוראים לזה אי-וודאות לוגית, והפוסט המקסים הזה דן בה.

תמונה: פרופסור למדעי המדינה עובד על פרוייקט איסוף התמונות של כל המכונות לממכר משקאות במשחקי המחשב אי פעם.

יומיות 06.10.2016: קטגורית סדרות בהוגו, סבב שתיה בקיוסקים, אי-וודאות לוגית, כרטיס אשראי עתידני, פרס האיג-נובל ועוד באמת הרבה

טקס פרס האיג-נובל ה-26 למחקרים ש"תחילה גורמים לכם לצחוק, אבל אחרי זה גורמים לכם לחשוב" התקיים שבוע שעבר.

בין הזוכים:
– מדען שחי כמו עז, כולל לבישת פרוטזות שעזרו לו לטייל על ארבע לצד עיזים אחרים באחו.
– השפעת סוגי בגדים על חיי המין של עכברושים.
– ניתוח אישיות סוגי אבנים על פי תנודות שוק ההון.

I shit you not. הנה פירוט עשרת הזוכים.

—————————

שבעת הכובעים האדומים. סרט הרפקאות צרפתי קצר. ככה צריכים סרטי הרפתקאות מצויירים להיות.

Destiny הוא משחק יריות בגוף ראשון, בהם שחקנים עפים לאורך כל מערכת השמש, נלחמים בחייזרים, סייבורגים ולפעמים גם אחד בשני. קירק המילטון שיחק ב-Destiny יותר מאלף שעות, ו"איבד" בגלל המשחק שבועות מחייו.

עכשיו יצא משחק ההמשך, Destiny: Rise of Iron, והביקורת שיצאה תחת עטו של המילטון היא שיר אהבה למשחק.

—————————

חייו של טאו, שבדיוק כיכב במועדון הקריאה בבלוג, הופך לסדרת טלוויזיה. אהמממ, לא הייתה כבר סדרה כזאת? צא'ק?

—————————

בכנס וורלדקון העולמי תתווסף קטגוריה חדשה לפרס ההוגו, הסדרה הטובה ביותר. זאת הפעם הראשונה מזה חמישים שנה שמוסיפים קטגורית כתיבה להוגו.

הקטגוריה החדשה לא אמורה להפתיע אתכם אם אתם חובבי מד"ב ופנטזיה מודרניים. או כמו שארז (מאנטנות השמיימה)‏ אוהב לומר: "קשה למצוא כיום ספרים שעומדים בפני עצמם". הכל סדרות. והיות ואי אפשר להשוות רומן בודד לסדרת ענק של 7000 מילים, ראוי לחלק אותם לקטגוריות נפרדות.

מה שכן, ההגדרה של ועדת הפרס לקטגוריה עמומה. "סדרה שלפחות חלק אחד שלה פורסם השנה". מה זה חלק? סיפור קצר או נובלה נחשבים? אם זה ספר חדש בסדרה שלא מאת הסופר המקורי, זה בסדר?

ג'ון סקאלזי נזעק על עניין העמימות, למרות שלא בטוח שההגדרה הביוקרטית חשובה בכלל. ההוגו הוא פרס בחירת קהל, וסדרה ראויה לפרס, אם הקהל חושב שהיא ראויה.

—————————

בנק צרפתי מציע כרטיס אשראי ששלוש ספרות הבטיחות שלו (מאחורי הכרטיס) משתנות מדי שעה. כל כך מובן מאליו בעידן המידע הדיגיטלי ועם זאת כה עתידני.

—————————

לפני שהיו משחקי התפקידים להמונים (MMORPG) כמו World of Warcraft או פיינל פנטסי M, היה את Furcadia.

Furcadia הוא ה-MMORPG הראשון באינטרנט. הוא נוצר לפני עשרים שנה, מתהדר בגראפיקת 32-ביט, והדמויות בו כולן פרוותיות. כמו כל יצירה עתיקה, הוא הפך לקאלט.

עם השנים איבד Furcadia הרבה מהשחקנים שלו לטובת המשחקים המודרניים יותר, עד שלקהילה נמאס. הם גייסו 250,000 דולר בפרוייקט מימון המונים, ולמעלה מתריסר מתנדבים עמלו על עדכון המשחק. קוטאקו מביא את הסיפור שלהם.

—————————

TheShadowBrokers הם קבוצת האקרים שגנבה את סט כלי פריצת המחשבים של ה-NSA. הם נורא נורא רוצים לשחרר את זה לרשת, אבל תמורת תשלום כלשהו כמובן.

הקבוצה פירסמה שהיא תשחרר את הכלים ברגע שיתקבל מספיק כסף מה"ציבור". אבל מאז… כלום. שתיקת צרצרים. אף אחד לא שילם.

עכשיו הם כתבו פוסט מתבכיין ש"אף אחד לא רוצה לשלם לנו!". פפפפף.

6 תגובות

  1. נועם הגיב:

    אסור לזלז באיכות היומיות! היה תענוג 🙂

  2. רינת הגיב:

    אחלה בחלה של יומיות 🙂 מרוצה ממך. ואלוהים אדירים – יש אנשים משועממים בעולם (מתייחסת לפרויקט של איסוף התמונות של המכונות לממכר משקאות)

  3. D! פה ועכשיו הגיב:

    YES

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting