המדף הז’אנרי: City of Miracles (עיר של ניסים) – רוברט ג’קסון בנט

בשנים האחרונות נחשב רוברט ג’קסון בנט לאחד מסופרי הפנטזיה המקוריים ביותר. כל אחד מחמשת ספריו הראשונים יצר עולם שונה לגמרי. לכן, היה חשש לא קטן כשאת עיר של מדרגות, ספרו החמישי, הרחיב בנט לטרילוגיה. כמה מקוריות יכולים כבר שני הספרים הנוספים להוסיף לעולם שיצר בראשון?

התשובה היא ‘לא הרבה’. הספר השני והשלישי בטרילוגיה הם יותר וריאציה על הנושא, מאשר נושא חדש ומקורי.

מצד שני, עיר של ניסים מוכיח שלא צריך להיות מקוריים כדי להיות מעולים.

עיר של ניסים ממנף שני משאבים של הטרילוגיה. צמד הגיבורים שלה: זיגריד ושארה. האחד תואם וולברין והשניה תואמת פרופסור אקס.

העלילה שנרקמת סביב הצמד מצמררת. זאת עלילה בסגנון העונה החמישית של באפי: גיבור-על מתמודד מול כוח על טבעי שגדול עליו בכמה מידות. כל סצינה בה הגיבור לא נופל, נותן את הרגשת הצמרמורת של לראות אדם פשוט שורד עוד סיבוב בזירה עם מוחמד עלי.

טרילוגית The Divine Cities היא אחת מטרילוגיות הפנטזיה המקוריות והמומלצות של העשור הנוכחי.

כריכה city of miracles

בניגוד לספר הראשון בסידרה, העלילה פה ליניארית ופשוטה.

זיגרוד, הוולברין הכי טוב שנכתב אי פעם, חוזר לפעולה אחרי יותר מעשור של עבודות פשוטות במחתרת. הוא לא הזדקן (וולברין), הוא עדיין זועף וזועם (וולברין), והוא עדיין יודע להרוג בקלילות בה רוב האנשים מכינים כוס קפה.

המטרה של זיגרוד היא נקמה (וולברין) ושרידה (וולברין). הרבה יותר מזה אי אפשר לספר – כי ספויילר. אבל זה לא משנה. כל מה שצריך לדעת זה שמדובר ב”ספר של זיגרוד”.

זיגרוד: אדם אינטיליגנט, שמונע בידי רגשות וזעם. מנסה לא להתבלט, אבל רוב הזמן נכשל בזה. כל סצינת אקשן שלו היא מהמוצלחות שנכתבו. זיגרוד הוא דמות מהפנטת ויש לי עליו mancrush רציני.

טרילוגיית The Divine Cities היא יצירת פנטזיה עכשווית שמתמחה בכל האלמנטים של הפנטזיה המודרנית. דוגמאות:

– דמות ראשית שהיא גיבור על (ע”ע הערפילאיים).
– מתרחקת ממיתולוגיות קיימות. מקורות ההשראה שלה, אם בכלל יש כאלה, זה Weird Fantasy (צ’יינה מייאוויל).
– היא בנויה סביב מערכת קסם ברורה והגיונית. עיקר הטרילוגיה הוא לחקור ווריאציות של המערכת.
– היא מתעסקת באלים בצורה מודרנית של “מהכין האלים באים, ומה קורה כשהם מתים?”, בניגוד לגישה הקלאסית של “יש אלים – וזהו”.
– התפאורה שלה היא שילוב בין רובים וחרבות, אבק שריפה וקסם. העלילה עוברת מעולם דמוי ימי-הביניים, לעולם דמוי ימי שלושת המוסקטרים.

קשה להצביע מה הופך את טרילוגיית The Divine Cities למוצלחת כל כך. האם זה העולם? הדמויות? העלילה?

אבל בסופו של דבר מה שהופך ספר לטוב זאת איכות הכתיבה. ורוברט ג’קסון בנט כותב נהדר. לכן ראוי לסיים את הביקורת עם שני ציטוטים.

“ההגדרה שלי של מבוגר היא מי שחי את חייו מודע לכך שהוא חולק את העולם עם אחרים. ההגדרה שלי למבוגר היא מי שיודע שהעולם היה פה לפניו ויתקיים הרבה אחריו. ההגדרה שלי למבוגר, במילים אחרות, הי מישהו שחי את חייו עם קצת פרספקטיבה.”

“ככל שעובר הזמן, כך אני יותר ויותר חושבת שההיסטוריה האנושית היא רק קומבינציות על גבי קומבינציות של חוסר שיוויון.”

[City of Miracle (עיר של ניסים) – רוברט ג’קסון בנט (אמזון). 464 עמודים, 2017]

3 תגובות

  1. ארני הגיב:

    הוספתי לרשימה

    • ניימן הגיב:

      מעניין מה תחשוב על זה.

      אזהרה קטנה: אם אתה לא אוהב את זה אחרי חמישית-רבע הספר הראשונים, אז כנראה שלא תאהב גם את ההמשך.

      • ארני הגיב:

        לקחתי לתשומת ליבי.
        עכשיו סיימתי את השלשה של the first law שהייתה לא אחידה ברמתה ודרשה הרבה מחויבות לסיום. ציון 7 כללי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting