המדף הז’אנרי: City of Blades (עיר של להבים) – רוברט ג’קסון בנט

“תשאל אנשים מה הם רוצים, והם יענו ילדים, בית, כסף, כוח או השפעה על שאר בני האנוש. זה הכל וריאציות של אותו הדבר – רצון למורשת, לנצח. כולנו רוצים שיזכרו אותנו.”

 עיר של מדרגות היה אחד הספרים הטובים שקראתי ב-2015, ואחד הספרים שאני מתחרט שלא בחרתי למועדון הקריאה. חששתי אז שהוא מורכב וכבד מדי לחברי המועדון. ב-2015 הקו המנחה שלי היה ספרים קצרים וקריאים.

עיר של להבים, הכרך השני בטרילוגיה, עושה בחירה מעניינת: הוא לא ממשיך את הסיפור שבכרך הראשון. הוא מספר סיפור חדש. עם דמויות אחרות ומקום שונה.

התוצאה – מבחינה עלילתית – פחות מרתקת מעיר של מדרגות.

אבל מי שקרא את הספר הראשון, בכל זאת לא יוכל להניח מהיד את עיר של הלהבים. גם בגלל רצון לצלוח את הספר ולהמשיך לכרך השלישי, שמסיים את הטרילוגיה. וגם בגלל שרוברט ג’קסון בנט, כותב מוכשר כל כך.

הוא מצליח להפוך אפילו עלילה בינונית לספר טוב.

כריכה city of blades

חמש שנים עברו מאז אירועי הספר הקודם. העלילה עברה לקצה השני של היבשת. גיבורי הספר הראשון נשארו לשנת שבתון בבית, והמוקד עבר לגנרלית מולג’ש. דמות משנית למדי מהספר הראשון, שהייתי חייב לסור לויקיפדיה כדי להיזכר מי היא.

הגנרלית מולג’שית מבוגרת ונכה. היא עייפה, וממש לא בראש שלה להיכנס להרפתקאות עכשיו. אבל הגורל שולח אותה לחקור תעלומה של קסם שלא אמור להתקיים.

להרבה סופרים יש בעיה עם ספר אמצעי של טרילוגיה. הוא לא מתחיל ולא מסיים את העלילה, אלא רק יושב באמצע כמו בול עץ, מנסה לתת עומק לדמויות. לא קל לכתוב ספר כזה.

רוברט ג’קסון בנט פתר את זה בכך שהספר האמצעי שלו מתרחק לגמרי מהעלילה המקורית. הוא מנסה לתת עומק לעולם, במקום לתת עומק לעלילה.

זאת גישה מעניינת, רק שהיא לא עובדת עד הסוף.

סיבה אחת היא שחלק גדול מהצלחת הספר הקודם היה בגלל כריזמה הבלתי נדלית של הגיבורים שלו: שארה וזיגמונט. תחליף אותה בגנרל מולג’ש אחת – עד כמה שהיא מעניינת בתור גיבורה נכה – וזה לא יהיה באותה הרמה.

סיבה שניה היא שהעלילה פשוטה מדי. עיר של מדרגות היה ספר דחוס ומפותל, שקפץ בין זמנים ומקומות שונים. לעיר של להבים יש יותר עלילה בקטע של ‘באתי, חקרתי, יריתי בכולם’. סבבה לסרט הבא של מת לחיות; קצת בעייתי במה שאמור להיות ספר פנטזיה מתוחכם.

זה לא שעיר של להבים הוא ספר רע. מהחלק הראשון שלו ממש נהניתי למשל.

זה גם ספר, שכמו שאר הטרילוגיה, עושה פנטזיה מודרנית בצורה הכי טהורה שיש. הוא מערבב חרבות ואקדחים, אורבניות וקסם. הוא לא מקבל השראה מאף מיתולוגיה, וחוקר את ההבדל בין אלים לבין גיבורי על.

א-בל: הוא גם לא ברמה של עיר של מדרגות – או ברמה של הספר הבא בסדרה: עיר של ניסים.

איך אני יודע? תראו בביקורת שתתפרסם פה עוד כמה ימים.

[City of Blades (עיר של להבים) – רוברט ג’קסון בנט (אמזון). 496 עמודים, 2016]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting