ספרי עיון: הברבור השחור – נאסים ניקולס טאלב

[חלק מפרוייקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2017. מקום שני]

לפני שבועיים יצא Skin in the Game, הספר החדש של נאסים טאלב, ונכנס למקום השני ברבי המכר של הניו יורק טיימס. זמן מושלם לדבר על הספר המפורסם ביותר שלו: הברבור השחור.

תיאוריית הברבור השחור נובעת מהאימרה הלטינית (תרגום מאד חופשי) “קיים כמו ברבור שחור”. מין אלגוריה של היפסטרים מתחכמים מהמאה השניה, שנועדה לאמר שמשהו לא קיים. רצה הגורל וב-1697 גילה המערב את הברבור השחור באוסטרליה, ושם ללעג את עשרות הדורות שהשתמשו באלגוריה.

מאז “ברבור שחור” משתמש לציון תופעה שאי אפשר לחזות. משהו שלא נכנס למודלים שלנו. או כמו שנאסים טאלב משתמש בו: בתור הוכחה שאף אחד, אף פעם, לא יכול לחזות את העתיד.

הספר הברבור השחור מנסה להציג עצמו בתור ספר על מגידי עתידות מקצוענים. בתור ספר שקורא “בולשיט”, ומוכיח שאין הבדל בין אסטרולוגים לאנליסטים של שווקי ההון.

רק שזה תיאור לא הוגן; הברבור השחור הוא כל כך הרבה יותר מזה.

זה ספר על חדוות האינטלקטואליזם. זה שיר הלל לחווית הקריאה. זה ספר בעד אנשי הספר, סרטי התעודה. אנשי הידע, והאנשים החושבים. ספר שבז לתאוות בצע ועולם העסקים. ספר שבתחילתו טאלב אומר:

“I found nothing interesting about the details of the business world – inelegant, dull, pompous, greedy, unintellectual, selfish, and boring.”

הברבור השחור ספר עמוס ומבולבל. הוא נע בין סיפורת לספר עיון, בין ספר מדעי לספר מוטיבציה. יש בו חלקים נהדרים וחלקים נוראיים.

הבלבול הזה לא יפריע לטאלב; הוא סובר שספרים טובים הם מוצר מורכב שצריך לקרוא שוב ושוב. ספרים טובים הם לא מוצר שאפשר לסכים בביקורת בלוג בעברית בכמה פסקאות.

כריכת Black Swan

האם אפשר לחזות את העתיד? אולי, תלוי מה.

חפצים דוממים למשל, כן. הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה עושים זה באופן יומיומי. ההתנהגות של חפצים דוממים צפויה על פי חוקי הטבע, שהם חוקים עקביים ועל-זמניים עד כמה שאפשר לשפוט.

חפצים לא דוממים? כמו בני אדם, שווקי הון, תופעות פוליטיות או פשיעה? אי אפשר לחזות, אבל אפשר לנחש.

יש שתי דרכים לנחש. האחת היא מה שנקרא הגיון בריא. זאת פעולה שרק בני אדם יכולים לעשות, ויש טענה שבני אדם מסוימים ממש מוצלחים בזה. אבל ברור שזאת לא שיטה שמתאימה לכל הדברים. הרי כל מערכת הטוטו הישראלי בנויה על כך שאף אחד לא טוב בלנחש תוצאות ספורט.

הדרך השניה נקראת “מה שהיה – הוא שיהיה”. שזה אומר: מסתכלים על מה קרה בעבר, ואז מניחים שזה יקרה גם בעתיד. נגיד, אם מכבי ת”א זכתה בעשרים האליפויות האחרונות בישראל בכדורסל, אפשר לחזות שהיא תזכה גם בזאת הבאה.

זאת אחלה שיטה, שקיבלה זרקור לוהט בשנים האחרונות בזכות הגל החדש של בינה מלאכותית ו-deep learning. אבל זאת שיטה מוגבלת, שבחיים לא יכולה לחזות ברבורים שחורים.

המסר של טאלב הוא לא”אם אי אפשר לחזות את העתיד, אז אין טעם לתכנן”. מה שהוא בונה זה שורת אסטרטגיות של איך נכון לקבל החלטות במצבים בהם לא יודעים מה טומן העתיד בחובו.

מבין האסטרטגיות המוצעות, האהובה עלי היא זאת בה אמורים למקסם את הרנדומליות סביבכם. ככל שיש יותר רנדומליות, יש יותר אפשרויות להזדמנויות מקריות. ואז כל מה שצריך לעשות זה לפקוח את העיניים ולקטוף אותן.

באנגלית קוראים לזה Increased serendipity. בעברית אני חושב שזה “שלח לחמך על פני המים”, או “מי שיוצא מהבית ועושה דברים, קורים לו דברים טובים”.

נניח את חיזוי העתיד לרגע בצד; יש שתי סיבות טובות יותר לקרוא את הברבור השחור.

האחת היא חווית האינטלקטואליזם שטאלב נוטע בקורא. הוא לא רק גורם לרצות לקרוא, וכמה שיותר לקרוא!, הוא גם נוטע בקורא בטחון לנסות להיות עצמו.

טאלב מתאר אנשים שעובדים ועובדים על פרוייקט ללא תוצאות. הוא מתאר את הסביבה שפוסלת אותם, כי הסביבה שופטת על פי תוצאות או על פי כמה הפרוייקט מתאים לתבניות הסטנדרטיות. טאלב הוא האיש שדוחף את המטורפים שעובדים על פרוייקטים יצירתיים, וזאת מוטיבציה אדירה.

הסיבה השניה היא ההפרייה האינטלקטואלית. טאלב קורא המון, ומספר המון על הספרים שהוא קרא.

דוגמא א’: טאלב מספר על איים קטנים. באיים קטנים יש מגוון גדול יותר של בעלי חיים, שפות ותרבויות מאשר ביבשות ענק. למה זה? כי יצירתיות פורחת בסביבות קטנות. סיבה אחת היא שמיעוט משאבים מחייב פתרונות יצירתייים. סיבה אחרת היא שעודף משאבים יוצר ענקים שטורפים את כל השאר המתחרים היצירתיים הקטנים. טאלב ממשיל את זה בצורה מבריקה לכלכלה המודרנית, קואופרטיבים, ועסקים הקטנים.

דוגמא ב’: מערכת החינוך. למה מכריחים תלמידים וסטודנטים להסביר כל דבר? הרי כל אדם בוגר יודע שלעיתים התשובה הנכונה היא “אי אפשר לדעת”. טאלב מעדיף כנות מאשר יומרנות אינטלקטואלית. הוא רוצה סטודנטים שישבו שבועות, יחקרו מדוע הסתיימה המלחמה הקרה בסוף שנות ה-80, ובסוף יענו בכנות ‘אין לנו מושג’, אבל ינמקו את התשובה בשלושים עמודים עם כל הידע שצברו.

הברבור השחור הוא ספר מאד מיוחד. הוא מומלץ למי שאוהב לחשוב, או למי שאיבדו לרגע את חווית הקריאה והידע.

אני כבר רץ לקרוא את Skin in the Game.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting