המדף הז’אנרי: המפלצת מן הכוכבים – רוברט הינליין

לפני שלוש שנים קראתי, שוב, את מנהרה בשחקים של רוברט הינליין. התענגתי על כל מילה שם, אבל התעצלתי לכתוב ביקורת לבלוג.

שבוע שעבר קראתי את המפלצת מהכוכבים של אותו רוברט הינליין.  כמו מנהרה בשחקים, גם הוא ספר מד”ב לנוער משנות החמישים של היינליין. יהיה ברמת הפשע שוב לא לכתוב ביקורת על הספר.

המפלצת מן הכוכבים יצא ב-1954. קראתי אותו לראשונה בתור נער צעיר, ובפעם השניה בתור אדם בשנות השלושים לחייו.

הספר היה מקסים ומהפנט בקריאה הראשונה, ונשאר “רק” מקסים בקריאה השנייה. אי אפשר לאמר שהוא “התיישן”, כי הוא לא היה חדש גם כשקראתי אותו לראשונה. אבל אני התבגרתי, ויש מאחורי קילומטרז’ של קריאת ספרי מד”ב. את הקסם הראשוני של הקריאה במפלצת מן הכוכבים אי אפשר לשחזר.

מומלץ? כן ולא. מומלץ כי זה ספר מקסים וקצר. סיפור על-זמני על ילד שמקבל חית-מחמד חייזרית. מצד שני, זה ממש לא הטוב ביותר של היינליין, אפילו לא ספר המד”ב לנוער הטוב ביותר שלו.

אז אם זמנכם קצר, ובא לכם לקרוא קלאסיקת מד”ב לנוער, תנסו את מנהרה בשחקים. הוא יותר עמוק ואיכותי.

מצד שני, אם כבר נהניתם ממנהרה בשחקים, או אם בא לכם סתם ספר חמוד וקצר, לכו על המפלצת מן הכוכבים.

במפלצת מן הכוכבים ג’ון תומאס סטיוארט ה-11 הוא בחור צעיר, רגע לפני האוניברסיטה. יש חברה, בטי, שהיא בלי שום ספק החצי הנבון, המעשי והמבריק מבין השניים. יש לו גם חית מחמד, לאמוקס.

לאמוקס הובא לכדור הארץ מכוכב אחר ע”י אבי-סבו של ג’ון תומאס סטיוארט. הוא היה אז גוש קטן וחמוד, אבל אחרי שלוש דורות הפך לגוש גדול וחמוד.

לאמוקס יודע לדבר. הוא אינטיליגנט מאד, בנוי כמו טנק, חזק כמו סופרמן, ועם זאת יש לו אישיות של כלב חמוד, נאיבי וצייתן. למרות השוני בין הספר, המפלצת מן הכוכבים הזכיר לי באווירה את Fuzzy Nation של סקאלזי [ביקורת]: עוד ספר feel-god עם חייזר חמוד.

המפלצת מהכוכבים הוא הספר השמיני, מתוך 13, בסדרת הינליין לנוער. אני חושב שההכי מפורסם בהם הוא גברים בחלל, בגלל הסרט.

כשהייתי צעיר סירבתי לקרוא ספרים ישנים כאלה. רציתי מד”ב מודרני, כמו המשחק של אנדר. בספריה תמיד התעלמתי מסדרת הספרים הלבנים של עם עובד, היא נראתה לי מיושנת.

יום אחד חברה של אימי העניקה לנו במתנה את ספריית המד”ב שלה, שכללה אוסף נבחר של קלאסיקות מד”ב ישנות. התעלמתי מהם בהתחלה, עד שברגע של שיעמום נטלתי ליד את מנהרה בשחקים של הינליין, ומאותו הרגע הייתי מכור.

ספרי המד”ב לנוער של היינליין נכתבו בין 1947 ל-1958, וצריך להתייחס אליהם ככאלה. הם מתקדמים חברתית יחסית לזמנם – במפלצת מן הכוכבים הדמויות הראשיות הן ללא ספק בחורה צעירה וגבר שחור – אבל הם לא מתקדמים יחסית לזמננו אנו. הינליין גם היה ידוע בתור שמרן מדיני, שלא לאמר מילטריסט. זה מן הסתם ניכר בספרים שלו.

אבל הינליין הבין איך כותבים ספרים לנוער:  בשילוב של פשטות ותיחכום. העלילות שלו מאד פשוטות וישירות, אפשר לסכם את רובן במשפט אחד. אבל הגיבורים שלו הם *אנשים* מלאי תיחכום, לא צעירים פעורי עיניים שמביטים בפליאה בכל חייזר חדש. אלו לא דמויות “אמיתיות” ועגלות, אבל אלו כן דמויות שכיף לקרוא.

המפלצת מהכוכבים, על כל 250 העמודים שלו, נקרא בכמה שעות. אי אפשר לאמר שהוא לא “התיישן”, כי ברור שזה לא ספר שיכתב כיום. כן אפשר לאמר שהוא הזדקן בחן.

13 ספרי המדע בדיוני לנוער של הינליין מספרים סוג של סיפור אחד גדול. למרות שהדמויות משתנות מסיפור לסיפור, כן יש שם עתיד אחד שהינליין בורא, לאט לאט.

אלו ספרים כיפיים וקלילים. קלאסיקה במיטבה. אז אם אתם מוכנים לסבול קצת את פגעי הזמן, ומוכנים לרגע לשפוט יצירה לא בעיניים זמניות, אלו ספרים מומלצים וכיפיים ביותר. מתאים בעיקר לטיסות או ימי מנוחה.

[המפלצת מן הכוכבים – רוברט הינליין, בערך 250 עמודים, תלוי בשפה ובהוצאה, 1954]

פורסם בקטגוריה מד"ב ופנטזיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 Responses to המדף הז’אנרי: המפלצת מן הכוכבים – רוברט הינליין

  1. מאת ROSS‏:

    זה לחלוטין אחד מההיליינים המועדפים עלי, גם בסדרות הנוער ובכלל. לא כי הוא הכי מתוחכם או מקורי, אלא כי הוא זכור לי ככיפי ומכיל תמימות שדמויות היינליין לא ניכנות בה (יכול להיות שאני זוכר לא נכון).

    בהקשר הזה קראתי לאחרונה את “השליטים” שיצא בעיברית באותה סדרה שזכרתי לטובה. עם כמה שהוא היה קריא, הוא דוגמא מצויינת לספר שהתיישן בצורה מזוויעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting