יומיות 20.09.2019: מה זה fingerprinting?

פוסט הדלעת הגדול קיבל יותר תשומת לב ממה שחשבתי. איזה קוראים נהדרים יש פה, שמתעניינים בפוסט שהוא בתכל’ס מחירון של חנות ירקות! קבלו ח”ח.

את דלעת הפוצו השחורה חתכתי לשתיים וצליתי בתנור. הטעם היה בין דלעת למלון עם רמזים של תפוח אדמה ממדורה. לא צוחק.

1. לפעמים אני תוהה מהי תרבות הילדות שלי? כי את יצירות האייטיז אני מכיר מצפייה בדיעבד. אבל את תרבות הניינטיז, התקופה בה התבגרתי, אני זוכר בעיקר לרעה.

אז הגיע התמונה הבאה והראתה לי מה הילדות שלי.

Defcon IV ascii art

התמונה לקוחה ממיני סרט דוקומנטרי על אמנות ה-Warez. כשראיתי אותה, ישר נזכרתי בעולם ה-BBS-ים אליו נחשפתי בתור ילד בתחילת שנות התשעים. המילה Warez היא שם כללי ל”תוכנות ומשחקים”.

התמונה שלחה אותי לשיטוט קצר ברחבי הסייבר, לחפש מידע על עולם ה-BBS-ים הישן. מכל הכתבות, הטובה ביותר היא של שוקי גלילי [חלק א’, חלק ב’], שפותח אותה כך:

“Enter אחד וכמה שניות. זה כל מה שהפריד בראשית שנות התשעים בין המציאות האפורה לחוויית הסייברספייס האולטימטיבית. באמצע, נשמעה סדרת הצפצופים ההיא, שהפכה ממכרת מפעם לפעם. ומהצד השני – עולם ומלואו.

בדומה מאד לחוויה האינטרנטית שרוב האנשים התוודעו אליה שנים אחר-כך, המפגש עם עולם ה-BBS-ים הותיר רושם עז על משתמשיו, אותה חוויה של כניסה לעולם חדש. […] עם שמות מסתוריים כמו Galaxy, Twilight Zone או The Black Universe. עם גרפיקת ה-ASCII הצבעונית בתקן ANSI, שהייתה מתוחכמת ככל שגרפיקת ASCII יכולה להיות.”

היו כ-100 BBS-ים בישראל באותה התקופה. חלקם היו רשתות שקל למצוא, אבל חלקם היו מסתוריים. היית צריך לדוג את המספרים שלהם בין שלל מסמכים סתמיים, ולחפש בנרות סיסמא שתתן לך להיכנס.

ה-Enter האחד הזה, כמה השניות וסדרת הצפצופים, היו הקסם האולטמטיבי לילד קטן. כל מספר שנמצא, כל סיסמא פוטנציאלית, היו שער כניסה לעולם מופלא. זה היה מסתורי, סודי וחבוי.

המסתורין הזה הלך לאיבוד עם האינטרנט, גוגל והגלובליזם. כבר אין דבר שקשה למצוא כיום. כבר אין משהו שקשה להשיג.

במידה רבה כל מה שאני עושה מאז בחיים, זה נסיון לשחזר את חווית ה-BBS-ים. לחפש את התחומים הקטנים והשוליים, שהיהלומים בהם חבויים, ודורשים עבודה קשה למצוא אותם. שצומחים מתוך תנועה מחרתית ועממית.

את הסרט טרם ראיתי, אבל תראו כמה נוסטלגיה עשתה לי התמונה. למי שכן יש זמן, הנהו לפניכם:

2. אברכים ודרקונים היא כתבה על עולם משחקי התפקידים הדתי.

3. כמו כל שנה, גם השנה ניתן להוריד לקריאה חינם את הסיפורים המועמדים לפרס גפן.

4. בלוג הספרנים מספר על שפרירה זכאי. כן כן, זאת שהייתה אחראית על כך הרבה דיבובים בשנות השמונים והתשעים.

5. איך עוקבות חברות אחריכם באינטרנט? עם cookies וסקריפטים חיצוניים באתרים.

דוגמא? גוגל היא סטנדרט לבעלי אתרים שרוצים מידע סטטיסטי על המבקרים. בכל אתר כזה מוטמע סקריפט שגוגל נתנו לבעלי האתר. הסקריפט מספק מידע לגוגל איזה משתמש קורא איפה, מה ומתי באינטרנט.

אבל הזמן מתפתח, והשיטות הללו מתחילות להיחסם. דפדפנים כמו מוזילה או Brave, ותוספים כמו privacy budger, לא נותנים לגוגל את המידע שצריך כדי לעקוב אחריכם.

בעבר, נהגתי להשתמש גם בשירותי גוגל בשביל סטטיסטיקות בלוג. עם הזמן שמתי לב שהסטטיסטיקות האלה כבר לא רלוונטיות. מבקרי הבלוג, יותר טכניים ומודעים משאר האוכלוסיה, משתמשים בכל כלי הפרטיות, וגוגל פשוט לא קיבלה את המידע שצריך בשביל הסטטיסטיקה. מאז הורדתי את שירותי גוגל מהבלוג.

החברות זקוקות למידע עליכם כמו אוויר לנשימה, זה המודל העסקי שלהם. לכן נכנסה בחודשים האחרונים המילה fingerprinting ללקסיקון והפכה לטרנד החם בתחום הפרת הפרטיות.

מה זה fingerprinting? בעולם האינטרנט של הניינטיז, כל דפדפן הראה אתרים בצורה קצת שונה. כך החל מנהג שהדפדפן אומר לשרת מי הוא, נטסקייפ או אקספלורר, והשרת מחזיר לו אתר שמותאם ספציפית אליו.

ב-2019 כבר אין הבדל גדול בין הדפדפנים, אבל האינטרנט כן הפכה למפלצת של מידע, והדפדפנים החלו לשלוח הרבה יותר מידע לאתרים.

הדפדפן אומר לאתר באיזה איזור זמן אתם, והאתר מראה לכם משחקי ספורט בשעות שרלוונטיות לכם. הדפדפן אומר לאתר איזה שפות אתם מדברים, איזו מערכת הפעלה יש לכם ומה רזולוציית המסך. הכל בשביל לספק לכם חווית גלישה איכותית ונעימה.

כל נתון כזה כשלעצמו לא אומר הרבה. אבל האוסף של כל הנתונים שלכם יכול להיות ייחודי, ולספק טביעת אצבע שמאפשרת מעקב אחריכם באינטרנט.

האם כל המידע הזה הכרחי לגלישה? אם יש לכם פיירפוקס אתם יכולים לחסום אותו. ניסיתי את זה פעם וויתרתי מהר. חווית הגלישה הייתה נוראית.

fingerprinting זה לא דבר ערטילאי, אלא שיטה אפקטיבית שמשתמשים בה כיום.

יש מודעות ל-fingerprinting. כשבאים להוסיף מידע חדש שהדפדפן ישלח, בודקים את ההשפעה שלו על fingerprinting. ב-2011 חשבו להוסיף מידע על מצב הבטריה של הלפטופ, כדי שאתרים לא ישלחו לכם אתרים כבדים אם הבטריה כמעט נגמרה. אבל המידע הזה יכול לעשות fingerprinting, וההצעה בוטלה.

דפדפן Tor מנסה להילחם בתופעת ה-fingerprinting. הנה ההסבר שלהם על השיטה ועל איך הם נאבקים בה.

6. 22 החוקים של פיקסר לסיפור טוב. מומלץ לכל מי שעוסק בכתיבה.

7. כמעט מאה אלף ביטקויון הועברו בבת אחת. זה סכום כסף שמגביל למליארד דולר.

הפעולה הזאת חירפנה את האינטרנט וגררה מספר לא פורפורציונלי של תגובות.

8. רדיו 88 פירסמו את רשימת אלבומי העשור העבריים שלהם, ולמרות שיש שם אלבומים יפייפיים, אני מוצא אותו משעמם למדי. קשה לקבל עניין מסיכום עשור עם ייצוג כל כך מועט להיפ הופ ומזרחית, שניים מהז’אנרים הכי פעילים וחדשניים בישראל.

בפוליטיקלי קוראת ראו את הרשימה ומיהרו להרים רשימה אלטרנטיבית מעניינת, שמורכבת מאלבומים נשיים בלבד.

9. דיברנו לא מזמן על שערוריית פרס קמפבל, ועל כך ששינו את שם הפרס. עכשיו גם משנים את שם “כנס קמפבל”

פורסם בקטגוריה יומיות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 Responses to יומיות 20.09.2019: מה זה fingerprinting?

  1. מאת יעל ר.‏:

    מאוד הזדהיתי עם מספר 1. ואני עוד מהתקופה היותר מוקדמת, שבה בגלל איזה תקלה בבזק קרה כמה פעמים שנוצר מספר שאפשר להתקשר אליו וכל המחייגים שהיו על הקו יכלו לדבר זה עם זה. או לעלות על שיחות בווקי טוקי.
    אני חושבת שפשוט חסר הקסם הזה, של חיפוש וגילוי. הכל נגיש, ובעקבות זה גם רבים שכחו את החדווה שבקסם הזה והם מוותרים על הניסיון להשיג אותו מראש. אחת השאלות הנפוצות ביותר בקהילות תרמילאים היום היא “מישהו יכול להביא לי סיפור דרך להעתיק?” – אפילו רבים מהם כבר לא מנסים לצעוד צעד אחד לא מתוכנן מראש, ידוע, מצולם ומתויק באינסטגרם. זה עצוב.

    אני חושבת שאולי בגלל זה התחלתי לחבב דבר כמו גיאוקשינג. בארץ זה לא הכי מלהיב, אבל בחו”ל בהחלט יש פה את נושא חדוות הגילוי, עולם אחר חבוי בתוך העולם האמיתי, משחק למבוגרים (לכל הגילאים בעצם), עם תרבות ועולם פנימי וז’רגון משלו, וקישור לאנשים זרים בכל רחבי העולם – רק שכל זה קורה לא וירטואלית, בחיים ממש, וזה הכיף בזה.
    אמרתי שאכיר לך את זה כשאהיה בברלין ובסוף לא נפגשנו… אולי אם אגיע לוורשה. היה שם כנס בנושא לפני פחות מחודש שהתבאסתי שלא הגעתי אליו.

  2. מאת יואב ספיר‏:

    אחלה סרט. פנינה אינטרנטית. וכמובן מעלה נשכחות ומעורר ערגונות. בבית הספר ניסיתי לשלב קצת אמנות אסקי (לא אנסי) בממשק של פרויקט dbase וחטפתי צעקות מהמורה שלא הבינה למה אני משחית זמן על זה ואיך זה רלוונטי לתכנית הלימודים של משרד החינוך. כנראה שבאמת לא היה רלוונטי.

  3. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה)‏:

    יש את האתר הזה שמאפשר לך להבין כמה החתימה שלך יחודית
    https://amiunique.org/fp

    בזמן הפלאש היו מאמרים על איך לשלוח צליל לבן לכרטיס סאונד כדי לייצר חתימה חזקה יותר
    liverail שפפיסבוק קנו שיחקו עם זה נדמה לי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting