יומיות 19.10.2019: הדיגיטליזציה של הזהות

אייקון הורגש חזק בבלוג עם מיעוט מבקרים נדיר.

1. סיימתי עכשיו שני ספרים על זהות (בקטע של תעודת זהות). Identity is the New Money של דייויד בירץ’ ו-Rebooting India על מערכת הזהות החדשה של הודו (קוראים לה Aadhaar).

הראשון, שנכתב בידי אדם שחוקר את הנושא כבר יותר מ-30 שנה, מלא במידע ומרתק, אבל מאד לא ברור בקשר לרעיונות שלו עצמו ואיך הוא חוזה את העתיד.

השני מתאר מערכת מפלצתית, שנתנה “זהות” ל-700 מליון הודים בשנים האחרונות. אבל הוא נכתב בידי אחד ממפתחי המערכת, שלגמרי מאוהב בעצמו ולעיתים זה נקרא כמו עלון פרסומת ארוך.

לכבוד המאורע, שלוש נקודות על זהות.

טיילתי באיטליה שבוע. באיטליה מחויבים המארחים – בין אם זה מלון או AirBnb לצלם את תעודת הזהות שלכם כדי לרשום במשטרה. הצילום נעשה ע”י מכשירים מיוחדים, ונשמר בצורה מאובטחת כדי להגן על פרטיותכם.

סתם, סתם. הם מצלמים את זה עם הסמראטפון שלהם ובטח משאירים את זה שם כשהם מוכרים אותו הלאה.

איך הגנו למצב האבסורדי בו מלא איטלקים מחזיקים תמונה שלי בסלולרי?

הסיבה היא שתעודת זהות – כמו מדינת לאום או כסף דיגיטלי – הם דברים די חדשים (למרות שנדמה לנו שהיו פה תמיד). בצורה הנוכחית שלהם, הם לא היו מצויות עד מלחמת העולם הראשונה.

אבל מהרגע שתעודות הזהות נוצרו החלו להלביש עליהן יותר ויותר פונקציות. למרות שהן לא נועדו להן.

למשל? מוכרים בחנות מחויבים לוודא עם תעודת זהות שאתם מעל גיל 18. בדרך הם לומדים מה שמכם, ואולי אפילו אתם גרים, למרות שזה לא עניינם. זה קורה כי תעודת הזהות לא תוכננה לשימוש הזה.

המהפיכה הדיגיטלית הפכה את זה לתופעה.

זה לא רק האנשים במלונות באיטליה. שירותים פיננסיים אונליין דורשים ממכם להצטלם מחזיקים את תעודת הזהות בכדי להירשם. בגרמניה צריך לעשות משהו דומה כדי להזמין כרטיס סים ברשת.

מה התשובה של אנשי ההייטק לעניין? דיגיטליזציה של הזהות.

במערכת Aadhaar ההודית, למשל, משתמשים בזיהוי ביומטרי (טביעות אצבעות וקשתית) בתור אמצעי הזיהוי. זה יעיל, זה מהיר, וזה נראה לי נורא בעייתי. אם המידע ידלוף – והכל בעולם יכול לדלוף – יוכלו גורמים שליליים להשתמש בו בשביל לעקוב אחרי אנשים.

בחלקים האחרים של העולם פועלים סטארטאפים שעובדים על פתרונות אחרים. נגיד, בברלין יש סטארטאפ, נדמה לי שקוראים לו Civic, שמנסה לעשות תעודת זהות דיגיטלית ש”תתאים למאורע”.

מה זה אומר? זה אומר שאם אתם באים לחנות ורוצים לקנות אלכוהול, תעודת הזהות אומרת לבעל החנות שאתם מעל גיל 18. אבל זהו. חוץ מזה הוא לא ידע עליכם כלום.

הנה דוגמא למשהו כזה שראיתי באירלנד:

פרסומת ל-agecard באירלנד

דוגמא נוספות: אם תשנו במלון באיטליה, בעלי המלון יקבלו מתעודת הזהות שלכם מידע שיראה להם כמו ג’יבריש. אבל אם תעשו משהו לא חוקי, הם יוכלו לקחת את הג’יבריש הזה למשטרה שתדע איך לזהות אתכם איתו. הרבה יותר הגיוני מכך שהם יחזיקו צילום שלי בסלולרי הפרטי שלהם.

.. ואז באים אנשים ועפים עם הקונספטים האלה רחוק מדי. אני מדבר על הצבעה דיגיטלית – או הטרנד החדש, בדיקת גיל בשביל לראות פורנו.

בישראל הציעו את חוק הפורנו ממש לפני הבחירות, ומאז הוא נשכח. בבריטניה דיברו על חוק כזה הרבה זמן, אבל עכשיו הודיעו שהחוק ירד מהפרק.

אם נשים לרגע את עניין הפרטיות – מי בעולם רוצה שספק האינטרנט שלו או המדינה ידעו איזה פורנו הוא רואה – יש פה פשוט בעיה קשה של הבנת קונספט.

יש אשליה שברגע שזהות הופכת לדיגיטלית, אפשר להשתמש בה באינטרנט. אבל זה לא נכון. זהות קבילה רק אם אתם רואים פיזית את האדם מולכם. אם לא, אז אתם לא יודעים אם את הוכחת הזהות שלח הוא, או מישהו אחר. זה לא רק שמסוכן שירמו אתכם, זה פשוט מסוכן שיגנבו את הזהות של מישהו.

מציעים לזה כל מיני פתרונות. ההכי פופולרי הוא זיהוי בעזרת מצלמה. אבל האם בזה אפשר לבטוח בעידן הדיפ פייק? ואיך אפשר לדעת שאין בפינת החדר מישהו עם סכין שמאיים על האדם במצלמה להצביע בצורה מסוימת?

לסיום: אם יש לכם ילדים פעוטים, שאתם מפחדים שיחשפו לפורנו ברשת בטעות, יש לזה הרבה פתרונות. בישראל אפשר לבקש מספק האינטרנט לחסום את זה, ויש גם אפליקציות שאפשר להתקין על המכשירים שלהם.

אבל אם יש לכם בני נוער? אתם כבר הפסדתם במלחמה. לא אתם ולא אף חוק ימנע מאנשים בני 17 לראות פורנו כיום.

2. זה מה שעשיתי בשבת בבוקר. מוזרות לשמה.

ציור מוזר

הפכתי את זה לתמונת הפרופיל החדשה בטוויטר. לא, אני לא מנסה להראות כמו אדם רציני.

3. דינוזאורים זה כמו רובוטריקים. היה את הסט ההתחלתי של לטאות ענק, ולאורך השנים נוספו להן הרחבות כיד הדמיון.

בשנים האחרונות גילינו דינוזאורים עם נוצות, דינוזאורים עם שריון ועוד שלל יצורים מוזרים. טוענים שזה תור הזהב של הדינוזאוריים, כשב-20 השנים האחרונות גילינו יותר מינים מאשר ב-150 שלפני זה.

עכשיו באוסטרליה, כמובן שבאוסטרליה, גילו טי-רקס עם כנפיים.

4. באייקון התפרסמו הזוכים בפרס גפן 2019:

ספר מקור: לב המעגל – קרן לנדסמן
סיפור קצר: הדרקון האחרון שלי – רותם ברוכין
מד”ב מתורגם: ארטמיס – אנדי וייר
פנטזיה מתורגם: חוק ומסג – ברנדון סנדרסון
נוער מתורגם: מגנס צ’ייס – ספינת המתים – ריק ריירדן

זאת רשימת הזוכים הכי צפויה בעולם, אך אין בכך פסול! פרסים אמורים להיות ראויים, לא מפתיעים. הזכייה של כולם פה ראוייה בהחלט.

ברנדון סנדרסון נכח באולם בזמן שהוכרז שהוא זכה בפרס. על פי השמועות זאת פעם ראשונה בהיסטוריה שסופר זר שזוכה בפרס גפן נמצא במקום בעת הזכיה. עד עכשיו, רוב אורחי הכבוד של אייקון זכו בפרס גפן בשנה לאחר ביקורם.

5. טריילר לסנופי בחלל, בקרוב ב-Apple +:

6. תרגיל אבהות. ממש ממש הצחיק אותי.

7. הפרוייקט להקמת האתר למגזין ההיסטורי פנטסיה 2000 מחפש מימון.

8. גלגול גורלי היא תוכנית רשת על מבוכים ודרקונים, בעברית!

9. 2500 משחקי דוס התווספו ל-Archive.com. אתם יכולים לשחק בכולם אונליין ובחינם.

אגב, אנחנו נכנסים לעידן הסטרימינג של המשחקים בקרוב. מה שקצת חבל, כי אנשים לא יוכלו לארכב את המשחקים הללו.

פורסם בקטגוריה יומיות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

15 Responses to יומיות 19.10.2019: הדיגיטליזציה של הזהות

  1. מאת ההוא‏:

    4. לא קראתי את ספרות המקור (אם כי אני באמת חייב להגיע ללב המעגל מתישהו), אבל כל הבחירות בספרות המתורגמת הם ספרים די בינוניים.
    אני חושב שזה בעיקר שאין הרבה תרגום של ספרים (אני אעריך את זה בכגג 20 ספרים בשנה ואני כנראה מגזים, אבל אני לא באמת עשיתי מחקר שהוא מעבר לשיטוט די קבוע בחנויות ספרים) שזה די מבאס, אבל אלה החיים.

    6. אבא מספר אחת.

    • מאת ניימן‏:

      למה בינוניים? במד”ב זכה אחלה ספר שזכה גם בפרס goodreads ב-2017. אולי הוא לא לטעמך, אבל אי אפשר להתווכח עם כך שהוא אהוב הקהל – גם הבינלאומי, אז זה לא קשור לבחירה.

      בפנטזיה זכה ספר רביעי של הערפילאיים. לא קראתי אותו ספציפית, אבל הערפילאיים הייתה אחלה טרילוגיה ומן הסתם הוא זרם על הפופולריות שלה ועל הפופולריות של הביקור של סנדרסון.

      אלו אולי לא הבחירות שלי או שלך, אבל נראה לי בחירות לגיטימיות לגמרי.

      • מאת ההוא‏:

        זה לא שהם ספרים רעים, הם פשוט סבבה וזהו (זה הערפילאים הכי גרוע בפער, לפחות מאלה שתורגמו).
        עכשיו, בהתחשב במבחר שיש לנו פה, אני באמת לא מצליח לחשוב על זוכים ראויים אחרים כלשהם. וחבל, כי יש הרבה ספרים מצוינים שם בחוץ שהיו גורמים לזוכים האלה להחוויר, פשוט לא תרגמו אותם…

        • מאת פשוט יעל‏:

          היו כמה אופציות מעולות גם במד”ב וגם בפנטסיה (וגם בנוער), במיוחד אם מסתכלים עוד על שלב א’ של הגפן. אבל זה פרס פופולריות, אין מה לעשות. לכן גם אף ספר של הצאת “עוץ” לא זכה עדיין, כי ברגע שיש באותה קטגוריה ספר של רולינג או של ריורדן או משהו כזה, אלה דברים שיש קהל הרבה יותר גדול שמכיר אותם, ולכן להם יגיעו רוב ההצבעות.

          אגב, קל להתלונן שלא מתרגמים דברים טובים לעברית, אבל זו קצת בעיה כשלפחות לפי מה שלי יצא לראות בדיונים כאלה, חלק גדול ממי שמתלוננים בכל מקרה לא יקנו את התרגום העברי כי הם כבר קראו באנגלית. מדב”פ זה שוק נישה גם ככה, ובשוק קטן כמו עברית הוא *עוד יותר* נישתי. למרות זאת, יש כמה הוצאות שמקדישות את המשאבים למצוא ספרים ראויים, לרכוש את זכויות התרגום שלהם, לתרגם אותם ולהוציא לאור – ואני לפחות משתדלת כמה שיותר לתמוך בדברים כאלה (אני למשל מנויה של הוצאת “עוץ” שהזכרתי לעיל, רכשתי את רוב הספרים של “נובה” לפני שההוצאה התקפלה, וכד’).
          וכן, יש דברים שכנראה פשוט לא יתורגמו, מתוך כל מיני שיקולים (מוצדקים יותר או פחות, קשה לי לשפוט) של ההוצאות. אני מניחה למשל שיש סיכוי די נמוך שהספרים של ניל סטיבנסון מהשנים האחרונות (שכוללים את Anathem, אחד מספרי המד”ב הכי מעניינים שיצא לי לקרוא) יתורגמו לעברית, כי גם ככה הקהל שלהם יחסית מצומצם והם דורשים השקעה תרגומית משמעותית. אני מאוד אשמח לטעות בעניין הזה (וכבר הרבה שנים אומרת שאני מקווה שיום אחד יהיו לי הכבוד והעונש לתרגם את “קריפטונומיקון”), אבל אני לא ממש רואה את זה קורה בשוק הנוכחי ודי ברור לי למה.

          • מאת ניימן‏:

            אני רק פה כדי לאמר שאני מסכים עם כל מילה שלך. היר היר!

          • מאת ההוא‏:

            למרבה הצער, צודקת.
            (למרות שבגזרת המד”ב אני לא חושב שהיה באמת מתמודד ראוי [אם כי לא קראתי את איש שוכב חולם אבל גם לא שמעתי עליו בכלל עד המועמדות אז אני בספק שהוא איזו יצירת מופת]).
            אני אישית שייך לקבוצה הקטנה שמעדיפה לקרוא בעברית כי באנגלית זה לא כיף (אם כי אפשרי), ותמיד חבל לי מההיצע.
            אבל היי, לפחות תרגמו את רובין הוב.

  2. מאת MG2‏:

    סליחה על הניטפוק אבל נראה לי שצריך ‘רשתית’ במקום ‘ריסים’ פה
    “במערכת Aadhaar ההודית, למשל, משתמשים בזיהוי ביומטרי (טביעות אצבעות וריסים)”

  3. מאת ברוך‏:

    טביעות ריסים זה סטארט אפ.

    הפוסט מתאר מצויין חלק מהבעיות של הפרטיות, בעולם שבו הכל עובר repurpose כל הזמן (מישהו היה מקבל צילום של סמס עם אישור טיסה לעלייה למטוס לפני 15 שנה? היום זה סטנדרט לפעמים, meaning שאין אפילו דרך אחרת ואתה חייב להיות מחובר, וזה מוזר כי אתה רגיל לגבולות הקלאסיים – המשטרה לא תקבל צילום של ת.ז שלך, אבל השוק הפרטי עובד אחרת)

    מסכים בנוגע לפרסי גפן עם ההוא. אין היצע מתורגם כל כך, מה שזוכה הוא צפוי… שלא נדבר על ספרי מקור.

    • מאת ניימן‏:

      כל ה-repurpose הזה יוצר המון בעיות. משתמשים כיום גם בסמס למטרות זיהוי, למרות שהוא בטח לא נועד לזה, ודי קל לגנוב סמס (זה קורה המון).

  4. מאת יעל‏:

    בגיל שנתיים ילד נרעש ומאושר עד הגג גם למצוא קופסת נעליים. אז אם אבא שלו מארגן לו גולגולת דינוזאור למציאה כאילו אקראית בהליכה בגינה, מה לעזאזל הוא ימצא בגיל 7?
    זו כנראה המקבילה לאלו שמכינות עוגת יומולדת בצורת חד קרן על קשת שנפתחת ומגלה ממתקים למסיבת גיל שנתיים.
    כלומר, הרעיון מגניב, סחתיין על ההשקעה, אבל קצת הקדמתם…

  5. מאת שוב, והפעם בלי פעם‏:

    זה מקום הגיוני לזרוק בו קישורים שאולי יעניינו אותך?

    אהיה חצוף וכבר עכשיו אזרוק פה אחד:

    https://arstechnica.com/gaming/2019/11/because-internet-makes-a-linguists-case-for-l33t-speak-other-online-text-fads

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting