שבועיות 06.09.2020: האנתרופולוג דיוויד גרבר

אנוכי איש שאוהב לפגוש אנשים חדשים.

בשנים האחרונות הצורך הזה סופק על ידי אירועים מקצועיים וההאקרספייס. מאז הקורונה שניהם התבטלו, ונוצר חלל.

הנקודה המעניינת היא שהחלל הזה לא גרם לכך שהכרתי פחות אנשים בחודשים האחרונים. להפך! בחודשים האחרונים יצרתי יותר חברויות חדשות מהרגיל, ועם אנשים הרבה יותר מעניינים מאלו שאני פוגש בדר”כ.

איך זה? מתברר ששצורך הוא אבי כל ההמצאות. הצורך שלי לפגוש אנשים חדשים כל כך חזק, שהתחלתי לחפש אותו במקומות “מוזרים”.

לדוגמא? התחברתי עם מי שמתרגם תעודות משפטיות עבורי, אינטלקטואל נכה, סופר חובב ואדם מרתק. או עם הפקידה בדואר אם עם הקהילה הביילרוסית, כשהחלו שם המהומות.

האשמה היא לא רק בצורך האישי שלי. הקורונה, לפחות באירופה בה מרגישים את הריחוק החברתי, יצרה אצל הרבה אנשים חסך בקשרים אנושיים. פתאום שיחות פורמליות שהיו נגמרות בעבר תוך חמש שניות, גולשות לשיחה ארוכה וממשיכות לכוס קפה אחר כך.

זה גרם לי להתוודע לצד של פולין שלא הכרתי. צד עם מקורות הרבה יותר עניים וקשוחים מאשר החבר’ה הפריוויליגיים איתם אני מסתובב בדר”כ.

אנסה לנצל את הכמה שבועיות\יומיות הבאות להביא מספר סיפורים ששמעתי. אולי אצליח להציג ככה פן נוסף של פולין.

1. האנתרופולוג דיוויד גרבר נפטר שבוע שעבר, בן 59 בלבד היה במותו.

אם השם הזה לא אומר לכם כלום, זה בסדר. גם לי הוא לא אמר כלום עד לא מזמן. אבל לפני חודשיים התוודעתי לסיפרו של וובר, Debt: The First 5000 year, ומאז התמכרתי לאיש, לדעותיו ולכתיבתו.

מצחיקה המקריות שאדם שחקרתי את דעותיו רק בחודשיים האחרונים נפטר רגע אחרי ששמעתי עליו.

למרות שדיוויד גרבר אנתרופולוג, עיקר כתביו היו בתחום הכלכלה. ההתמחות שלו הייתה להשתמש בשיטות אנתרופולוגיות על נושאים כלכליים. זה אומר שהוא גיבש את דעותיו על סמך שיחות עם בני אדם (במקום רק על מודלים), ועל ממצאים היסטוריים (במקום על סיפורים היסטוריים שכלכלנים, לטענתו, ממציאים).

חשבתי לספק, למקרה שהקהל מסוקרן, שלושה מאמרים מומלצים מאד של גרבר (מלבד הספר על Debt שהזכרתי למעלה).

הראשון הוא על התופעה של Bullshit jobs, משרות מיותרות שאף אחד לא צריך והעולם כיום מלא בהן.

השני הוא למה אי אפשר פשוט להנות? שמדבר על זה שכל בעלי החיים, אפילו נמלים, מבלים ימים שלמים במשחקים.

השלישי והאחרון הוא איך אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה האנושית (לפחות את מה שכבר קרה).

כל המאמרים הם כאלה שאתם מתחילים לקרוא פיסקה כדי לראות על מה מדובר, ולפתע מגלים שחלפה חצי שעה וסיימתם את המאמר. עד כדי כך גרבר היה כותב מוצלח.

2. אפרופו סיכומי שנה: כן, אני עדיין מתכוון להעלות פוסט סיכום ספרים 2019. לא איכפת לי שזה מגיע ב-9 חודשי איחור. הייתה שנה מוזרה, וה-OCD שלי דורש שיעלה פוסט כזה בכל מקרה, למען ההמשכיות.

3. בטוקיו מכסים פתחי ביוב עם ציורים של פוקימון.

פוקימון

4. בשנז’ן, בסין, העבירו חוק חדש: בעלי חיות המחמד מחויבים להשתיל צ’יפ בחיות שלהם. לא תתקינו? תקבלו קנס.

הצ’יפ בגודל גרגר אורז ואורך החיים שלו 15 שנה (ע”פ הדיווחים). הוא מכיל מידע על הכלב ובעליו, ולא שומר את המיקום שלו.

לא מוצא סיבה ישירה להתנגד לצעד הזה, אבל פסיכולוגית קשה לי איתו. קשה מאד.

5. ביפן בונים רובוט גאנדם (כמו סדרת האנימה) בגובה 20 מטר. התכנון היה לסיים אותו באוקטובר השנה, אבל כמובן שהקורונה דחתה את הלוז. למרות זאת, הם לקחו אותו ביולי ל”סיבוב” בשכונה.

פרטים מלאים פה.

6. ערוץ בשם Craft Workbench, שיש לו נכון לזמן כתיבת שורות אלו 69 מנויים בלבד, אבל בתכל’ס מגיע לו 100 אלף מנויים לפחות, פירסם את הסרטון הבא:

קשת מניאטורית שמלבישים על האצבע.

אני לא יודע אם זה כלי הנשק הכי קטלני בעולם, אבל זה לבטח אחד מכלי הנשק המגניבים בעולם.

7. פורסמה תוכניית פסטיבל אייקון 2020.

8. נפתח האתר עם גליונות פנטזיה 2000, מגזין המדע-בדיוני פנטזיה המיתולוגי הישראלי.

7 תגובות

  1. אסף הגיב:

    אולי לא הבנתי נכון אבל שבב אלקטרוני שמושתל בעורף כלבים חובה בישראל כבר לפחות 20 שנה, לפי מה שאני יודע. אם זה אותו דבר אני לא מבין מה הבעיה?

    • ניימן הגיב:

      צודק, לא ידעתי את זה. במקרה הזה אני לא יודע למה זה הופיע בתור משהו חדשני באינטרנט.

      למרות שעושים את זה כבר 20 שנה, קשה לי קונספטואלית עם הרעיון של להשתיל שבב אלקטרוני בייצור חי..

  2. פאזי הגיב:

    מהמם, תודה! (צ״ל נפטר ולא נפתר) אי שם למעלה.

  3. יעל הגיב:

    1. נשמע מסקרן, אנסה לקרוא השבוע.
    2. כן כן כן! נשמח לרשימה!
    3. מכסי הפוקימון הותקנו בשלל מקומות ביפן, לא רק בטוקיו. בכלל, אחד הדברים המגניבים ביפן הוא אמנות מכסי הביוב. יש להם דברים נהדרים, והתחביב שלי היה לאתר ולצלם כמה שיותר מהם במקומות בהם הייתי. באמת, חפשו בגוגל ותתרשמו.
    4. קיים בעוד ארצות. למשל לחתולים ברקייוויק, איסלנד. שם, אגב, מסתובבים ברחובות מלא חתולים שמקבלים חופש די מלא ללכת לאן שהם רוצים, כולל מסעדות, חנויות וכו’, ובאופן מפתיע אף אחד מהם אינו חתול רחוב – לכולם יש צ’יפ ובעלים.
    5. למען האמת, יש כבר אחד בגודל דומה, באודייבה (אי במפרץ טוקיו). בכל זאת יפן (:

    • ניימן הגיב:

      לגבי 4 העירו כבר בתגובה למעלה.

      לגבי 3+5 (יחד עם 4): צריך לשנות את שם הפוסט ל’ניימן מגלה את אמריקה’ 🙂

      • יעל הגיב:

        חלילה. זה רחוק מלהיות ידע בסיסי, ואיכשהו אפילו הרבה מהתיירים ביפן מפספסים את מכסי הביוב מרוב שזה דבר כה טריוואלי במרחב שלא נוטים לשים לב לקיומו. בטוקיו ובקיוטו הם גם לא מרשימים, אולי כי אלו ממילא הערים הכי פופולריות למבקרים אז הן לא ממש מתאמצות… בהירושימה לעומת זאת יש יופי של מכסים.
        גלריה לדוגמא בפליקר: https://www.flickr.com/photos/28074232@N06/sets/72157612036691185/page3/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting