שבועיות 24.08.2020: הרהורים על פרס ההוגו שהוענק לפני שבועיים

שוב חזרנו לקרוא לפוסטים “שבועיות” במקום יומיות. אולי אני לא קונסיסטנטי בכתיבה, אבל לפחות אני קונסיסטנטי במתן שמות.

לעניינו:

השטח הפראי באיזור בו אני נמצא כשאני בוורשה, Odolany, ידוע בכל רחבי פולין כ”בירת ההומלסים”. זה יחסית הגיוני. מדובר באיזור שהיה כפר במשך 500 שנה, ועכשיו נטוש ברובו. יש בו המון שרידים של כל מיני בתים ומבנים נטושים, אבל עם זאת הוא קרוב מאד למרכז וורשה. מיקום אידיאלי לחסרי בית מכל רחבי פולין.

בחורף אני פוגש אותם לעיתים נדירות, ובעיקר רואה “סימנים” שלהם. כלומר, כשאני מעיף מבט לתוך בית נטוש ורואה בתוכו שאריות של מישהו שמתגורר בו.

בקיץ חם, וההומלסים יותר יוצאים החוצה. הם יושבים בין השיחים ליד הבקתות ההרוסות, שותים וודקה, מקללים וצועקים על האנשים הבודדים שמגיעים לשם. כדי להתחמק מהם התחלתי לחקור שבילים אלטרנטיביים שחשבתי שריקים.

השבוע, בעודי צועד בשביל קטן שטרם חקרתי, רצה פתאום לעברי להקת כלבים מהצד השני של השביל והבריחה אותי החוצה ממנו. ניסיתי ללכת מסביב לשביל ולהעיף מבט מרחוק על המקום בו חיה להקת הכלבים. אחרי כמה ניסויים התברר לי הדבר הבא:

בסוף השביל יש חבורת הומלסים שבנתה שם מחנה. בשביל שלא יטרידו אותם, הם הצטיידו בכמה כלבי שמירה אגרסיביים. כך בניגוד לכל ההומלסים, שתמיד נמצאים בחשש שמשטרה תבוא ותעיף אותם, לאלה שם יש מערכת אזעקה טבעית ששומרת אותם בטוחים.

1. פרס ההוגו הוענק לפני שבועיים. אם בעבר ערכתי באתר חגיגה גדולה לכבוד הענקת הפרס, בשנים האחרונות טעמי וטעם קהל בוחרי הפרס קצת התרחק. מעבר לסקרנות היסטורית, לא מאד משנה לי כרגע מי המועמדים ומי הזוכים.

אל תקחו את זה כביקורת. רק עניין של טעם אישי שונה ותו לא.

נגיד, את הזוכה השנה, A Memory Called Empire, לא שרדתי עד הסוף. לזכותי ייאמר שהתחלתי לקרוא אותו בשבוע בו הוא יצא ולפני שהיה ידוע כמה פופולרי הוא יהיה. אם הייתי מודע לפופולריות שלו כנראה הייתי צולח אותו.

הספר מספר על שגרירה מעולם אחד שנוסעת לעולם אחר, ועל איך היא משתלבת בתרבות זרה שמתייחסת אליה כמו ברברית. בתור אחד שכבר שנים חי את הסיטואציה הזאת, לא התחברתי בפן האישי לכתוב שם, ולא התחשק לי לקרוא יותר מדי בספר מד”ב על סיטואציה מציאותית עבורי.

איך שאר המועמדים? מ-Gideon the Ninth [ביקורת] התאכזבתי כבר בנובמבר שנה שעברה.

את The City in the Middle of the Night שרדתי חצי ספר לפני שהכתרתי אותו בתור אחד מספרי המד”ב הגרועים שקראתי. תתארו לכם כמה הופתעתי שהוא קיבל מועמדות להוגו. דווקא נורא ציפיתי לספר היות וכל כך אהבתי את הספר הקודם של צ’ארלי ג’יין אנדרס [ביקורת].

עשרת אלפי הדלתות של ג’נוארי הוא היחיד מבין המועמדים שנהניתי ממנו. עוד תבוא עליו ביקורת, אבל כבר עכשיו אני יכול לאמר שהוא 374 עמודים קסומים שכתובים נהדר. הוא גם יצא כבר בעברית, ויש לו קהל מעריצות ומעריצים חזק בישראל.

מצד שני, הוא גם שייך לז’אנר הסוריאליזם הריאליסטי יותר מהפנטזיה, וזה ז’אנר שאני פחות מת עליו באופן כללי.

מי שזוכר את טקס ההוגו של שנה שעברה, זוכר את השערוריה שהייתה שם.  הסופרת Jeannette Ng זכתה בפרס קמפבל, וישר התחילה את הנאום שלה במילים, “ברוס קמפבל היה פאקינג פשיסט”. אחרי משפט ציבורי קצר בטעם טוב הקהילה החליטה שהיא צודקת, ושינתה את שם הפרס ל-Astounding.

הטקס השנה הועבר אונליין. מנחה הטקס היה ג’ורג’ ר.ר מרטין (בן 71) והוא עירב בין השאר גם את רוברט סילברברג (בן 85).  ואם אתם יודעים משהו על קהילת המדב”פ העולמית בשנים האחרונות, אתם יודעים שאין סיכוי שטקס שמונחה ע”י שני גברים לבנים זקנים יעבור בשלום.

והטקס אכן לא עבר בשלום. מרטין ביטא לא נכון את השמות של חלק מהמתמודדות\ים, והזכיר אנשים מהעבר שלו, כמו ברוס קמפבל עליו הרגע דיברנו. זה כמובן גרם לכך שהוא הואשם בגזענות ע”י כל הרשת. תראו פירוט מלא פה.

התחילו לרוץ כל מיני תיאוריות קונספיציה, שביקשו ממרטין להקליט מחדש את שמות הזוכים באיות נכון והוא סירב. מרטין הגיב באתר חדר 770, דחה את ההאשמות והסביר את הבחירה שלו בהתמקדות בסקירת ההיסטוריה של הטקס.

מנחות הטקס שנה הבאה יהיו Sheree Renée Thomas (לא מכיר) ומלכה אולדר (מכיר את ספריה ומעריך אותם מאד). הן הרבה יותר מתאימות לצייטגייסט, זה ברור. אבל אם אתם אנשים שמתעניינים גם בהיסטוריה של תחום, ולא רק ברוח ההווה שלו, ההתקפה נגד מרטין קצת כואבת לכם.

2. אחת מהרבה התמונות המעולות של ג’ימי אלפונזו. אמן נהדר.

תמונה סוריאליסטית

3. פרס ההוגו מוענק לשנה הקודמת, כלומר, לספרים שפורסמו ב-2019. רוצים לדעת איזה ספרי מדב”פ טובים יצאו כבר השנה? הנה שתי רשימות שיעזרו לכם.

האחת של Grimdark: ספרי המדב”פ הכי טובים של 2020 עד עתה. השניה של פ.ס הופמן, בעלת אותו השם.

4. גם פרס אייזנר לקומיקס הוענק בזמן שלא כתבתי, וגם שם הייתה שערוריה! זה הטרנד ב-2020. ההצבעה לפרס הייתה אונליין, אבל האתר בו היא התבצעה סבל מבעיות אבטחה קשות.

אני לא ממש בקיא בזוכי פרס אייזנר, ומשתמש בפרס בעיקר בתור רשימת קריאה. יש בקהל אנשים בקיאים יותר? שתפו אותנו בחוכמה בתגובות!

5. הנה סיטואציה: אתם קונים מסיכת מציאות מדומה של אוקולוס ריפט ומשתמשים בה בכיף. יום אחד מודיעים לכם שעכשיו אתם חייבים חשבון פייסבוק כדי להמשיך להשתמש.

זה כאילו שדיילי אל על יעמדו במעבר רגע לפני שממריאה הטיסה, ויודיעו לכל הנוסעים שהם חייבים לתת טביעות אצבע למדינת ישראל. כלומר, זה גם לא הגיוני, וגם בעיתוי לא הוגן.

ככה זה בעולם החומרה המודרני. אתם קונים מכשיר ולא מעט פעמים מגלים שקניתם חתול בשק. זה לא מפריע לרוב האנשים; הנסיון מראה שלאנשים חשובה הנוחות המיידית מעבר לכל דבר אחר. אבל זה כן מפריע לקצת אנשים, שאוהבים לדעת מה הם קונים, שאוהבים לשחק עם מה שהם קנו.

לכן ארגון התוכנה החופשית הקים את תעודת Respect Your Freedom. תעודה למכשירי חומרה הוגנים ופתוחים.

הבעיה היא שהרשימה מאד דלילה כרגע. אם אתם לא בונים משהו, אין לכם באמת מה לחפש שם.

6. מוכנים לקראת ה-28 באוגוסט?? ב-28 חברת Neuralink, החברה האחרונה של אילון מוסק, עומדת לצאת בהכרזה גדולה ומסתורית.

אם זאת הייתה חברה ציבורית הייתי אומר שהם מנסים לפמפם את המניות שלהם, אבל היות והם חברה פרטית, לא נותר לי אלא לאמר שהם סתם מעצבנים. תאמרו כבר מה שיש לכם וזהו, בשביל מה למשוך את כולנו באף?

מה שאנחנו כן יודעים זה ש-Neuralink עובדת על ממשק אדם-מחשב, ורוצה להתקין לכם אלקטרודות דקות במוח. כדי לעשות את זה הם ינקבו חורים פצפונים בגולגולת בעזרת לייזר.

למה? מחד, לעזור לאנשים עם פגיעות מוח קשות. מאידך, בשביל זה:

אילון מוסק ענה ‘כן’ לציוץ למעלה. מה שאומר שהם מכוונים לתת לאנשים לשמוע מוזיקה, בלי אוזניות ובלי כלום.

יש לי משבר אמון עם אילון מוסק. הוא אומר המון דברים, והרבה מהם לא מתרחשים בסופו של דבר. אז צריך שיקרה הרבה כדי שאני אאמין שהטכנולוגיה הזאת עובדת, ואפילו יותר מזה כדי שאאמין שאנשים אשכרה ינקבו לעצמם את הגולגולת.

7. שבעה ימים (כמו מספר האייטמים בפוסט) נותרו לסיום קמפיין מימון ההמונים של פרטיות ישראל. הם אספו כבר 135 אלף מתוך 150 האלף שהם מבקשים, כך שדי בטוח שהם יצליחו.

פרטיות ישראל מנסים להקים עמותה שתפעל, פוליטית בעיקר לפי מה שהבנתי, למען קידום הפרטיות בישראל. גם בקטע של קידום חקיקה, קידום יוזמות ופעילות נגד מי שמפר פרטיות.

13 תגובות

  1. מישהו הגיב:

    לא הבנתי מה חדש הצעות של מאבק, שתל שבלולי מאפשר לשמוע מוזיקה בבלוטות כבר היום

    • ניימן הגיב:

      אני יכול רק לנחש, כי בתכל’ס הוא לא אמר כלום. אבל נראה לי שבטכנולוגיה של מאסק לא צריך ניתוח, בניגוד לשתל שבלולי.

      • מישהו הגיב:

        אופס, פספסתי את זה. מצד שני אם אני רוצה לחבר חוט לגולגולת שלי באופן לא פולשני לשם שמיעת מוזיקה אני פשוט משתמש באוזניות 🙂

  2. שמואל הגיב:

    אני כמובן לא בא להגן על הצעד המטורף שאוקולוס נקטו אבל הבנתי שמי שכבר יש לו חשבון פתוח אצלם לא יצטרך לקשר את החשבון לפייסבוק בשלוש שנים הקרובות

    • ניימן הגיב:

      צודק. ידעתי את זה והעדפתי לנסח את הפוסט כמו שהוא, כדי לשמור על פשטות המסר אל מול הפרטים הטכניים.

      הרי אם זה היום או עוד 3 שנים לא נורא משנה מבחינת הקונספט.

  3. יעל הגיב:

    אני כבר שומעת מוזיקה בראש בלי אוזניות ובלי כלום. קוראים לזה תולעת אוזן.
    באמת, מי ינקב את הגולגולת ויכניס למוח תוכנה/ממשק של חברה פרטית שמניעיה יכולים להיות חבויים/משתנים רק בשביל לוותר על אוזניות?

    • ניימן הגיב:

      אם למדנו משהו מ-20 השנים האחרונות, אז רוב בני האדם יעשו את זה, ואז הם יסתכלו עלי בעין מוזרה אם אני לא אעשה זאת:-)

      • יעל הגיב:

        מבטיחה להיות איתך במוזרותך. רק השבוע התקשרתי לחבר לשאול מה לעזאזל זה ביט ואיך זה עובד, ובאמצע ההסבר כבר התייאשתי והחלטתי להמשיך לדבוק גם במקרה הזה במזומן.

  4. אסף הגיב:

    למה יש התעלמות גורפת מהטרילוגיה האחרונה של סקאלזי.
    שני הראשונים היו מצוינים, עכשיו אני כוסס ציפורניים בהמתנה שהשלישי (The Last Emperox) יגיע בדואר מ-book depository.

  5. ריקלין הגיב:

    למה יש רק קטילה של ספרים. יש דברים שאתה גם אוהב?

  6. עמית הגיב:

    ניימן! שבועיות, יומיות, מה זה משנה העיקר שאתה כאן, כותב ומדווח. רוצים יותר מדף ז׳אנרי, מועדון קריאה, הפעלות, זיקוקים, אירועי השבוע האמיתיים 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting