יומיות 13.04.2023: הגלובליזם של הקלישאה

פרוייקט ספרי עיון 2022 הושלם! פורסמו ביקורות על חמשת ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי ב-2022, כולל ביקורת בונוס על ספר ח"ח אחד. אלו ביקורות מושקעות, והיה לא קל לכתוב אותן, אבל אני מרוצה מהתוצאה.

עתידות: בקרוב יעלה פוסט סיכום ספרי 2022! רק בארבעה חודשי איחור, שיפור אדיר עבורי.

1. לפני שנה וחצי כתב סקוט אלכסנדר פוסט שלא מניח לנפשי מאז. הוא עסק בהבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי. בעידן הקלאסי גברים לבשו בגדים צבעוניים מרהיבים, בעידן המודרני הם עברו לחליפות אפורות. בעידן הקלאסי הבניינים היו מרהיבי עין, בעידן המודרני הם קוביות משעממות. לא סתם החלק הכי יפה של כל עיר הוא "העיר העתיקה". אותו הדבר נכון להרבה לתחומים אחרים.

מה מציק לי בתיאוריה? שני דברים. הראשון הוא שאני בכלל לא בטוח שהיא נכונה! כאילו כן, בגדים פורמליים הפכו משעממים, אבל מה לגבי שאר הביגוד? פאנק? היפ-הופ? מה שזה לא יהיה שסטטיק ובן אל לובשים? ביגוד לא-גברי או לא-סטרייטי? הם ביי פור יותר צבעוניים ויפים מבגדי היום-יום של העבר.

אבל לגבי ארכיטקטורה אני מסכים לגמרי: ככל שהבניין ישן יותר, ככה הוא יפה יותר, ואין שום דבר שאנחנו בונים כיום שיותר יפה מערים עתיקות.

לכן הדבר השני שמציק לי הוא 'למה?'. כאילו, האם בניינים פשוט מקבלים יותר אופי עם זמן? האם זאת הבניה המהירה והזולה שיוצרת בניינים פחות יפים? או שמא זה בגלל שתיכנון ערים התחיל להיות סימטרי,בניגוד לתיכנון אורגני, שמתאים לתנאי השטח, כמו פעם. אני שייך לאסכולה המדעית שגורסת שסימטריה זה פיכסה.

בעודי מהרהר בשאלות אלו, כבר שנה וחצי כמו שאמרתי, יצא מאמר חדש לעולם, The age of average. במבט ראשון הוא עוסק באותן השאלות.

בתחילת שנות ה-90 שני אמנים רוסיים, קוראים להם ויטאלי קומאר ואלכסנדר מלמד, ערכו סקר בארצות שונות: מהי יצירת האמנות המושלמת בשביל אנשים בארצות האלה? התוצאות היממו אותן: כולם רצו תמונה פסטורלית של צמחייה ירוקה על רקע שמיים בהירים עם קצת חיות או בני אדם. ככה יצא בכל התרבויות.

במקרה אחר, אשה בשם לורל שוולסט, רצתה לקבל מ-Airbnb השראה איך לעצב את הדירה שלה, רק כדי לגלות שרוב דירות הפופולריות ב-Airbnb נראות אותו הדבר – בכל העולם! קירות לבנים, עץ לא מעובד, מכונות נספרסו, כסאות Eames, קיר לבנים חשופות ומדפים פתוחים.

הכתבה ממשיכה לחקור ומגלה שגם כל בתי הקפה המודרניים נראים אותו הדבר! אותו עיצוב סקנדינבי ותפריט קפה בכל מקום ובכל מדינה. וזה ממשיך וממשיך: קו החוף נראה זהה בכל המדינות, לכל המכוניות המודרניות עיצוב דומה, כמו גם הלוגואים של חברות המכוניות. פוסטרים של סרטים, כריכות ספרים ומותגי קוסמטיקה – כולם דומים בצורה מטרידה. בעצם, עזבו את זה: כל האנשים נראים דומים כיום! כאילו, לכולם אותו הסטייל, מניירובי ועד פאריס.

במבט ראשון קל להאמין ל-The of average. כל טענה כזאת מגובה בקולאז' תמונות של דברים שונים שנראים אותו הדבר. במבט ראשון גם קל לחשוב שזה קשור לפוסט על ההבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי. אבל במבט שני — לא.

לא כל דירות ה-Airbnb דומות. בכל עיר שהייתי מצאתי דירות אדירות ומקוריות, עתיקות או חדשות, מוזרות בקטע של בעלי הדירה עיצבו משהו מקורי (הייתה דירת ג'אז מטורפת בקראקוב) או מוזרות בקטע של דירה סופר ישנה עם המון אופי (היו לי המון כאלה).

גם לא כל בתי הקפה המודרניים דומים. כאילו, כן, בכל עיר שהייתי בה בעשור האחרון יש בית קפה שמתאים לתיאור הקלישאתי שבכתבה, אבל בדר"כ הוא אחד מיני רבים שלא מתאימים. אותו הדבר נכון לכל הטענות של הכתבה: יש המון ספרים עם עטיפות זהות, אבל יש גם המון ספרים עם עטיפות מקוריות.

מה שהכתבה מראה זה קלישאות. הקלישאה של דירת Airbnb היא כמו זו שבכתבה, והקלישאה של תמונה פופולרית היא תמונה פסטורלית.

קלישאה זה לא מושג מודרני. כלומר, אני לא יודע מתי הומצאה הקלישאה, אבל אני מניח שזה קרה ברגע שהתקשורת והטכניקות איפשרו את זה. כשאנשים מעצבים דירה הם רוצים מקום שנעים לחיות בו, לא מחפשים לעשות איזה סטייטמנט עיצובי לגבי כמה הם מוכשרים. אותו הדבר הולך לכל תחום שמתואר בכתבה, ואני מוכן להתערב שאם  נחקור ציורי קיר של האדם הקדמון באיזור אגם הים התיכון נגלה שהרבה מהן דומים, עד כדי קלישאה.

ציורי קיר של האדם הקדמון
[זה מה שמקבלים כשמחפשים תמונות של cavemen drawing in caves]

מה שכן הכתבה מדגימה הוא את הגלובליזם של הקלישאה.

אני כותב שורות אלו בפאב פולני עתיק בוורשה, והוא מקסים. לא תמצאו כמוהו בשום מקום מחוץ לפולין, ואולי גם מחוץ לוורשה. הוא בקתת מעץ, עם אח, תפריט וורשוואי, וילונות מנוקדים ומנורות ישנות.

אבל האם זה פאב ייחודי? לא ממש. יש כמוהו בטח לפחות 20-30 בוורשה, ואם הייתי מגיע לעיר בתקופה בה הקימו אותו (אין לי מושג מתי זה), בטח הייתי מגלה לפחות מאות פאבים עם עיצוב וקונספט זהה. זה לא פאב ייחודי, זה פאב קלישאה, רק של זמן ומקום אחר.

פעם הקלישאה הייתה מקומית. היו פאבים של וורשה והיו פאבים של קראקוב. בת"א בכלל היו בתי קפה, ובירושלים חומוסיות או משהו כזה (אני ממציא מהראש, אל תקחו את זה כעובדות). אבל הפאבים המודרניים של וורשה דומים לאלו של ברלין, תל אביב או סן פרנסיסקו.

הגלובליזם של הקלישאה לא מראה שאין מקומות יחודיים או מקוריים, היא פשוט טענה שהקלישאות הפכו זהות בכל העולם. זה תהליך שמתרחש כבר הרבה שנים, ועכשיו מתעצם עם כלי AI כמו מידג'רני או chatGPT. אני רואה התלהבות מתמונות שחוללו ע"י AI, אבל אני מגלגל את העיניים וחושב "קלישאה". אני לא יכול להבדיל בין טקסט שנוצר בין chatGPT לבין אדם שכותב קלישאות, אבל אני כן רואה לפעמים טקסטים כל כך מקוריים שפשוט ברור שהמכונה לא יצרה אותם. ראו למשל אייטם 5 למטה.

זה לא מדכא אותי, קלישאות תמיד היו ותמיד יהיו, והן אף פעם לא נועדו עבורי. יחד איתן יש כיום כמות אדירה של דברים מקוריים בעולם. ולמרות שטרנדים מקומיים יותר קטנים מבעבר (אם הם מספיק גדולים הם הופכים לגלובליים), הם עדיין קיימים, ואני אפילו יותר נהנה מפעם לחפש ולגלות אותם.

איך כל זה קשור להבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי? זה לא. אני לא חושב שאלו הבדלים שמבטאים קלישאות. המאמר שהזכרתי בתחילת האייטם הזה כנראה תמשיך להטריד אותי עוד זמן רב.

2. יש עוד דברים מיוחדים בעולם. בתמונה למטה אתם רואים בית תה על עץ שעיצב הארכיטקט Terunobu Fujimori [מקור, רשיון GNU Free Documentation].

בית תה על עץ

3. את ליל הסדר חגגתי ברביעי בערב, אבל את הפסחא ציינתי בראשון בבוקר כבר בפולין. את הפסחא בפולין חוגגים עם ארוחת בוקר מסורתית, וזה מה שאני קיבלתי:

ארוחת בוקר פסחא

4. אם אתם משתמשים, כמוני, בפיירפוקס, ותנסו לגלוש לכתובת 'about:mozilla', תקבלו ציטוט רנדומלי מהספר The Book of Mozilla.

מדובר בספר פיקטיבי, שמעולם לא נכתב. אבל לכל ציטוט יש משמעות לאירוע כלשהו, ואתם יכולים לקרוא את המשמעויות בויקיפדיה. אחד מביצי ההפתעות היותר מגניבות.

5. מסה כפוית טובה על גברים יפנים מאת זוהר דובינצ'ק היא המסה הזוכה בפרס ון ליר לכתיבה מסאית. אוקי, אני לא ממש מכיר את הפרס ויודע מה משמעות הזכייה, אבל זה גם לא משנה, כי מדובר באחד הטקסטים המשובחים שקראתי בשנה האחרונה, ואולי בכלל. כאילו וואו <אמוטיקון של פה פעור>. קריאה מומלצת, באמת.

12 תגובות

  1. מאיה הגיב:

    בואו נאמר שלקחתי את זהר(נקודה 5) צעד קדימה. לאנשים מוזרים חייבים להיות חיים מוזרים:)

  2. א הגיב:

    1. בעידן הקלאסי, (אולי) אנשים עשירים התלבשו באופן ססגוני וגרו בבניינים מרהיבי עין. הרוב לבש סמרטוטים אחידים וגר בחורבות, כשלא עמל על טוויית לבוש ססגוני ובנייה של שכיות חמדה לקבוצה הראשונה.
    5. טקסט מעולה באמת

  3. עידן הגיב:

    גם לי יצא לחשוב על הנקודה של למה בנייה עתיקה נחשבת ליפה יותר.
    לדעתי זה מתחבר לשאלה נוסף – למה נופים בחו"ל תמיד נראים לנו יפים יותר? יצא לי מעט לטייל או סתם לנסוע בארץ ולראות נוף שלא גרם לי להגריש כלום. מידי פעם אני יוצא מהמצב האוטומטי הזה של "נוף רגיל, אני כבר מכיר" וחושב לעצמי "וואלה, הנוף פה הוא באמת יפה! מעניין למה אני לא מתלהב ממנו?". שאלת ההמשך כמובן היא האם הייתי מתלהב ממנו אם הייתי רואה אותו בחו"ל?
    שאלה מתבקשת נוספת שיצא לי לשאול את עצמי בעודי מטייל בחו"ל ומולי נוף עוצר נשימה – האם גם האדם שגר פה וזה הנוף שהוא רואה מהחלון כל יום כל היום מתפעל מהנוף הזה כמוני?

    התשובה לשתי השאלות הללו היא לדעתי דומה ומורכבת משני חלקים:
    1. מוכר לעומת שונה – דברים שאנחנו מחשבים "רגילים" ו"נורמליים" לא מרגשים אותנו. ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית שאפשר למצוא בישראל בכל בית קפה שכונתי ולא תגרום לישראלי הממוצע אפילו לפהק תחשב למשהו חדשני, בריא, צבעוני וכו' עבור אנשים ממדינות שונות עם תרבות אוכל שונה.
    באותו אופן בנייה בסגנון הרגיל והמוכר או נוף כמו זה שאנחנו רואים תמיד לא מרגש אותנו. מה שמרגש בבנייה עתיקה או בנוף יפה בחו"ל זה לא רק היופי שלהם, זה הכרחי אבל לא מספיק, אלא גם השונות שלהם.

    2. מוכנות ליופי – ביום יום שלנו אנחנו לרוב עובדים על אוטומט במובן מסויים, אה לא בוחן את הסביבה לעומק ולא מנסה למצוא יופי או דברים להתפעל מהם (לפחות אני ככה. אולי זאת בעיה שלי). כשאתה הולך למקום "מיוחד" (רובע עתיק של עיר כלשהי, נקודת תצפית בטיול וכו'), אתה נמצא במוד שונה לגמרי. במצב הזה אתה מחפש בצורה פעילה דברים להתלהב ולהתפעל מהם, אתה "ער" יותר ומודע יותר לסביבה שלך.

    לכן, אדם שלא גר בארץ יתלהב יותר ממני מנוף ישראלי "סטנדרטי" (הנוף בנגב לא דומה לנוף בגולן כמובן, הכוונה היא לנוף הישראלי שהוא סטנדרטי עבורי), אבל פחות מנוף שאני אתפוס כמדהים ואצלו הוא יהיה פשוט הצצה מהחלון.
    בצורה דומה, אנשים שחייו לפני מאות שנים כנראה פחות תפסו את הבנייה שלהם כיפה (למעט ארמונות ובתים של עשירים אני מניח), אבל הם ככל הנראה היו ממש עפים על הבניינים שלנו (המראה, הגודל, החומרים, הקישוטים, הארכיטקטורה, הצבעים – בערך כל מה שגורם לנו להתלהב מבניה עתיקה).

    • ניימן הגיב:

      אני מבין שאתה אומר, אבל שתי הערות:

      א. למרות שאני מתל אביב, יפו העתיקה, חוף הים – וגם שדרות רוטשילד עדיין יותר יפות בעיני מוורשה. שלא לדבר על ירושלים העתיקה, שהיא אחד המקומות היפים שראיתי אי פעם.

      ב. המודרניזם כל כך גיאומטרי ויבש, שפשוט קשה לי להאמין שהוא יראה יפה יותר מערים עתיקות למישהו. כאילו, אולי מעטים אינטלקטואליים עם טעם מיוחד, אבל לא להמון.

      סתם הרגשה אישית.

    • יעל הגיב:

      בדיוק חזרנו מטיול בדרום, שבו בכביש הערבה ובאילת כל הזמן הסתכלנו מזרחה והתפעלנו מכמה שההרים בצד הירדני יותר מרשימים… אבל יש לומר שגם התרגשנו מלא מעט מהנופים במכתש ובערבה, למרות שזה "שלנו" (טוב, זה לא באמת מקום שאנחנו מגיעים אליו הרבה).

  4. אסף הגיב:

    העניין עם בניינים ישנים ומודרנים לא מסתכם בענייני נדלן. בערך כל חפץ שנעשה בעבר נעשה בהשקעה גדולה יותר אפילו כלי נשק היו מעוטרים ביד אמן. לדעתי זה קשור למהפיכה התעשייתית (הכל נכנס לפס ייצור במקום בעבודה ידנית ) ולהבדלים בחלוקת העושר ( עשירים יכולים לבזבז יותר על החפצים ולעניים אין חפצים ). אבל אלו מחשבות ממוחי הקודח ויתכן שאני מדבר שטויות.

    • יואב הגיב:

      לגבי בניינים ישנים – יש גם selection bias. בניינים ישנים מכוערים ולא מיוחדים נהרסו והוחלפו.

  5. יעל הגיב:

    האסוציאציה הראשונה שעלתה לי לראש לגבי בנייה מודרנית מרשימה היא DDP בסיאול. לא ממש הבנייה הממוצעת של ימינו… מגניב ביום והרבה יותר בלילה עם התאורה המשתנה שנותנת לו מראה של חללית ענק.
    אני חושבת שפעם באופן כללי השקיעו יותר גם במבנים פחות מונומטליים בערים גדולות ומבוססות (מן הסתם בכפרים עניים זה היה אחרת), כמו בנייני מגורים בלב לונדון למשל או ברצלונה. היום יש הרבה אחידות, וגם רצון לחסוך.

  6. משה ש הגיב:

    https://newtrad.org
    יש תנועה שלמה של חזרה לבניה על בסיס עקרונות קלאסיים. בעיקר בבריטניה שבה הנסיך צ'רלס נאם כבר לפני שנים נגד "גדמי הבטון", אבל זה מתפשט לכל אירופה (ויש דוגמאות יפות בישראל)

    הויכוח נוטה להפוך לפוליטי די מהר, אז אין לי כוח בשבילו, אבל אני צופה שהדמוקרטיזציה של העיצוב שמביאה הבינה המלאכותית תשנה את פני הארכיטקטורה בקרוב מאוד.

    פעם ב- משתלט על תחום אומנות מסוים (ציורים, קומיקס, סרטים, ארכיטקטורה, אופנה, עיתונות, משחקי מחשב – כולם עברו/עוברים את זה) גל של הכחשת הטבע האנושי.

    איפה שהקהל יכול להצביע בארנק מהר והחסמים נמוכים (משחקי מחשב, אופנה), הגל נעלם מהר.

    איפה שיש מונופולים / צווארי בקבוק / ועדות / רגולציה – זה יכול לשרוד מאה שנה עד ששינוי משמעותי מספיק בטכנולוגיה יגיע.

    אני מקווה מאוד שחמישים שנה מהיום נבנה דברים יפים, נלבש בגדים יפים, נצייר אומנות יפה – במקום לגור במפלצות בטון נטולת תווים ולתלות במוזיאונים אנגסט קקפוני.

    כהערת שוליים – אני עושה אומנות פופולרית למחייתי, חייתי במלחמה קבועה עם מלבישים/אנשי ארט/מלהקות שתמיד מסבירים לי כמה הכל צריך להיות דל ומשמים. אחד מהצעדים שגרם לנו להצליח כלכלית היתה ההנחיה לפטר אחרי התראה בודדת כל מי שמתיימר להיות אמן ולרדד הכל לבוץ ואפור. ארכיטקטים שפגשתי מזכירים לי מאוד את האנשים הבינוניים שפיטרתי, הם לא טובים מספיק לעשות גוצ'י ודולצ'ה – אז הם מנסים לרדד את העולם לקסטרו וגולף ולהסביר שכל מה שמעוטר, צבעוני ונועז הוא "דיסני", ילדותי או קיטשי

  1. 13 בנובמבר 2023

    […] לגמרי, ואם מנתקים אותו מהשם, הוא גם טעים. הרבה פולנים, בעיקר צעירים סנובים קוסמופוליטיים שרוצים פולין קלישאה, לא מוכנים לקרוא לזה אפילו "פיצה פולנית", אלא או […]

  2. 13 בנובמבר 2023

    […] מתלונן על הגלובליזם של הקלישאה, ומצאתי חוות גבינות פרטית מחוץ לוורשה: […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting