יומיות 10.04.2024: שש תמונות מוורשה

28 מעלות בוורשה וזה חמסין פה. אני יושב עכשיו, 20:15 בערב, על הטיילת החדשה של האגם בפארק פולה מוקוטובסקי, והמוני וורשה מבלים מולי.

פולנים אוהבים חבורות ואוהבים משחקים. כשמזג האוויר טוב הם משלבים זאת ביחד. יש חבורות עם משחקי ספורט, יש כאלו עם משחקי קופסא או תפקידים, ומולי עומדים 15 חבר'ה במעגל ומשחקים במשחקים סטייל הנוער העובד.

1. וורשה ותל אביב מעולם לא הרגישו שונות יותר מאשר בימים אלו. בישראל מלחמה, חטופים, שסעים וממשלה על גבול הסאטירה. אבל וורשה במקום אחר. אביבי. הנושא החם בקבוצת הפייסבוק השכונתית  הוא גני השעשועים החדשים בפארק. "הם לא מושקעים מספיק!" שוקצים שם. "בושה!".

רציתי להעביר קצת אווירה מוורשה עם מלל ותמונות.

הגשר חדש להולכי רגל שמקשר את שני חלקי העיר, "וורשה" ו"פראגה". להיט גדול כמו שאתם רואים, למרות שאפילו שם עוד אין. פשוט קוראים לו "הגשר החדש".

מזכיר לי את גשר יהודית, מוגדל פי עשרים. פראגה היא כמו יפו של תל אביב. שכונה קצת רחוקה, מעבר לנהר. מרתקת אותי בגלל שלא חקרתי עדיין אפילו חמש אחוז ממנה.

"סבתא ברווזים". זקנה שהפכה האכלת ברווזים לאמנות. לאירוע חברתי.

היא יורדת לספסל בשדרה בכל יום עם מזג האוויר טוב. מצוידת בשקי אוכל לברווזים, סכין זריז לחתוך את האוכל לחתיכות גדולות, ופה פטפטן. נושא השיחה העיקרי: איזה ברווזים הגיעו היום. היא טוענת שהיא מכירה אותם. אולי. מה שבטוח זה שהם מכירים אותה.

עברתי ליד הבריכה העירונית בטח 40-50 פעם בשנה ומשהו מאז שעברתי דירה, ומעולם לא שמתי לב שמגלשות המים של הבריכה יוצאות מקיר הבניין ועוברות דרך הרחוב.

זה מגניב בכל כך הרבה רמות: שובר את הקיר הרביעי, מקורי ובעיקר לא ברור איך פספסתי זאת עד היום.

ביצי פסחא שקנינו לחג לחג.

השכנה ציירה אותם ידנית על ביצים שהטילה התרנגולת של סבא שלה. הביצים בושלו הרבה זמן והן חומות בפנים, למרות שזה לא נורא משנה כי לא אוכלים אותן. הן יושבות על שולחן החג במשך יומיים ואז נזרקות לפח.

מדף הלחמים ב-Cała w mące (תרגום, "כולי מכוסה בקמח") ביום שישי בצהריים. אחת מהמאפיות הכי מפורסמות בוורשה אם אם לא בפולין.

האופה, מוניקה ואלצקי, היא אגדה בקרב חובבי הלחם. היה לה בלוג פופולרי. היא עבדה בכמה מהמאפיות המפורסמות בעולם. בתחילה בוורשה הייתה אופה כל הלילה ואז מוכרת את הלחמים בדוכן בשוק ביום, בלי לישון. היא החייתה מודעות לקמחים פולנים עתיקים והמציאה מתכונים מבריקים.

הלחם של Cała w mące הוא הטוב ביותר שאכלתי בחיי (מלחמי המחמצת). זאת אידיאה של לחם, והמוצרים שלהם הם מנת גורמה בפני עצמם, גם בלי ממרחים. הכיכרות שחורים מבחוץ בגלל קרמליזציה של סוכרים וקמחים, ורכים מבפנים. הם הכי טעימים שעה אחרי שיצאו מהתנור, אבל מוצלחים גם שבוע אחרי זה.

האם מגיע למאפיה פוסט נפרד? וודאי. הוא יחכה לסיום המלחמה וחזרת תיירים ישראליים לוורשה.

הקונדיטוריה ובית הקפה Słodki Słony שייכים למרתה גסלר, האסף גרניט והאייל שני של פולין. גסלר היא מותג של אדם אחד, עם הרבה מסעדות מכל הסוגים. היא מתמחה באפיה ובישול פולני מסורתי, ארוזים בצורה מודרנית.

הנסיון שלי עם המקומות שלה זה שהאווירה בהם אולי הכי טובה בוורשה אבל האיכות ממוצעת. כך גם ב-Słodki Słony. המקום מהמם, העוגות יפייפיות, אבל הטעמים לא מאוזנים עד הסוף. כן מומלץ לתיירים שעוברים באיזור, כי מקום כזה אין בישראל.

2. בפאתי פארק פוג'י (Skirt of Mt. Fuji) מ-1952. יצירה של Kawase Hasui, מחשובי האמנים היפניים של תחילת המאה ה-20. Hasui נפטר ב-1957 וזאת אחת היצירות האחרונות שלו. היא לא התיישנה בכלל, ומרגישה כאילו צייר אותה אמן במאה ה-21.

3. רונן דורפן, שבמשך שנים היה הבלוגר האהוב עלי, פתח בלוג חדש והתחיל לכתוב כל יום. הוא עיתונאי ספורט, אבל הבלוג מומלץ לכולם. כי דרך עיני הספורט דורפן כותב על סוציולוגיה, תרבות, כלכלה ואנושיות.

4. עמוד הפייסבוק של הקומיקס The Perry Bible Fellowship נפרץ לאחרונה. הקומיקס שמספר את סיפור הפריצה הוא אחד המוצלחים.

The PBF Facebook page got hacked recently (1/4) pic.twitter.com/2UETwn8KBb

— The Perry Bible Fellowship (@PBFcomics) April 3, 2024

5. גיליתי את האתר של אסיף ועכשיו אני מכור.

מה זה אסיף? במילים שלהם:

"אסיף, המרכז לתרבות אוכל בישראל, הוא ארגון ללא מטרות רווח שקם במטרה לסייע בטיפוח, קידום ותיעוד הקולינריה המקומית המגוונת. "

6. סעיף 3 ביומיות פה סיפר על אפליקציית השינה של פוקימון, שעושה גמיפיקציה לשינה. עכשיו כשבידיכם חומר הרקע הזה, אתם יכולים להעריך את הגאוניות של מתיחת ה-1 באפריל של פוקימון.