יומיות 16.03.2026: מוביוס והאינקל

אתמול התפרסם בשעה טובה סיכום ספרי קריאה 2025 של האתר. שנה שעברה התפרסם גם סיכום אישי. השנה אוותר עליו, כי אני מרגיש שהוא יהיה דומה מדי לשנה שעברה אז אין טעם.

1. בזמן כתיבת סיכום ספרי הקריאה נזכרתי באסטריקס; אחרי זה נזכרתי שיש הרבה קומיקס צרפתי קלאסי שטרם קראתי והלכתי לחקור אותו.

דוגמא אחת היא מוביוס האגדי. בצרפת הוא התפרסם בזכות קומיקס המערבון בלוברי. בעולם? בגלל שעיצב סרטים כמו טרון והאלמנט החמישי. אבל ספציפית במד"ב מוביוס מפורסם בעקבות המגזין  Métal Hurlant (רוק כבד) שהקים, ובגלל קומיקס המד"ב האינקל (The Incal) שאייר.

הספר הראשון של האינקל זמין לקריאה חינם ברשת. בהפסקות כתיבת הפוסט הקודם ישבתי וקראתי אותו. להלן רשמי הקצרים.

מוביוס אייר את האינקל אבל את הסיפור כתב אלחנדרו יודורבסקי. יודורבסקי הוא במאי סרטים אוונגרדיים; היצירה הכי מפורסמת שלו היא זאת שבכלל לא הוסרטה: נסיון להפיק סרט של חולית. את סגנון הכתיבה של יודורובסקי באינקל הייתי מגדיר כ"מוזרות בקצב הטכנו". האינקל זורק עליכם, בקצב אדיר, עוד ועוד רעיונות ואלמנטים מוזרים. די מהר העניין מאבד שליטה.

כי צורת הכתיבה הזאת באמת מגניבה בשני העמודים הראשונים. אבל אחרי שני עמודים זה מרגיש כמו "הלכנו לפה, קרה משהו מוזר, ואז הלכנו לשם, וקרה משהו מוזר אחר". אין שום תיחכום בעלילה – רק מוזרות ומגניבות. כל העניין מרגיש כמו ספר ילדים – אבל עם יותר אירוטיקה ואלימות גראפית.

מוביוס פשוט מציל את הספר משיממון בכוח כשרונו. כל עמוד ומשבצת בהאינקל הוא יצירת מופת. ראיתי אנשים מתלוננים על כך שלא עשו סרט מצויר על האינקל;. אבל אין אפשרות, לדעתי, להפוך את הקומיקס הזה לאנימציה. זה כמו שתעשו "המונה ליזה – הסרט". לא עובד.

לו הייתי נתקל באינקל לפני 15 שנה הייתי גומע את כל הסדרה בלי לחשוב פעמיים. כתיבה בינונית ואמנות אלוהית היו בזמנו סיבות מספיקות. אבל אנחנו בתקופת שפע תרבותית; אם יצירה לא ממש סוחפת, למה להקדיש לה יותר מדי זמן? יש מאה ספרי קומיקס, בלי הגזמה, עומדים בתור שתקראו אותם.

2. אמרתי שאי אפשר לעשות סרט מצויר ע"פ האינקל? כן, אמרתי! ואכן אף אחד לא עשה סרט – אבל כן עשו טריילר. הנה הוא פה. האמת היא שיופי של עבודה, וזה עדיין לא תופס 10% מהיופי של הקומיקס.

3. אין פאנל מייצג לאינקל, בגלל שמוביוס דמיין את העתיד המוזר בצורה אחרת בכל עמוד. אבל הנה רכבת נכנסת לתחנת חלל באיזור שנראה כמו סיביר.

4. לחברי הטוב רמי כץ תמיד היה קול רדיופוני ויכולות משחק שרק חיכו שיעשו איתן משהו. אז הזמן הזה הגיע עכשיו: הוא פתח בקריירת "קריינות דיבוב הכרזות קולות אנימציה הקראה קולית ומה שמסביב". תעקבו אחרי האינסטגרם שלו!

5. ברשת החברתית שפעם נקראה טוויטר שם לב צייצן בשם דור שאוזניו של מיץ פטל מבצבצות באחד הציורים בספר איילת מטייל של רינת הופר. האם זו מקריות, הוא תהה? בקטע של קסם של אינטרנט כמו שהוא צריך להתרחש (בלי הטרולים וה-AI), נוצר ערוץ תקשורת עם הסופרת שענתה:

"בכפולה האחרונה של איילת מטיילת אכן מבצבצות אוזני ארנב מהחלון. זה מאד מכוון ואכן מרפרר לספר 'מיץ פטל'. גם שתיית מיץ התפוחים בחדר האורחים מתכתבת עם שתיית המיץ בסופר הספר 'מיץ פטל'."

6. צפיתי ב-10 הדקות הראשונות של The Dinosaurs, סדרת "התעודה" החדשה של סטיבן ספילברג על, נו, אתם יכולים לנחש מה. הוא מחיה שם באנימצית מחשב ריאליסטית את עידן היורה. אבל האמת היא שהסדרה נוראית, לפחות ע"פ 10 דקות. העלילה ילדותית, אין עומק, ועולם הדינוזאורים אולי נראה מדהים אם זה היה לפני 20 שנה, אבל לצופה המודרני זה נראה AI Slop.

7. עוול, עוול(!), ש-Takatukka של אנטי פאאלנן לא זכה בקדם אירוויזיון הפיני השנה.

אקורדיון, שירת גרון, שיר מדבק ופרפורמר כריזמטי. מה הם עוד רוצים הפינים האלה?