ספרי עיון: הסיפור הבלתי-סביר והלא-מספיק-זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית

[חלק מפרויקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2025. מקום ראשון]
[כותרת הספר כה ארוכה ולא יכלה להכיל את שם המחבר: שלום בוגוסלבסקי]

יום אחד, בשנות ה-20 של המאה ה-17,  צפתה קבוצת פורעי חוק במחזה משעשע. אדם בודד, שקוע במחשבות, התהלך בין מצוקי הסלעים המסוכנים של הרי הקרפטים האוקראינים. היה זה רק עניין של זמן עד שרגלו תנסה לדרוך על אחד הרווחים בין הסלעים והוא יתרסק למותו. אבל פלא! בכל פעם שהאיש הניח רגלו במה שהיה אמור להיות אוויר, זז אחד הסלעים מעצמו לסגור את הרווח.

לאיש קראו ישראל בן אליעזר, אם כי אנחנו מכירים אותו כיום בתור הבעל שם טוב. הוא היה אז איש צעיר ואלמוני אם כי אגדות מיסטיות רבות כבר נקשרו בשמו. פעם אחת, כך מספרים, הציל בן אליעזר צבי ממלכודת ציידים. כתודה, ליווה אותו עדר צבאים בריקוד לבקתה בה גר עם אישתו. הכפריים הכירו אותו כעושה ניסים. הם היו באים אליו שירפא אותם עם צמחי המרפא האקזוטיים שקטף בהרים.

אתם יודעים מי עוד היה אישיות מיסטית? מנהיג כנופיית פורעי החוק שצפתה בבעל שם טוב. מדובר באולכסה דובבוש, הרובין הוד האוקראיני. אדם שגודל, ע"פ האגדות, ע"י כלבת רחוב, ונשא גרזן קסום שלקח משד שהרג. דוב-בוש היה אדם אכזרי ביותר; למרות זאת vut נחשב לאחד מגיבורי הפולקלור האוקראיניים. יש כיום יחידה בצבא האורקאינית שקרואה על שמו – יש אפילו ריקוד דובבוש!

הבעל שם טוב ודובבוש שתו יחדיו וניהלו שיחות נפש עד אור הבוקר. לאחר מכן, דובבוש לקח אותו תחת חסותו. הוא הפיץ את המידע שמי שמתעסק עם הבעל שם טוב – מתעסק איתו.

שני האנשים הללו, האחד לוחם אוקראיני אכזרי, והשני מלומד יהודי מיסטי, אולי נראים שונים על פני השטח. אבל שניהם תוצר של אותה התקופה: תקופת המעבר בין החברה הפדואלית הישנה למציאות מודרנית. תקופה בה היה קסם פראי במזרח אירופה.

דובבוש הלך והמשיך ומרד באצילות המזרח אירופאית. הוא זרע הרס רב, רצח – אבל גם היווה תקווה לענייני האיזור – עד שנהרג ב-1745 בבגידה. הבעל שם טוב נשאר בהרים עוד עשור, אבל לאחר מכן במז'יבוז' וייסד את תנועת החסידות.

---

ברוכים הבאים למזרח אירופה היהודית! מקום מיושב בדלילות, מלא תבלינים מיסטיים, שלל אגדות והרבה זוועות. למדריך שלכם קוראים שלום בוגוסלבסקי. אל תדאגו, הוא מדריך תיירים באיזור כבר 25 שנה. הוא יודע מלאכתו. בוגוסלבסקי יספר לכם עובדות, סיפורים, פולקלור ויעביר את הכל ברהיטות המשובבת של מדריך תיירים כריזמטי.

"עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית" הוא הגיבור הלא צפוי של ספרות העיון הישראלית. הספר יצא בהוצאת זרש הזעירה ב-2024; חוץ ממנו ההוצאה הוציאה עד היום כולה שבעה ספרים נוספים. הם אפילו איפשרו לי לקנות אותו בפורמט epub הפתוח שבדר"כ לא נתמך בישראל בגלל שקל להעתיק אותו. לספר לא הייתה מערכת יחסי ציבור עשירה, הוא לא עוסק בנושא פופוליסטי – אבל בכל זאת – מפה לאוזן, בגלל שם משובב לב, כריכה משמחת ונושא שרק חיכה שכותב שנון וחכם ירים אותו – הוא הפך לרב מכר.

אני גר בפולין כבר כמה שנים. חציתי בעבר את אוקראינה באופניים וביליתי תקופה במוסקבה. כבר יותר מעשור שאני מחכה לספר כמו זה. הוא מדבר על מקומות שראיתי והרגשתי. הוא נותן רצון לטייל עוד באיזורים הללו.

אבל הספר לא הפך לרב מכר בגלל ישראליים כמוני, שחיים במזרח אירופה. הוא הצליח כיהוא נותן תקווה בתקופה קשה לישראליים. הוא נותן תקווה שיהודים תמיד, או הרבה פעמים, רבו אחד עם השני והצליחו לצאת מזה. הוא נותן תקווה כי במידה מסוימת הוא אסקפיזם מההיסטוריה הנוכחית של היהודים בישראל. והוא נותן תקווה כי הוא מוכיח שאם מישהו עושה עבודה טובה – זה משתלם. אפילו אם זאת עבודה טובה בנושא שוליים, כמו ההיסטוריה של יהדות מזרח אירופה.

עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית לא ספר שישנה את עולמכם כמו הזוכה במקום השני השנה (לחשוב מהר, לחשוב לאט). אבל הוא כן ספר היסטוריה בקצב של ספר פרוזה. הוא כן ישעשע ויחכים אתכם. הוא כן יתן לכם רצון עז להתעניין יותר בפולקלור היהודי של מזרח אירופה.

כל זה הופך אותו לספר העיון הטוב ביותר שקראתי ב-2025, ולהמלצה חמה באופן כללי.

אי אפשר לנתק את ההיסטוריה היהודית ממזרח אירופה – אבל גם אי אפשר לנתק את ההיסטוריה של מזרח אירופה מהיהודים. מזרח אירופה הביאה לתרבות היהודית אלמנטים רבים כמו מנטאליות, מאכלים, מנהגים, זרמים ולדעתי גם חגים. אבל גם אנחנו השארנו חותם במזרח אירופה.

היהודים הם  רוחות הרפאים של מזרח אירופה. אנשים בגילי מדווחים לי שסבא וסבתא שלהם סיפרו הרבה על חברים ושכנים יהודים שהיו שם – ונעלמו. על עסקים ומסורות וחוויות יהודיות מהילדות שלהם שאין כיום.

חבר אמר לי פעם, לפני הרבה שנים, שפעם ראשונה שהוא פגש ישראלי – הוא היה בן 18 או 19 – זה היה בשבילו הלם. יהודים היו אמורים להיות יצורים מהאגדות, כמו האלפים של שר הטבעות. אתה לא באמת אמור לפגוש אותם בעולם!

---

דנתי הרבה בתקופה האחרונה במשמעות של ספרי עיון הפופולריים בעולם בו כל הידע מונגש באינטרנט. אפילו אם הוא לא בויקיפדיה, הבינה המלאכותית יודעת אותו (או מעמידה פנים שהיא יודעת אותו, וזה מספיק טוב לרובנו, רוב הזמן).

זה הרחיב את היריעה של ספרי עיון (כמו שאיבחן אריק גלסנר) – לא עוד עוסקים בשנה או עשור, אלא בתקופה של מאות או אלפי שנים. זה גם הפך את ספרי העיון למקום בו הכותב מביא את משנתו הפילוסופית\אידיאולוגית ולווא דווקא מספק ידע. יובל נוח הררי זאת דוגמא אחת, או חוב: 5000 השנים הראשונות של דיוויד גרבר.

לשלום בוגוסלבסקי אין מישנה פילוסופית להעביר, לפחות כך נדמה לי. כן יש לו סיפור לספר. כמדריך תיירים הוא מתייחס ל-500 שנות ההיסטוריה של יהדות מזרח אירופה כטיול. טיול מקראקוב בפולין עד לרוסיה שבמזרח. טיול מהמאה ה-15 עד המאה ה-20.

וכמו מדריך טיולים טוב, בוגוסלבסקי מכיר אינספור סיפורים, ויודע לברור, לאצור ולהנגיש אותם בצורה שלוקחת את המטייל למסע בזמן. הנה, לדוגמא "תמונת" הפתיחה של הספר:

השנה היא שנת 800 לספירה. המקום? הרי האלפים. ושם, במסלולים הפתלתלים של ההרים צועד פיל. כן פיל. דמיינתם עכשיו פיל מוביל סחורה באלפים? זאת תמונת פתיחה שמתאימה לסרט. מי שמוביל את הפיל הוא יצחק בן יעקב, היהודי הנודד האולטימטיבי. יופי, עכשיו גם נכנס היהודי הנודד המיתולוגי לתמונה – הסצינה הולכת ונעשית מעניינת.

הסיפור ממשיך למערב אירופה, איזור גרמניה, לשם "יובאו" יהודים כדי לייצר את הסביבה הכלכלית האורבנית שאנחנו כל כך טובים בלייצר. כשתם תפקיד היהודים במערב גרמניה, הם "נזרקו" מזרחה, ועד עוד מזרחה, עד שבסוף נחתו הכי מזרח שאפשר באירופה (בלי להיכנס לרוסיה, שלאורך רוב ההיסטוריה אסרה על כניסת יהודים כי… ככה).

אני קורא על היהודים של מזרח אירופה ומזהה את עצמי, ואת חבריי הישראלים, בהם. הם חקרנים, וכחנים, בעלי תושיה ומלאי אינסוף מרץ בצורה ששונה מלאומים שונים. תרבות הדיון הדוגרית והחוצפנית הישראלית לא נולדה בישראל – היא הייתה כבר במזרח אירופה.

בישראל אני מארגן תוך יום דברים שבאירופה לוקחים רבע שנה – וזה כנראה היה נכון גם בקהילות היהודיות של לפני 200 שנה. כשרוסיה כבשה את אוקראינה ושלחה סוקרים לסקור את המקום כדי להבין מה נפל בחלקה, הם תיארו את היהודים ככוורת נמרצת שנמצאת בשוק מבוקר עד לילה, כל הזמן עושה משהו. כן, זה מזכיר לי את הישראליים שאני מכיר כיום.

נכתבו אינספור ביקורות בשנה האחרונה על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית. כולן מהללות אותו; כולן ממליצות עליו. אז אני אסכם את הביקורת שלי בכנות: מדובר בספר עיון שלא ישנה את חייכם, אבל כן תהנו מאד לקרוא אותו. ויותר מזה: הוא אולי ישאיר אתכם קצת יותר אופטימיים בקשר לעתיד של האומה היהודית.

התחלתי בסיפור שמצאתי בספר, ואסיים בסיפור אחד מהספר. סיפור רוחות רפאים מתוך "הקב הישר" של צבי הירש קאיידנובר, אחד מספרי המוסר החשובים ביותר ביהדות אי פעם.

---

אי שם במאה ה-17, משפחה יהודית קנתה בית פרטי גדול בעיר הפולנית פוזנן. מרתף הבית היה נעול, אבל המשפחה די התעלמה ממנו בהתחלה. עד יום אחד אחד מנערי המשפחה הסתקרן ופתח את דלת המרתף. גופתו נמצאה כמה שעות מאוחר יותר.

מסתבר שבמרתף הבית התגוררו שדים. הנער פתח את דלת המרתף ושיחרר אותם לעשות בבית את, נו, מה ששדים תמיד עושים: מקלקלים את האוכל, שוברים חפצים – וכן, גם הורגים אנשים מדי פעם.

המשפחה תחילה קראה לישועים – אתם נזירים קתולים שהתמחו בגירוש שדים. הם ירדו למרתף לעשות את כל ההצגות שלהם ונכשלו לגמרי. שדים יהודיים לא מתרשמים מצלב קרס וקצת שום.

בלית ברירה ניגש המשפחה ל"בעל השם", רבי יואל הלפרין מזמושץ' (עוד מקום בפולין). הוא ירד למרתף, בניגוד לנוצרים הוא לא ניסה לגרש את השדים בכוח, אלא נכנס איתם לויכוח קולני. בסופו של דבר הוא דיווח שהשדים טוענים שיש להם זכות על הבית, וצריך צו בית משפט כדי לגרש אותם.

אז בית המשפט הקהילתי היהודי של פוזנן התכנס לדיון. מצד אחד השדים, שלא נראו פיזית אבל כן דיברו, טענו שהבית שייך להם מימים ימימה מכל מיני סיבות משפטיות (הם נולדו כחלק מרומן שניהל יהודי עם שדה, ועל כן ירשו את הבית ממנו לשיטתם). מצד שני, בני המשפחה טענו שהם שילמו על כל הבית – כולל המרתף, ולכן הוא שייך להם.

בית המשפט שמע את שני הצדדים, והוציא צו פינוי לגירוש השדים למקומם הטבעי בהרים וביערות, בעוד שבני האדם ימשיכו לחיות בבית.

כי אלו יהודים. אין דבר שאנחנו לא יכולים להווכח עליו. אפילו סיפורי הרוחות שלנו הם סיפורי ויכוחים. ואם אי פעם מישהו חשב איך צריך ספר פנטזיה או מד"ב יהודי להיראות, אז ככה לדעתי: מלא דיונים, ויכוחים, פולמוסים ואנשים שאף פעם, אבל אף פעם, לא מתעייפים.

[הסיפור הבלתי-סביר והלא-מספיק-זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית – שלום בוגוסלבסקי, 431 עמודים, 2024]