יומיות 27.02.2026: מאיך להשתמש ב-AI ועד ליגת פנטזי ישראלית לסייבר

אתמול עלתה הביקורת האחרונה בפרוייקט סיכום ספרי עיון 2025. הזוכה במקום הראשון הוא הסיפור הבלתי-סביר והלא-מספיק-זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית. הספר כבר הפך לרב מכר  בישראל, אז זאת בחירה אולי לא מקורית, אבל מוצדקת!

אני מחפש ברגעים אלו ספרי עיון מומלצים לקרוא ב-2026. אתם מכירים\ות את הטעם שלי. אשמח להמלצות. לא מבטיח לקרוא הכל, אבל כן מבטיח לשקול.

1. קורי דוקטורוב סיכם שש שנים לבלוג שלו Pluralistic והנושא בסיכום הפתיע את כולם. דוקטורוב הגן ואפילו הטיף לשימוש ב-AI.

אני אסביר. אחד הדברים הכי מעצבנים בתופעת ה-AI זה שכולם קיצוניים לגביו. הם או עפים עליו בלי מודעות עצמית כמו אמסטרדמסקי, או שונאים אותו שנאת מוות, כמו, הממ, הרבה אנשים. השמאל הטכנולוגי האמריקאי, שדוקטורוב הוא אחד מאנשיו הבולטים (למרות שהוא בכלל קנדי), תפס את עמדת האנטי AI הקיצונית.

מבחינת השמאל הטכנולוגי האמריקאי AI מסמל את כל מה שרע. הוא נוצר בתנאים לא מוסריים של גניבת תוכן מאנשים קטנים. הוא מבזבז משאבים, מזיק לאיכות הסביבה, מחזק את חברות הענק ופוגע בשוק התעסוקה של הפועלים המודרנים. זאת טכנולוגיה ימנית על ספידים, שיוצרת מוצרים באיכות בינונית, במקרה הטוב. ברור שהם נגדו.

והנה פתאום דוקטורוב בא ואומר – אני משתמש גאה של AI! ספציפית, יש לו Ollama מותקן על המחשב. Ollama הוא מודל פתוח של בינה מלאכותית שרץ יפה על הלפטופ של דוקטורוב אפילו בלי כרטיס מסך גראפי. דוקטורוב משתמש בו בתור בודק איות. הוא מבקש מ-Ollama לקרוא כל פוסט שלו לפני הפירסום ולמצוא שגיאות פוטנציאליות. זה חוסך לו המון עבודה, מסתבר.

זה בהחלט משתמש ביתרונות של AI, פעולות קטנות שעוזרות לנו בחיים, בלי הרבה מהנזקים. זה לא לוקח עבודה מאף אחד, לא מזיק לאיכות הסביבה כי זה מקומי על המחשב שלו עם מודל חלש, ומעצים אותו, ולא חברות גדולות.

אבל כן נשאר העניין האתי. אנשים בשמאל הטכנולוגי לא אוהבים AI בגלל שהוא נוצר בנסיבות לא מוסריות. ועל זה אומר דוקטורוב, "כן, אבל". הרבה טכנולוגיות נוצרו בנסיבות לא אתיות. אתם יודעים כמה פשעים אתיים בוצעו בדרך לייצור השבב הטכנולוגי של המחשבים והטלפונים שלכם? וכמה אנשים שהיו מעורבים בהמצאות בהיסטוריה היו טיפוסים נאלחים? יש טכנולוגיות שאתם משתמשים בהם שהומצאו ע"י הנאצים.

AI הוא לא פתרון קסם לכל הבעיות בעולם אבל גם לא סוף העולם. לי אישית הוא כרגע מועיל (מתכונים, חיפוש מאמרים מתמטיים) כמו שהוא מזיק (קבוצות תוכן שלמות שאהבתי נהרסו, הקוד של פרוייקטים רבים שאהבתי הפך להר מילים לא קריא).

השימוש ב-Ollama לתיקון שגיאות קצת בנאלי לטעמי – יש מתקני איות הרבה יותר פשוטים – אבל אהבתי את הגישה. עכשיו השאלה היא איך ליישם אותה אצלי?

2. צפריר גרוסמן, כפרה עליו, קרא את כל 32 הספרים של סדרת שנארה של טרי ברוקס ורץ לכתוב על זה ביקורת. זה כמובן קטן עליו אחרי שקרא כבר 150 ספרים של רומח הדרקון. שאפו, וגם הפוסט מרתק.

3. וידוי: לא קראתי את שנארה מעולם. התחלתי כנער והפסקתי די מהר כי שיעמם לי. גם לא נראה לי שאקרא אי פעם. אבל מה כן? אני מאד אוהב את האמנות של האחים הילדברנט על שנארה.

למי שלא מכיר: מדובר בתאומים שבימים המוקדמים של הפנטזיה היו אחראיים לאמנות של יצירות מובילות, כולל שר הטבעות, שנארה ואפילו הפוסטר הבריטי של מלחמת הכוכבים.

את התמונה הבאה הם יצרו עבור שנארה. היא דומה בצורה מחשידה ליצירה מפורסמת אחרת שלהם, The Unexpected Party, שהופיע בלוח שנה של שר הטבעות. ואפילו הציור הזה הושפע מציור מפורסם של רובין הוד, דאליבא ד'רדדיט.

3. הביקורת על לחשוב מהר, לחשוב לאט הורכבה מעשרה דברים שלמדתי מהספר. הדיון שהתפתח בעקבות הביקורת היה מעולה, ויש שתי הערות שצריך לשים עליהן דגש.

הראשונה היא של ענבל מושקין. הייתה לי ביקורת על האסטרטגיה של כהנמן שכאילו ממליץ לעשות את הדבר הכי נכון סטטיסטית, מה שמגן עליכם לא רק מכשלונות גדולים אלא גם מהצלחות ענק. ענבל העירה:

"לספר עיון אחר unreasonable hospitality (שהוא מרתק ומולץ לקריאה) יש הצעה להתמודדות עם הסוגיה. הוא קורא לו פתרון ה 90-10. מה שהוא מציע זה שב90 אחוז מהמקרים תנהג לפי האופציה המשמעת והגיונית והנוקדנית לעיתים. וב 10 אחוז מהמקרים תן דרור לעצמך ושם קורים הדברים הכי יפים.

הוא מביא דוגמא לשימוש בחוק הזה בניהול תקציב – 90 אחוז ממנו תחסוך ותתקמצן על כל אגורה כדי שאת ה10 אחוז נוספים תוציא על הרעיונות הפרועים שלך גם אם מהצד זה יראה לא רציונלי."

בנושא אחר, איך להתנהג במו"מ כשהצד השני מתחיל עם הצעה מגוחכת, כתבתי שכהנמן ממליץ פשוט להבהיר לצד השני שאתם לא מתכוונים להשתתף במשא ומתן מגוחך שכזה. דן מצא דרך מקורית ומצחיקה לעשות את זה בדרכי נועם:

"הפתרון של כנהמן במו"מ מעניין אבל מייצר קונפליקט מיותר. הפתרון שאני פיתחתי (ונוסה בהצלחה בשווקי לילה בהונג קונג ובסחר שטיחים בבזאר טורקי), היא כמובן לתת הצעה מגוחכת שהיא *יקרה יותר*

ז"א אם המוכר מבקש 500 ש"ח, להציע לו 50,000. הוא צוחק ומציע מחיר אחר – אני מציע 70,000. וככה עד שהמוכר שואל מה אתה רוצה, ואז אני מציע מחיר עוגן חדש שנמוך ב90% (50) ומשם מתחילים להתכנס למחיר האמיתי."

4. הסרטון האחרון של אודי כגן, פורסט גאמפ של השואה, פשוט נהדר:

5. בלי פאניקה, אתר המדב"פ המיתולוגי העברי, חזר לחיים אחרי שנתיים שגורלו לא היה ברור. לכבוד החזרה פורסם סיפור מקור חדש, "עברתי רק כדי לראות" מאת ליאור ויינשטיין. למי שהשם נשמע מוכר, אז כן, יש השראה מהשיר הנהדר של אסתר שמיר.

6. ציינתי בביקורת על "עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית" אתמול שהספר יצא בהוצאת זרש הקטנה והמיוחדת שהוציאה חוץ ממנו עוד כולה שבעה ספרים עד היום. אייר אברמסקי־קרוננברג ממליצה על לפחות אחד מהם, מגילת אסתר: מאחורי המסכה:

 

Post by @ruxotves@hed.im

View on Mastodon

 

7. Overlords הוא ליגת פנטזי לתעשיית הסייבר הישראלית. מודה שבמבט ראשון חשבתי שמדובר במוצר AI Slop אבל הפתיל המצוין של טל מורגנשטרן שיכנע אותי שזה פרוייקט אמיתי, מקורי, משעשע – והאמת היא שנראה גם די כיפי למי שיודע משהו על התעשיה המקומית.

8. וואינט סוקרים את ההיסטוריה של גיבורי העל הישראליים בעקבות תערוכה בנושא במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. אחד הגיבורים הללו הוא סייברמן, ואורי פינק ניצל את התערוכה כדי לערוך תחרות "סיידקיק לסייברמן". תראו את העולים לגמר בפוסט הזה.

מכל הגיבורים הללו שמור בליבי מקום מיוחד לאורי-און של מיכאל נצר. בתור ילד עברתי עם אימי בקיוסקים במרכז כדי לנבור בערימות העיתונים הישנים שלהם ולחפש חוברות שנשארו של אורי און. זה היה די הרבה שנים אחרי שהקומיקס יצא במקור והיה לא קל למצוא את זה.

לבסוף מצאתי את כל 4 החוברות שיצאו, וגם יש לי אותן, כנראה, עדיין איפושהו בבית. ליבי אז נשבר כי הסיפור לא הסתיים. בדיעבד אני יודע שהיו המשכים של חוברות 5 ו-6 שפורסמו בכולנו, אבל עד היום לא קראתי אותן.