המדף הז'אנרי: כשרון למלחמה – ג'ק מקדוויט

ארבעה משפטים על יוון העתיקה:

דמוסתנס היה גדול הרטוריקנים של יוון העתיקה. בחרצובות לשונו גרר את האתונאים לסדרת מלחמות נגד מקדוניה (שהייתה אז הנבל התורני שניסה להשתלט על העולם). רק מה, המקדונים הביסו את היוונים. דמוסתנס ברח לגלות, ובסוף התאבד כדי לא ליפול בשבי המקדונים.

אם למדתם במערכת החינוך הישראלית יש מצב שלא הכרתם את דמוסתנס. אנחנו סנובים מדי בשביל ללמד על יוון העתיקה. זה אחד מפערי הידע הגדולים ביותר שלי מול אירופאיים.

אבל אם בא לכם לקרוא את כשרון למלחמה, כדי שתלמדו על דמוסתנס. ובדרך גם על כל שאר ההיסטוריה של יוון העתיקה.

כי ג'ק מקדוויט כותב מדע בדיוני היסטורי. פרשנות של אופרת חלל לסיפורים עתיקים. ואם במקרה לא תשימו לב לזה, הוא ירמוז לכם בעדינות עם משפטים כמו "היי, מה שקורה לדמות זהה לסיפור של דמונסתנס, לא?". ברור שאם הייתו למקדוויט אופציה הוא היה מכניס לינק לויקיפדיה לספר.

כשרון למלחמה הוא ספר מד"ב חביב מאד שכתוב בצורה קטסטרופלית.

אלכס בנדיקט הוא סוחר עתיקות עתידני. היות והוא חסר אופי וחסר עיסוקים (כבר אמרתי שכתוב גרוע?), הוא זונח את כל עיסוקיו (הלא קיימים!) ברגע שדודו נפטר, ויוצא לחקור איזשהי תעלומה היסטורית שהלה השאיר בעקבותיו.

בסדרת דיאולוגים שנשמעים כמו שון-קונרי-נואם-בחתונה-של-המלכה-ומנסה-לשעמם-את-הקהל-למוות, פוגש בנדיקט שורת דמויות שמאופיינות רק על ידי שם אנגלוסקסי ג'נרי (ושום דבר נוסף). לכו תבדילו בין ג'ון סמית' להנרי בולנטיין.

בשלב הזה אתם בטח אומרים לעצמכם, כמו שאני הרגשתי, "אלוהים, למה לקרוא את זה?". אל דאגה! זה משתפר, ברגע שמבינים שלמקדוויט יש תוכנית.

מקדוויט הוא היסטוריון. הוא יוצר עתיד עם היסטוריה משלו: סיפור מסגרת על אסטרטג מיתולוגי שניהל מלחמה מבריקה נגד גזע חייזרים. הוא משתמש באלכס בנדיקט, הגיבור, כדי לחקור את ההיסטוריה הזאת. בדרך הוא מדבר המון על מלחמה, עלינו, על סכסוכים ומלחמות. הוא מעלה שאלות שקשה להעלות עם המטען הפסיכולוגי שיש להיסטוריה האמיתית של האנושות.

מקדוויט אולי לא כותב פרוזה טובה, אבל הוא כותב מסה נהדרת. הוא טוען ש"סכסוכים, מהרגע שנשפך הדם הראשון, כמעט אי אפשר להפסיק אותם", וש"המערכת הפוליטית לא תוכננה כך ששוחרי שלום יגיעו לשלטון" (תרגומים חופשיים מאד מאנגלית). ג'ק מקדוויט בטוח קרא את מלחמה ואסטרטגיה של יהושפט הרכבי, ואז החליט להטיף אותו בצורת מד"ב.

מקדוויט היה מועמד 16 פעמים לנבולה. 16 פעמים(!). הוא זכה רק פעם אחת (ב – 2006, על ההמשך השני לכשרון למלחמה). כשרון למלחמה נכתב ב – 1989, בעוד שרוב המעמדויות של מקדוויט (בקטגורית הרומן) לנבולה היו באיזור תחילת המילניום. די ברור שזו יצירה בוסרית.

כשרון למלחמה הוא לא ספר סוחף. הוא לא נועד להיות ספר סוחף. היו קטעים ש"נהניתי", מהרפרנסים ההיסטוריים והדיונים בין הדמויות.

הוא לא ספר טוב, אז אי אפשר להמליץ עליו. אבל הוא כן ספר מסקרן. מסקרן מספיק כדי שאמשיך לספרים הבאים בסדרה. אתם יודעים, אלו שקיבלו את כל המועמדויות לפרסים.

תגובה אחת

  1. ירון חיימסון הגיב:

    הוא כותב די מוזר הבחור ולא ממש אחיד.
    קראתי שני ספרים שלו: Moonfall (כשיצא בתחילת שנות ה-2000), שהיה טכנות'רילר אסונות מוצלח
    ובטח ביאס את הכותב שיצא די במקביל ל-Armageddon,
    ו-Infinity beach, שהיה סביר, אבל למרות שנשמע יותר טוב על הנייר.
    התחלתי ספר שלישי שלא סיימתי (בתחילת עידן הדיגטל, יכול להיות שקשור לפורמט).

    הוא מעניין אבל לא מרתק, אם אנסה לסכם מה שכתבתי כאן. כלומר, נראה כאילו יש רעיונות מוצלחים
    מאוד אבל לא עושים איתם מספיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting