סיינט פטריק’ס דיי: חוויותיו של שתיין מצוי

[קצת באיחור מגיע אליכם סיכומו של שבת בערב.]

לפני ככה-ככה ושנים, בסביבות שנת 400 לספירה, הסתובב אחד, פטריק שמו, באירלנד ועשה מעשים מיני מעשים: הקים מתים לתחיה, גירש נחשים מהארץ* – והכי מדהים: הפך יושביה לנוצרים. האירים חיו אז בסרט שכל מי שמקים מתים לתחייה הוא קדוש**, ולכן הפכו את יום מותו לחג לאומי: סיינט פטריק’ס דיי. ממנהגי החג: לשתות, והרבה – דבר שהיקנה לו פופולריות עצומה בעולם, ואצלנו בכלל. כאילו פורים לא נגמר לפני שבועיים.
בירה ירוקה
ממנהגי החג בתל אביב: ללכת למולי בלומ’ס (מנדלי מוכר-ספרים 2). כבר שלוש שנים שאני מגיע למסיבת הרחוב הלא רשמית שנערכת שם בחג. למעשה, יש חבר’ה שאני פוגש פעם בשנה – ורק שם. כשחושבים על, אחד הקבועים הקבועים נעלם לי השנה (מישהו יודע מה קרה למיכאל? הוא בסדר?). בעבר הביקור במולי בלומ’ס בסיינט פטריק’ס, היה שזור בין הביקורים הרבים האחרים שלי במקום. עכשיו זה התמעט, ובשנה האחרונה הייתי שם רק פעם אחת. לא שהמקום נעשה רע – זה אני שהתחלתי לרקוד על חתונות אחרות.

לא היה שינוי גדול השנה לעומת שנים קודמות. שוב רחוב חסום, ושוב נהגים שמתעקשים לעבור דווקא שם, למרות שברור שייקח להם עשר דקות לחצות חמישים מטר. שלא לדבר על כך שחלק מהשיכורים יחשבו שהמכונית היא פח ויזרקו עליה כוסות בירה ריקות. שוב התור הענק לבירה: אני צללתי ראשון, כשעוד היה הגיוני. לחבר שנכנס אחרי, לקח כבר עשרים דקות לצאת עם השלל.

התמחור של המולי בלומ’ס הגיוני למדי אגב: קנית שלוש בירות? קבל רביעית חינם. זו לא ספירה לבן אדם – אלא ע”פ כרטיסיות, כך שנראה לי שרוב המבקרים זכו להנות מההטבה. הבירה נמזגת בשני שלבים, כמקובל – אך מוגשת בכוס פלסטיק בכמות שקטנה קצת מחצי ליטר. בכל יום אחר לא הייתי עובר על זה בשקט – אבל בחגים, לומדים להתעלם ממגרעות קטנות.

בסופו של דבר נמאס מהמכות. החלטנו לשבור מסורת ולהמשיך ליעד הבא.

על בית הבירה עוברים דברים טובים בחודשים האחרונים. בהתחלה נפתח סניף חדש ויפייפה בנווה צדק (ברנט 5). בהמשך שופץ, בערך, הסניף המקורי (אלנבי 46). במקביל, שניהם קיבלו אופי חדש, צ’ופרו בבירה סופר-מעניינת אחת לפחות (צ’רי סיינפלד, בירת שקדים-מרצפן שמייצרים במיוחד למקום) ונשארו עם עוד כמה סתם מעניינות (טוכר לדוגמא).

הגענו למקום, וגילינו שמממוצע חמישה אנשים בערב, הוא הפך ל”חמישה אנשים לא יכולים להידחס פנימה הערב”. הסיבה: מבצע אחד+אחד שרץ שם לרגל סיינט פטריק’ס דיי. אין צורך לאמר שהמבצע קרץ לי בטירוף, אבל באמת שלא היה מצב לדחוס את חמישתנו פנימה. המשכנו הלאה.

חשבנו שכל שאר הפאבים ברחוב יהיו מלאים גם הם, אך כשעברנו ליד פראג הקטנה (אלנבי 56) ראינו שהוא למעשה, אהמ, די ריק. למרות שיש לי התניה שלילית למקום (העברתי שם שניים-שלושה ערבים לא מוצלחים – לא באשמת הפאב חלילה), החלטנו להיכנס.

פעם, כשפראג הקטנה שכנה ברחוב הירקון, היו להם בירות במחירי תחתית, ומנות ענקיות של אוכל צ’כי טעים בעלות ג’אנק פוד. כיום, האוכל הכפיל את מחירו (35-48 למנה) ומחירי הבירות הצ’כיות הם ממוצע-לכיוון-למטה (19-21 שקל לחצי סטרופרמן, קרושוב’יצ’ה או קוזל). זה כבר לא מרגיש כמו ביקור בפראג, אך עדיין שונה משאר המקומות בעיר.

כמה בירות מאוחר יותר, היינו מספיק לא-פיכחים כדי לארגן מרתון מר-קו ספונטני (ועל זה בפעם אחרת). בסופו של דבר היה סיינט פטריק’ס סטנדרטי לחלוטין. אולי שנה הבאה יהיה לי זמן לארגן מסיבה ביתית עם בירה חופשית מהחבית, כמו שכל כך רציתי השנה.

בקטנה:
1. ייתכן ויהיה לנו בכלל יום אלכוהולי היום בבלוג. אם יהיה זמן, יעלה פה בערב עוד משהו קטנטן.
2. דעה קצת שונה, אך הגיונית לחלוטין, על החגיגות במולי בלומ’ס אפשר למצוא אצל דרינקינג.
3. לינק לבלוג הכי אירי שאני מכיר: Dermo’s Blog שמו.
4. אני בלוגר, ולכן משוחד, אבל יש משהו מקסים בסטיקר: How’s my blogging?.

———————–
* מומחים טוענים שאין, ומעולם לא היה, נחשים באירלנד. האירים עונים לזה: נו ברור, סיינט פטריק גירש אותם.
** מגוחך לחלוטין. הרי כל חרדי מצטייד ביכולת זו בערך חודשיים לפני תאריכי בחירות.

[נסגר מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו חשוב להוסיף]

11 תגובות

  1. יוחאי הגיב:

    נשמע שהיית במקומות הנכונים…
    ואחרי סיינט פטריקס, מגיעים האנגלים לעירנו. לפני כשנתיים הגיעה לפה נבחרת אירלנד + 4000 אוהדים. הייתי במולי בלומס באחד הערבים שלפני המשחק והיה שמייח מאוד (השתלטנו על הרחוב).
    ועכשיו דוקטור, עם בוא האנגלים, איפה כדאי לבלות את שישי בצהריים? במולי בלומס, או במקום אחר?

  2. ניימן הגיב:

    אני שמרן באירועים כאלה: מולי בלומ’ס, מייק’ס פלייס, באז סטופ, מש או כל פאב תיירים אחר יהיה מושלם :]

  3. Islay הגיב:

    המסורת שלנו היא מייק’ס פלייס, כבר כמה שנים טובות, עוד מהמיקום הקודם לקודם בירושלים. למרבה הבזיון, השנה לא היו אפילו מבצעים, הגינס היה יקר והכוסות – גם מפלסטיק. נראה לי שנשבור את המסורת בשנה הבאה. חוץ מזה, נראה שאנחנו נשארים אותו הדבר אבל הקהל מסביב הולך ונהיה צעיר… (:

    תגיד, מה עם זה?
    http://dancingcamel.com/cam/index.php?option=com_content&task=view&id=20&Itemid=34
    נראה לי תפור עליך.

  4. barhash הגיב:

    סעיף קטן 4 נחמד
    הייתי מתרגם ל”איך אני בולג?”
    על משקל התוויות המטומטמות באחורי המכוניות

  5. Morin הגיב:

    אתה מדבר על מיכאל עם שיער שחור מתולתל קצר? בחור גבוה שנוהג לחקות קולות של תרנגולת כשהוא שיכור?

  6. ניימן הגיב:

    Islay, בלי מבצעים ועם כוסות מפלסטיק?! רקוב מאד.

    והקישור הזה יהווה אולי את הפוסט בהמשך היום. אני כבר יום נע בין התלהבות שמישהו יזם אירוע כל כך מגניב, לבין צער על כך שלא אוכל להגיע..

    barhash, :] באמת כדאי שאדפיס לעצמי סטיקר כזה לאוטו.

    ומורין, לא נראה שאנחנו מדברים על אותו המיכאל. זה שלי מאופיין בכך שהוא תמיד הולך עם אחת מהחולצות שהוא אסף לאורך השנים בחגיגות המולי בלומ’ס (תמיד = כל ימי השנה, לא רק בחגים איריים).

  7. משה הגיב:

    אני הייתי ממש שיכור אתמול וכעת אני מתענג על האנג אובר מושלם

  8. ניימן הגיב:

    “מתענג על האנג אובר”? בטוח יש איזה סתירה לוגית במשפט הזה..

  9. ערן הגיב:

    אני קורא אדוק של הבלוג שלך(יש לנו אותם תחומי עניין)….ופעם ראשונה מגיב

    וזה בגלל שהזכרת לי את מר-קו שהזכיר לי את הלינק הבא:

    http://www.tv5.org/TV5Site/la_linea/index.php?numero=2

    יש פה את כל הסרטונים של מר-קו……

  10. ניימן הגיב:

    לינק מגניב! למרתון (שכבר עשינו) הבאנו שלושה דיסקים שמכילים את רוב הסרטונים של מר קו. בגדול, לאחר יותר מעשר כאלה, הוא מתחיל קצת לעייף.

  1. 21 במרץ 2007

    […] « סיינט פטריק‘ס דיי: חוויותיו של שתיין מצוי […]