זה לא כל כך מוזר (הונג קונג. יוני 2009)

אז צלחנו בהצלחה שמונה מיני פוסטים הונג-קונגיים קטנים של חוויות, המלצות ותמונות (פלוס אחד גדול יותר). מה זה אומר? שהגיע הזמן לפוסטפלצת סיכומי. הנה רוב מה שעשיתי בשבוע בהונג קונג. מינוס המתמטיקה. פלוס צנזורה קלה, מינוס חוויות משעממות. כמחווה למסך המפוצל יופיעו הפריטים עם ציון לידם (1-10). בניגוד למסך המפוצל, אנחנו נתחיל בציון נמוך ונמשיך למעלה. היות ואין לי כוונה לרשום דברים באמת רעים, הציונים יהיו בין 8 ל – 10, עם כמה שברים רציונליים באמצע. קאפיש?

2. בעצם, יש לנו דבר אחד רע לרשום. על שדה התעופה שארל דה-גול בפאריס שם החלפנו טיסה. שהוא כל כך גדול (עד כדי כך שצריך להתגלגל ממנו פעמיים אחרי סקס!) עד כדי כך שלוקח שעה מבלבלת פלוס שאטל פנימי אחד כדי לעבור מאגף D2 ל – E2 (מטיסה אחת לשניה). גם מחירי האוכל שם הם שערוריה אחת גדולה: עם 7.5 יורו לסנדוויץ’ הם לא יגיעו רחוק (לא מדויק. הם יגיעו מאד רחוק, כי הקהל שבוי).

8. ה must do הכי רציני בהונג קונג, שכל תייר מכיר, הוא ללכת לפסגת ויקטוריה (Victoria Peak) כדי לצפות בקו השמיים המפורסם של העיר (ראו תמונת פתיחה לפוסט). עשינו את זה בלילה הראשון – גם כי התזמון היה מוצלח, וגם כי רצינו להוריד זאת מהרשימה מהר.

אז איך מגיעים לשם? מ – Kowloon לוקחים את מעבורת (Star Ferry) ל – Central (טיפ חשוב: קחו את הרציף העליון במעבורת. עולה איזה דולר-שניים יותר, אבל יש יותר נוף. 2.5 דולר הונג קונגי). מ – Central לוקחים את אוטובוס 15 (יש הליכה עד שמגיעים אליו) בדרך מתפתלת לפיסגה. ובפיסגה? מצלמים מלא תמונות, ועושים את מה שאנחנו עשינו: מקשיבים למוזיקה סינית בצוותא. איזה מוזיקה סינית? חכו. על זה יעלה פוסט נפרד.

8. לא ברור אם לבקר באובססיביות אוניברסיטאות בהונג קונג זה קטע תיירותי רגיל, או שגעון של שינג. אנחנו היינו בשלוש מהן. הראשונה היא אוניברסיטת הונג קונג למדע וטכנולוגיה (HKUNSTׂ), ושינג טוענת שהיא העשירה ביותר. כדי להגיע אליה צריך לקחת מתחנת רכבת Choi Kung (קשת בענן בקנטונית – ובלי קשר, יש שם שוק מקומי חביב) מיניבוס 11 לנסיעה מתפתלת יפה על ההר עד האוניברסיטה. כשמגיעים נחשפים לנוף מהמם משולב במבנים שנשענים כולם על צלע הר. אחרי זה יורדים עשרים קומות, לאט לאט, ונחשפים כל הזמן לעוד ועוד נוף יפה. אותי הרגו האיים ברקע – אבל כולם יודעים שבשניות אלו איים זה הקטע שלי. חוץ מזה, הנוף בספריה מהמם, בקפטריה יש יופי של תה-קפה מעורבב (אפילו הצלחתי להזמין בקנטונית!), והכי מומלץ זה לקנות המון ליצ’י בשוק, ופשוט לשבת איפושהו ולזלול אותם. זה טעים. זה בטח גם בריא.

8. מאוניברסיטה לאוניברסיטה, הגענו לאוניברסיטה הסינית של הונג קונג. עוד קמפוס מהמם עם מלא מדרגות, אגם, פינות טבע שנראות כמו יער עד (בעיקר הלחות) וכו’. כבר כתבתי על החלב עם השעועית האדומה שאכלנו שם – ואין לי באמת דרך לתאר את האוכל המוזר בקפיטריות (בשר משישה סוגים. היה לי קשה עם הקונספט). אז כל מה שנותר הוא לתת את הנוף מראש האוניברסיטה. אם הוא לא ישכנע אתכם שהיא נאה, אז אלוהים יודע מה כן.


(אה, וגם הייתי באוניברסיטה הטכנית לאיזה חצי שעה. היא שזורה יפה בתוך העיר בניגוד לשתיים האחרות. אין לי משהו חכם להוסיף עליה מלבד זאת)

8. צריך לציין שביקרנו במקדש Sik Sik Yuen Wong Tai Sin Temple? אז כן – ביקרנו שם. והיה… סביר כזה. כלומר, מקדש. נראה מגניב בשניה הראשונה, כי אף פעם לא ראיתי כאלה. אחרי זה קצת נמאס.

8. כל ערב בשמונה אפשר לעמוד על הטיילת ב – Kowloon ולצפות במיזם אורות על האי (The Island) שמשתתפים בו כל גורדי השחקים המפורסמים של קו הרקיע של העיר. האורות בבניינים, ואלו שתלו עליהם בנוסף, נדלקים לפי המוזיקה, והתוצאה היא משהו כמו פנטזיה של דיסני רק עם בתים אמיתיים ומוזיקה פחות מוצלחת. צריך לעשות? אולי. אם גרים ממש ליד, כמו שהיה במקרה שלנו.

8.2 מוזיאון ההיסטוריה של הונג קונג הוא אחד ממוזיאוני ההיסטוריה הטובים שראיתי. באמת. למרות זאת, תמיד אעדיף ספר היסטוריה על מוזיאון היסטוריה, כך שהחוויה הייתה חביבה ביותר אם כי לא בשמיים. יש שם איזורים על כל תקופת זמן בהיסטורית המקום. מלפני כמה מליוני שנים ועד… נו – היום (או יותר מדויק: העצמאות המפורסמת). למדתי כל מיני דברים: נגיד, שהיפנים כבשו את הונג קונג במלחמת העולם השניה (אוי לבושה. אבל גם שינג לא ידעה זאת). או איך נראית חתונה הונג קונגית. או דרקון מקומי (כלומר, תחפושת שלו).

היינו שם שעה וחצי שעברה די מהר. נותן הרגשה של חיבור למקום.

8.5 שווקים, ע”פ רוב, זה העיניים של תרבות מקומית. את הגלובליזציה רואים בקניונים, בחנויות, ברחובות ובשאר דיכפין, אבל כשמגיעים לשוק יוצא אל פני השטח משהו אמיתי. הכי טובים הם כמובן שווקים מקומיים קטנים, אבל גם בגדולים ובמפורסמים יש את האותנטיות

בהונג קונג יש כמה מפורסמים ששמעתי עליהם עוד לפני שחשבתי על הביקור: שוק הפרחים, שוק הדגים (לא למאכל!) ושוק הנשים (לא (רק) לנשים). ביקרנו בשלושתם. ארוכות. שוק הפרחים, למשל, הוא ריכוז אדיר ומדהים של חנויות פרחים בשטח קטן. לא ברור איך זה עובד כלכלית, וגם לא ברור מה אני אמור לעשות שם כתייר (פרחים, לא משתמרים במטוס – נכון?) – אבל המעבר באיזור, הכניסה לחנויות – על שלל הריחות, הצבעים והמראות האקזוטיים פשוט מקסימה. קצר ולעניין.

גם בשוק הדגים אין יותר מדי מה לקנות (אני די בטוח שיש איזשהו איסור על ייבוא אישי של חיות מהונג קונג לגרמניה. אבל לא בדקתי). הדגים שמוכרים שם שמים את המגוון במוזיאון התת-ימי באילת בכיס הקטן. וגם יש צבים למכירה. מלא מלא צבים. פעם חשבתי שלגדל צב מחמד זה קטע מוזר – אבל היות שלשתי הבחורות האחרונות שיצאתי איתן באופן רציני יש אחד כזה, המחשבה שלי כיום השתנתה. מכרו שם גם שאר חיות מחמד: מנחשים חמודים, עד ארנבים, עכברים, אוגרים – וכמובן: חתולים וכלבים! האחרונים היו כל כך חמודים שכמעט נשברתי והברחתי אחד במזוודה. למזלנו, אני אדם חזק (‘ווף!’ – שקט חומי!).


[צבבונים למכירה בשוק הדגים]

8.5 ציון נוסף ונפרד יוקדש לשוק הנשים (Ladies Market), בו עשיתי בשעתיים אינטנסיביות את כל הקניות הבייתה בלילה האחרון. ת’אמת? זה שוק הכרמל משודרג. והסחורה בו תיירותית להפליא. אבל היא גם זולה (טישרטים גיקיים בפחות מעשרים שקל! באחלה איכות!). צריך לזכור להתמקח שם עד מוות, כי לפעמים אפשר להוריד 80% מהמחיר ע”י ויכוח. ומה שהכי חשוב לעשות שם זה לעצור לרגע. להקשיב לקולות, לאווירה, לריחות – ללכת לרחובות הצדדים ולראות אוכל רחוב. לטעום. לקנות קצת שטויות. עשינו את זה עד אחרי חצות, והיה תענוג.

9.3 הדבר הראשון שעשינו בערב הראשון, רגע אחרי שנחתנו במלון, הוא ללכת לאכול. שינג לקחה אותנו למסעדה קטנה-קטנה, מהסוג שהייתם מדלגים עליה בלי לחשוב פעמיים אם לא היו אומרים לכם להיכנס. התפריט לא עשיר מדי – וזה כמובן סימן טוב: מרקי דמפלינג, מרקי דמפלינג ועוד מרקי דמפלינג. אבל הבחירה ביניהם ענקית – ואנחנו לקחנו דמפלינג סרטנים, דמפלינג דגים ודמפלינג בקר. גם היה טוב, גם הרגיש הארדקור מקומי.


[Quei’s Dumpling Noodle – אבל אל תחפשו שלט באנגלית. Hau Fook Street פינת Cameron Rd. ראו תמונה לשם מקומי]

9.3 מי שרוצה קינוח בריא לאחר הארוחה, יקבל אותה מול מסעדת הדמפלינג ב – Hat Lau Shau. יש שם כל מיני משקאות פירות מורכבים ומוזרים, שבאים, אם מבקשים, עם ג’לי שחור למטה. זה נשמע וואחד מוזר, אבל זה מתוק ומעניין – אז מה כבר יכול להיות רע? (פאק. גיליתי ששכחתי לקחת תמונה).

9.3 בונוס למי שקרא עד פה: חמשת רחובות אוכל-הרחוב הטובים בהונג קונג. Hau Fook Street, שהרגע דיברנו עליו – נכלל שם.

9.5 אם אין לכם חיבה למתוקים – או יותר מדויק, למתוקים אקזוטיים בטירוף – אנא דלגו על הפיסקה הבאה. עדיין פה? לכו ל – Honeymoon Desert בהונג קונג. כל כך אקזוטיים שיש להם קינוח מפרי ה – Durian. פרי מוזר, עם ריח יותר מוזר שנדבק שעות ואסור להכניס אותו לחלק מבתי המלון בגלל זה. אני אהבתי. יוהאנס שנא. ככה זה ה – Durian: אנשים קוטיביים לגביו. כמו מכבי. מה עוד היה שם? יש תמונה:


[G/F, 9-10ABC Po Tung Road, Sai Kung, Hong Kong]

9.6 פגשנו שתי בחורות סיניות באוניברסיטה. הן שאלו אותנו בחוסר בטחון: ‘רוצים לצאת איתנו הערב לאכול במסעדה מקומית שאף תייר לא מכיר?’, שזה כמו לשאול פר או הוא רוצה לנגוח במגבת אדומה: וודאי שכן. כך הגענו ל – Star Lum Khui (‘מקום יער הכוכב החי’ או משהו בסגנון). מסעדת נודלים בסגנון סצ’ואן חריפה ביותר. ממש כמו בסצ’ואן. ממש כמו בכפר של שתי הבנות.

איך מגיעים? הסניף בו היינו ממוקם ב – Cameron Road 16. בשניה הראשונה ידמה לכם שהגעתם לספא, ואין שום שלט שמדבר על מסעדה. בשניה השניה תבינו שזה נכון – כי עבור המסעדה צריך לעלות עד הקומה האחרונה של הבניין – ושלט יש רק על הדלת שלה. ככה מסתירים מקום מזרים. אגב, האינטרנט טוען לסניף נוסף: Shop A, 23 Lock Rd., TST, Kowloon TEL 2416-2424. אבל זה שלנו היה אחלה. (בלוג בסינית על המקום. תשתמשו ב – Google Translate כדי לדעת מה באמת אומרים שם!)

כשרוצים להזמין מקבלים טופס משבצות למילוי (הטופס בקנטונית, אבל יש גם אנגלית כי הסטודנטים הסיניים מדברים מנדרינית ולא קנטונית). מחיר בסיס למרק נודל ע-נ-ק (כמו גולית) הוא 2 דולר הונג-קונגי (שקל בערך). כל תוספת עולד מספר זניח של דולרים (אני לקחתי שלוש תוספות למרק. זה היה המון). בסוף גם צריכים לענות על כל מיני שאלות קיומיות – כמו למשל: כמה חריף רוצים (דרגה שניה הספיקה לי. אל תעזו לעלות מעל 3. זה לא ל…בני אדם), כמה חמוץ וכו’.

בירה אין אמנם, אבל האווירה מצויינת. יופי של מקום.

9.6 אולי זה המרק שעירפל את חושי, אבל הקטע הקומי של הערב היה כשאחת הבנות התעניינה איזה כלבים אנחנו אוהבים לאכול. זה נורא שונה כששומעים על זה מרחוק, וכשפוגשים אנשים שאשכרה עושים את זה (בכפר הסיני הקטן שלה. לא בהונג קונג). סטריאוטיפים: 1. ניימן: 0.

9.6 אחרי זה הצליח יוהאנס לשכנע את שתי הבנות לבוא איתנו לפאב. בפעם הראשונה בחייהן. הגענו לפאב אירי תיירותי שאיני זוכר את שמו (והוא גם לא חשוב בכלל), והזמנו שלוש בירות. אחת ליוהאנס, אחת לי – ואחת לשתי הבנות ביחד. התוצאה? אני ויוהאנס לא מרגישים את האלכוהול. אחת הבנות, לעומת זאת, כל כך שתויה שהיא בקושי עומדת על הרגליים. סטריאוטיפים: 2. ניימן: 0.

9.7 ארוחת בוקר וביקור באי Tap Mun. כבר דיברנו על זה, לא?

10. ימים, ימים אתה מטייל בעיר זרה. מתיש את עצמך, רואה מקומות אקזוטיים, חבויים, תירותיים או סתם שונים ובקושי ישן. כל זה כדי שרגע הקסם האמיתי יתגלה בסופו של דבר על גדת הטיילת שליד האוניברסיטה, בטיול רגלי רגיל שכזה שנועד להעביר ערב מאד עייף של יום כנס מאד ארוך.

מי היה שם? תחילה שינג (ידידה, שום קשר רומנטי). ואז גם אני. היא סיפרה על שיר שהיא אוהבת – Eastern Pearl. שיר סיני מפורסם על הונג קונג. אחרי זה הציעה שנאזין לו. שמנו אוזניות – אחת באוזן שלי ואחת באוזן שלה – וחצי שעה צעדנו, שותקים ומאזינים למוזיקה לאורך הטיילת. כשהיא נגמר, די מהר, הוא התחלף באחד אחר. ואחרי זה בקטע מוזיקה קלאסית סינית מקסים. היה לי חיוך ענק תקוע על השפתיים. זה נכנס לתיבת רגעי הקסם של השנה שזושה* הביאה לי.

[עשו לעצמכם רגע קסם: השיר Eastern Pearl להורדה (זמנית). כדי להקדיש שזה לא השיר, אלא התזמון שלו שהקסים אותי]

—————-
* אגב, זושה יוצאת עם מישהו כבר שבועיים. זה עצוב לי נורא.

10 תגובות

  1. 1. ושוב ריתקת אותי עם המקומות המדהימים, ובעיקר עם האוכל המעניין.
    2. אני מוחה על הצנזורה.
    3. מקווה שיעבור מהר (זושה).

  2. שירי בירה הגיב:

    שבועיים? אה, עזוב. זה לא אומר כלום (ותאמין לי שיש לי נסיון) מה שצריך להיות יהיה. אבל, רגע…. קאיה…?

  3. ניימן הגיב:

    לא סוגרת:
    1. תודה. 2. תמיד יש צנזורה. זה לא ריאליט-שואו :] 3. זה לא באמת משנה, אנחנו לא נצא כל עוד אנו גרים בערים אחרות. אבל זה סתם עצור.

    שירי – עדיין עם קאיה :] אין קשר בין אחד לשני…

  4. שירי בירה הגיב:

    (-: ד”ש!!!
    ואהבתי את תמונת הצבבונים. בעצם את כל התמונות בפוסט. בעצם את כל הפוסט

  5. ניימן הגיב:

    שמתי לי חיוך על הפנים. תודה :]

  6. דייב דנ הגיב:

    בזכית, אתה יודע למצוא את היופי בכל פינה בחיים.

    דרך הגב, אני נוסע לאמסטרדם באוקוטובר יש המלצות מעבר לדברים הבנאלים?

  7. ניימן הגיב:

    תלוי ביום. בהונג קונג היה לי מזל שהראו לי יופי.

    הייתי באמסטרדם בערך יום וחצי. גם הם הגיעו אחרי לילה בלי שינה (אוטובוס לילה) כך שלא עשיתי או ראיתי כלום יוצא דופן. כמה מקומות עם בירות טובות, וגם איזה פאב קטן עם הופעות חיות (לא זוכר את שמו).

    אמסטרדם היא ברשימת הערים שאני צריך לבקר שוב. ויותר ברצינות :]

  8. הילה הגיב:

    שוק נשים זה לא נשמע טוב 🙂 אבל חוצמזה הכל נשמע מצוין. אחלה סיכום. ותמונת קו הרקיע של ההעיר יפיפיה.

  9. ניימן הגיב:

    כן, בעברית זה לא עובר טוב. גם אני אוהב את התמונה של קו הרקיע :]

  10. עדי הגיב:

    איזה חודש הייתם??
    שוקלים לטוס ביולי, כמה זה נורא??

להגיב על שירי בירה לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting