המדף הז’אנרי: סוזן קולינס – משחקי רעב

הייתה תקופה בה לא הצלחתי להתחיל שיחת מד”ב – לא משנה באיזה מדיום – בלי שהשם ‘משחקי רעב’ יכנס אליה. בעצם, מה זה “הייתה”? עדיין יש! אנחנו בעיצומה! זה למרות שהספר האחרון בטרילוגיה פורסם לפני יותר משנה. זה מה שאני אוהב במד”ב: יצירות מכות בו גלים שנים לאחר פירסומן. כל כך נדיר בעולמנו הנדיף.

בשורה התחתונה: משחקי רעב הוא ספר סוחף, מרתק, מלא באקשן ועונה לקלישאה “אי אפשר להניח מהיד” . התחלתי לקרוא אותו לפני השינה, ויאדה יאדה יאדה הייתי גמור מעייפות יום אחרי זה במשרד. יודעים איך מטריקס הוא סרט ה Chosen One האולטמטיבי? אז משחקי רעב הוא האמ-אמא של עלילות ה’ספורט עתידני רצחני’. תגידו שזה לא מדגדג לכם את בלוטות הסקרנות.

הסיפור הוא כזה: בעתיד דיסוטופי מוזר במיוחד, מחולקת ארה”ב העתידנית ל – 13 חלקים. שנים עשר מחוזות עניים, וחלק אחד בשם ‘דיסטריקט’ ששולט בהם ביד רמה. מדי שנה בוחר דיסטריקט 24 נערים ונערות רנדומלית מבין המחוזות: שניים מכל מחוז. המטרה? להילחם אחד בשני עד מוות. התחרות הקטלנית, ‘משחקי רעב’, מועברת בשידור ישיר לכל אזרחי האומה ונהנית מפופולריות גבוהה משל האח הגדול בימיו הטובים.

יפתיע אם אספר שגיבורת הספר, קטניס, נבחרת להשתתף במשחקים? ברור שלא. פספסתם את זה שמדובר בביקורת עבה על תוכניות ריאלטי? וודאי שלא. אז בואו נשאיר את זה כך, כי כמעט כל תוספת אחרת לעלילה תהיה בחזקת ספויילר.

יש המון טענות נגד משחקי רעב. ראשית, העתיד בו לא אמין בשיט. במחוז 12 יש בערך 9000 אנשים. מה שנותן לנו משהו כמו 110 אלף בכל המחוזות ביחד – שזה אפילו לא עיר גדולה בישראל. זו ארה”ב העתידנית זו? זה דיכוי? של 110 אלף אנשים? הצחקתם את הסטלין שלי.

שנית, העלילה בעייתית. בעיקר בזה שהיא הולכת נורא לקראת הגיבורה. פשוט מדהים איך מצליחה קטניס לעבור ספר עם נושא כל כך טעון בלי דילמה מוסרית אחת. שלא נדבר על כך שמרוב המצבים יוצאת הגיבורה בעזרת “פתרונות קסם” ולא תושיה. ממש כמו ג’ק באואר ב – 24, רק ההפך המוחלט כמובן. וזה עוד לפני שדיברנו על סיפור האהבה המוזר.

אבל בכנות, את מי זה מעניין? הספר אכן מלא בחסרונות, אבל מה-זה קל להתעלם מהם בזמן הקריאה. כל הנושאים הללו יכולים להתגלות כבעייתיים בשאר הטרילוגיה – כמו שהפסיכולוגיה בגרוש הייתה בעייתי בהמשכים למטריקס. אבל בספר הנוכחי הם לא מפריעה לכיף.  זה אחד מהמקרים בהם כל ביקורת רצינית רק תפריע לשורה התחתונה החשובה: זה ספר שכיף לקרוא. עדיין פה? לא הקשבתם לי? לכו לקרוא אותו!

משחקי רעב נחשב כפנטזיה לנוער. ז’אנר שבמילניום הנוכחי לחלוטין איבד פרופורציות (ד”ש להארי פוטר ודמדומים). נראה לי שהשייכות לז’אנר היא מה שמונעת ממשחקי רעב להיות ספר באמת טוב. גם בגלל שהתעקשו לדחוף לשם רומטיקה מתקתקה איפה שבאמת לא צריך אותה. אבל בעיקר כי הם מתחמקים מכל נושא מעניין כדי לדבר לנערים בגובה העיניים. דיונים פילוסופיים? דילמות? מחשבות מסובכות? עזבו את הספר באמא שלכם – מה זה קשור להסערת רגשותיהם של הקוראים?

ועם כל זאת, לקרוא.

[9/10]

14 תגובות

  1. ככל שהתקדמתי עם העלילה לא יכולתי להפסיק לחשוב על כמה הספר הזה היה יכול להיות טוב עם הוא לא היה נכתב לנוער. לא נורא, ככה זה כמ ו לאהוב את “יו גאבה גאבה” בגלל שזו תוכנית ילדים, אבל הדצבריסטס התארחו שם.

  2. ניימן הגיב:

    בואנה, איןלימושג מה זה יו גאבה גאבה. זה בגלל שאני לא רואה ערוצי ילדים ישראליים?

    כמו כל תופעה פופולרית, ספרי הנוער (או young adults בלעז. גם כן שם מצחיק עד מתחנף) פשוט יצאו קצת מפרופורציה. יש ספרי נוער נהדרים שמשתמשים בתמימות ובקסם של הז’אנר למטרות נפלאות. ויש ספרים, כמו משחקי רעב, שהם מצויינים *למרות* היותם ספרי נוער, והיו יכולים להיות אדירים אם היו “ספרים למבוגרים”. עוד קצת עומק, מה כבר ביקשתי?

  3. שני הגיב:

    מבחינת מספר האנשים – ככל הנראה לא קראת את שני הספרים הנוספים בטרילוגיה, אבל מחוז 12 הוא המחוז הקטן ביותר מכל המחוזות ויש גם את הקפיטול.

    *** ספויילרים ל”התלקחות” ול”mockingjay”***

    ואת מחוז 13. אחד הטיעונים נגד המרד של המחוזות הוא שהגזע האנושי לא ישרוד מלחמה נוספות. משהו שלא מוזכר בספרים ושמאוד מעניין אותי זה מה קורה בשאר החלקים של העולם, הרי פאנם מהווה רק את צפון אמריקה.

    ***סוף ספויילרים***

    בכל מקרה מדובר באחת מסדרות הספרים הטובות ביותר שקראתי ואני מחכה שסוזן קולינס תפרסם ספרים נוספים, גם אם סביר להניח שלא יתרחשו בעולם של “משחקי הרעב”. אני מקווה בכל ליבי שהסרטים לא יהרסו את הספרים, הטריילר קצת הדאיג אותי…

  4. ניימן הגיב:

    נופ – סיימתי את הספר הראשון שבוע שעבר. אני מנוע מלקרוא את הספויילרים. אז העולם נעשה אמין יותר בהמשך?

    • שני הגיב:

      הספר הראשון חושף חלק קטן מהעולם והשניים הנוספים מאפשרים לה לבנות עולם יותר מורכב, וברגע שיותר מורכב הוא יותר אמין… בכל מקרה הם ספרים נהדרים, לך לקרוא 🙂

      • ניימן הגיב:

        התכוונתי לקרוא אותם בכל מקרה. לא סתם יש פה ביקורת חמה על הראשון.

        יש לי קצת בעיה עם כל ז’אנר הספרות לנוער החדש הזה: הוא מרגיש לי כמו בלוקבאסטרים אמריקאיים. מוצרים מאד סוחפים ומאד מהוקצעים – אבל עם אפס הרפתקנות סגנונית שבסופו של דבר מביאה ליצירות מופת אמיתיות.

  5. פאזי הגיב:

    תגיד, קראת את זה: http://en.wikipedia.org/wiki/A_Canticle_for_Leibowitz ?
    אני בהתחלה, וזה נהדר.

    • ניימן הגיב:

      יאפ. אבל מזמן מזמן מזמן. הייתה תקופה שהיללו אותו בפורום המד”ב של אורט (שפעם היה הקרם-דה-לה-קרם של קהילת המד”ב\פנטזיה הישראלת). אני לא זוכר אותו בצורה חדה – אבל כן זוכר ש: 1. הוא היה כתוב טוב. 2. הוא חיזק את דעתי שספרות פוסט-אפוקליפטית פשוט לא עושה לי את זה. קשה לי לחשוב כרגע על איזה ספר ‘אחרי סוף העולם’ שממש לכד אותי.

  6. קטניס הגיב:

    מדברים פה שטויות!!!
    משחקי הרעב זה הספר הכי טוב שיצא אי פעם והוא שלמות!!!!!
    הספר הזה מושלם ולא צריך להעיר עליו כלום אלא רק להאיר!!!זה אחד השיטות הלא טובות לבקר ספר
    כל מילה שלה זה שלמות וצריך לסגוד לסופרת!!!

  7. דליה ניימן הגיב:

    אני נורא אהבתי את כל הספרים ומחכה לספר השלישי שיצא אתמולללל
    וכל מי שחופר שמשחקי הרעב ספר לא מעניין טועה כי אני פשוט נסחפתי ולא יכולתי לצאת מבליללת הרגשות שנוצרה כשהתחלתי לקרוא את הספר!!!!

  1. 29 בדצמבר 2011

    […] *לא* רוצח סדרתי הוא ספר לנוער – בדיוק כמו משחקי רעב. כבר אמרתי שם שזא'נר הספרות לנוער משתלט על כל חלקה טובה? […]

  2. 5 בספטמבר 2012

    […] הראשון בטרילוגיה, משחקי רעב, היה סיפורם של שני מתחרים בתוכנית כזאת: קטלין ופיטה […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting