מסעדת דוד חביב ובניו – שוק התקווה

יש לי זכרונות ילדות משכונת התקווה. חלקם לא טובים וכוללים כלבים רודפים אחרי אופניים ברחובות המוזנחים (אז). אבל רובם מלאים טעמים וריחות, פלאפל וסמבוסק, פאלודה ומשקה ברד ירוק מוזר שעד היום אין לי מושג מהו.


[יפרא. ראו הסבר בהמשך]

שוק התקווה השתנה לאורך השנים. הוא כבר לא מוזנח כמו פעם; תכונה מבורכת לכל מקום בעולם חוץ משוק. שוק סטרילי מדי מזכיר סופר. שוק אמיתי, שוק חי, לא צריך להיות סטרילי אלא כאוטי. מה שרע להגיינה טוב לדמיון.

תל אביב הולכת ומתמסחרת. התיירים שבאים מחפשים את האותנטיות, ובתמורה נופלים על שוק הכרמל המתמסחר ושוק הפשפשים עם בתי הקפה והמסעדות הטרנדיות שלו. הם לא שומעים, כי זה לא מופיע בשום ספר תיירות, על שוק התקווה.

אפילו תל אביביים לא ממש מכירים אותו. אולי זו הסיבה ששוק התקווה רק התייפייף, אבל לא באמת התמסחר.
—————————

חדל סדר השתפכות. לא סוגרת ת’פה כבר מזמן לא מעוניינת להיפגש עימי למשקה בביקורים. כיום היא בקטע של לנצל את ההרפתקנות הקולינרית הטבועה בי. כך מצאנו עצמנו, היא, אני ועוד שני חברים, “מפלסים” דרכנו בסמטאות שוק התקווה לעבר מסעדת דוד חביב ובניו.

חייבים לציין שכבר אכלתי עשרות פעמים בשוק. אבל התפריט שלי חזר על עצמו עד כדי שעמום: סמבוסק אמיתי, מלא חומוס בטיגון עמוק, לצד שיפודים או קבבים באחת המסעדות הקטנות באיזור. הפעם שמתי מבטחי בידי ההמלצות של לא סוגרת ת’פה והגעתי למסעדה עירקית.

איןלימושג מה אוכלים בעירק, אבל בישראל עירקים אוכלים קובה. שזה כופתה ממולאת בעשרות וריאציות וטעמים. הבנות חלקו ביניהן כמה סוגי קובה. חלקן היו סבירות, אבל אחת הפתיעה אותי לטובה והייתה המנה הטובה בארוחה: קובה טומיה עם שום חמוץ מתוק, נענע וקישואים (30 ש”ח). גן עדן ממש. עכשיו רק צריך לברר מה זה טומיה.

הפילוסופיה האישית שלי מדברת נגד חלוקת אוכל. חלק מתחושת השובע מתבססת על ידיעת כמה אכלתי. מוזר? לא נכחיש זאת.

החלטתי להיות הרפתקן עד הסוף ולקחתי יפרא מעלי סלק ובצלים ממולאים (35 ש”ח). יפרא, למי שלא יודע, זה שם כללי לעלים ממולאים: סלק, מנגודל או עלי גפן. הבנות חשבו שזו המנה הטובה בארוחה. אני עדיין העדפתי את הקובה טומיה.

———–

למרות כל ההתכיינות על השתנות, שוק התקווה הוא עדיין מקום נהדר. פנינה שמחכה בשקט ליום בו תיירים ימצאו אותה. והם ימצאו. ואז יבואו הרגולטורים של העיריה ויעשו בה סדר מלאכותי. כי ישראל במאה ה – 21 היא מקום עם פוביה מתרבות רחוב. אבל עד אז נוכל להתענג על “דוכני” ירקות כמו זה

וסירי תרמוס

וכמובן – קערות עמבה עסיסית. לא סקסיות, אבל טעימות.

[קריאה נוספת ומאד מומלצת]

[דוד חביב, המבשר 19, פינת שוק נוריאל]

16 תגובות

  1. פשוט יעל הגיב:

    אה, ‘טומיה’ זה קל, בייחוד אם היו מתעתקים את זה ‘תומיה’ – אבל בעברית מודרנית הטי”ת הרי נשמעת כמו ת”ו, אז אפשר להבין מה קרה שם.
    בכל אופן, בערבית ‘שום’ הוא תַ’וְּם (thawm, ثَوْم), ובמרבית הדיאלקטים הדיפתונג AW מתכווץ ל-O, והצליל TH הופך ל-T, וכך אנחנו מקבלים תוֹם. אז קובה תומייה היא קובת שום. טאדא!

  2. אחלה תמונות. היה כיף…

  3. טליה הגיב:

    אני משפשפת עיני בתדהמה למראה הכוך שהוא דוכן ירקות…כאלה ראיתי בעיירות נידחות בסין…אני חייבת להגיע מהר לפני שישתנה שהרי אתה,ניימן, יודע נפש בהמתך…אוטוטו יפנו ויארגנו משהו חדיש …וכל היופי בשווקים אוטנטיים הוא הבלאגן. בכל תחום מנסים להכניס אותנו לתבניות מסודרות,מאורגנות ולא תמיד זה מתאים, שלא לומר מקלקל.ניחא.אשתדל לפנות לי יום לצורך ביקור בשוק התקווה.ממש מביש להיות טיילת ברבע עולם וכאן,בארצי…
    תודה.

    • ניימן הגיב:

      אין לי בעיה עם תבניות מאורגנות. גם בגרמניה יש. רק ששם התבניות מאפשרות גם יוזמה פרטית, לא הגיינית ולא מתוקתקת עד הסוף. פה? הרבה פחות. נראה לי.

  4. שרון הגיב:

    חייבת לשאול בתור אחת שבילדותה ,כנצר למשפחה סורית, הממולאים מילאו כל ארוחה בערך- מדוע כתבת “יפרא”? דומני כי אומרים יפרח הלא כן?

  5. יונה לבנה הגיב:

    ממקורות יודעי דבר- המטבח העירקי והסורי התבסס בעבר בעיקר על…אורז.
    -יותר נכון ערימות של אורז.
    בעלות הבית שידם היתה מספקת הגישו בנוסף לאורז תבשיל בקערה פרטית לכל סועד והאמהות שלהן היה פחות, ניצלו את היתרון הגדול שבתבשילים…הרוטב.

    כדאי להבין את השוני בגישה ואת המקור לדומיננטיות של הטעמים והצבעים העזים כשאנחנו תוקעים צלחות של קובות ללא האורז. זה כמו לאכול קוויאר בלי קרקר או חומוס בלי פיתה.

    למתקדמים- סלט מים.

  6. ניימן הגיב:

    שתדע, אני מגדולי אוכלי החומוס בלי פיתה! 😉 אבל יש צדק בדבריך: היה חסר אורז לקערות הקובה. ככה הן כמו מרק שלא ברור מה לעשות עם הרוטב שלו.

    מה זה סלט מים?

  7. יונה לבנה הגיב:

    קישור לסלט מים:
    http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1583958&skip=1

    זה יותר קערת מרק מסלט מוצק כי הירקות והירק צפים למעלה.
    זה חייב להיות חריף ועם מים ממש קפואים.
    כמו כל דבר לבנוני, סורי או עירקי אוכלים את זה עם …אורז.
    שלא תתבלבל ותאכל גם את זה על נקי.
    עשיתי לי תיאבון.
    לא בסדר.

    • ניימן הגיב:

      אכן נשמע הזוי. אבל מתכון מספיק פשוט כדי שאנסה בעצמי.

      לאיודע לגבי סורים או עירקיים, אבל לבנוניים לא אוכלים “כל דבר” עם אורז. יש קהילה לבנונית ענפה בברלין, עם מסעדות אותנטיות מלאות בלבנוניים. יש שם הרבה מנות בלי אורז. אולי הכוונה היא לתבשילי קדרה לבנוניים? זה יכול להיות.

  1. 1 באפריל 2012

    […] בביקור הקודם של ניימן מברלין לקחתי אותו למסעדה חדשה, קאסה נובה. זה היה יותר […]

  2. 9 באפריל 2020

    […] בביקור הקודם של ניימן מברלין לקחתי אותו למסעדה חדשה, קאסה נובה. זה היה יותר […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting