חומוס נחמני, תל אביב

בסביבת החומוסאים הקרובה שלי, אנשים לא מתים על חומוס נחמני. קטונתי מלזלזל בטעמם של חומוסאים מקצועיים, אבל בכל זאת, חומוס נחמני קיים כבר די הרבה שנים. כמעט תמיד רואים אנשים יושבים שם. יש לקוחות קבועים שהמלצרים כבר מכירים את טעמם.

חובה עלי לשפוט בעצמי.

לא ציפיתי להמון, כי עשו לי הנמכת ציפיות מטורפת. אבל למרות זאת, ואולי בגלל זה, הופתעתי לטובה: החומוס שקיבלתי היה יופי של חומוס! אני שוקל אפילו לשוב לשם שוב בקרוב.

הגעתי למקום באופניים. כמעט נדרסתי שלוש פעמים בדרך ע”י נהגים שלקחו ימינה, במקום בו אין ימינה, ואז נזפו בי, בשפה בוטה משהו, שהאופניים שלי הפריעו להם לעבור על החוק. אח, ערסים.

למרות זאת הגעתי לחומוס במצברוח מרומם. חשבתי לשבת בפנים, אבל כל השולחנות בחלל הקטן היו מלאים.

התיישבתי בחוץ, והמלצרית הנורא נחמדה ונורא חמה התיישבה מולי לקחת את ההזמנה. שירות בחומוסיות ישראליות הוא אות ומופת לכל העולם איך שירות חם צריך להיות.

היו כל מיני מנות חומוס מתוחכמות. צנוברים, פטריות, ביצה, בשר וכו’. אבל לאחרונה אני מעדיף את החומוס שלי ‘נטול’: גרגירים, טחינה וזהו בערך (22 שקל). הזמנתי לימונדה בנוסף (9 ש”ח).

המנה שנחתה על השולחן הייתה ממש קלאסית בז’אנר התל אביבי המודרני. חומוס קרמי עדין מאד (אם כי לא קרמי כמו החומוס הנהדר של אבו ברקוביץ’). בלי טעמים בולטים. הפיתות היו בשרניות וטריות. בקושי הצלחתי להגביל עצמי לחצי פיתה – כי צריך לחזור לעבוד אחרי זה.

כבר אמרתי בפוסט אחר, שחומוס “אנמי”, בו אין טעם אחד בולט ממשנהו, יותר מוצלח לאורך מנה שלמה. בלסתי את המנה בקלילות (“לחומוס אין עצמות, לא ללעוס, לבלוע!”). בדרך נס לא הרגשתי כבד, והמשכתי לעבוד אחרי זה בנחמה וחצי בלי שהבטן שלי בכלל תזכור את החומוס.

אין ספק שחומוס נחמני הוא לא החומוס הכי טוב בתל אביב. לא מקום שהייתי לוקח אליו זר בשביל חומוס ראשון בחיים. אבל בתור ארוחת צהריים טעימה וקלה, הוא היה בדיוק מה שרציתי.

[חומוס נחמני. יהודה הלוי 93 (פינת רחוב נחמני). ו’ 7:00-22:00. שבת-ה’: 7:00-2:00]

2 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    אתה שוב בארץ? אולי פה ייצא לנו להיפגש הפעם… (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting