נגנז בגנזך 05.03.2015: נתניהו בקונגרס, סרבני פרס ישראל לדורותיהם, סולמות ונחשים, חגיגות פורים היסטוריות ועוד ועוד

[נגנז בגנזך הוא טור שבועי שאוסף פוסטים ישראליים מהשבוע החולף. הוא נכתב בעזרת פורטל הבלוגים העבריים, גנזך הרשת. תעשו לבלוג לייק בפייסבוק?]

לאיודע מי שם לב, אבל היו השבוע קצת בעיות טכניות בבלוג.זהו פרק ההמשך של "ניימן עושה שינויים בקוד בלי לבדוק השלכות". כתוצאה מכך חלק מהאנשים קיבלו קובץ להורדה במקום את הבלוג.

הבעיות נפתרו, אבל הן כמובן פלאים את מספר הקוראים השבוע. לכן כמעט אף אחד לא קרא את הפוסט המושקע להפליא על סיכום מוזיקה גרמנית 2014. לתשומת לב מי שמתעניין בתעשיות מוזיקה אחרות.

הפוסט הנוסף היחיד השבוע היה ביקורת על הספר המסיים של טרילוגיית הערפילאיים. ספר חביב כזה, אבל לא מתעלה לרמת הספר הראשון בטרילוגיה.

1. טל שניידר פשוט עיתונאית מדהימה. היא בכל מדיה דיגיטלית, ונדמה שגם בכל מקום במציאות. הנה, עכשיו היא הצטרפה, על חשבונה, למשלחת של נתניהו לוושינגטון. שני הפוסטים שלה על העניין מספרים את מה שרואים משם.

2. מישעיהו ליבוביץ עד חנוך אלבק (חוקר ספרות חז"ל): סיפורם של האנשים שסירבו לקבל את פרס ישראל.

3. אורון שמיר משתפך על הסרט של בובספוג מכנס מרובע – ואתם יודעים מה? אני לא מתפלא. סידרה נהדרת לילדים\מבוגרים ואין סיבה שהסרט לא יהיה כזה.

4. אורן אבראשי משלים את חלק ב' של סיכום 2014 בבירות.

5. אלכסון על משחקי לוח עתיקים, דת ואיך כל זה קשור לסולמות ונחשים.


[מקור. CC]

6. אהוד מימון כתב על קופסאות מסתורין. אחד האמצעים לסיפורי מד"ב ולסיפורים בכלל, ועל שני המאסטרים הגדולים שלהם בימינו: ג'יי ג'יי אברמס ומ' נייט שאמלאן.

7. אני מפנה לביקורת על ספרו של יוסי יונה – 'סדקים בחומה – המחאה החברתית ושובם של הברונים השודדים', כי אהבתי את פסקאות הפתיחה שלה. הן מדברות על קיץ 2011, ועל המחאה. מה היה שם? מה היו התכנים?

המחאה של קיץ 2011 הייתה סוג של דת לחילונים. הפייסבוק שלי התמלא בפוסטים משיחיים על "משהו קורה פה", ו"יש תחושה באוויר", ו"אי אפשר להסביר את זה במילים, אבל צריך להיות בארץ כדי להבין שזו כמעט הפיכה". שלוש שנים מאוחר יותר, ואני בספק אם המחאה יצרה שינוי (חוץ מההקפצה של סתיו ספיר לכנסת). אז מה קרה שם באמת? איך זה שרבע מליון אנשים ברחוב = אפס שינוי, ואיך זה, שאפילו כשנדמה שהיא חוזרת עכשיו, מעטים אלו שאומרים 'ואללה, אבל זה לא שינה את העולם פעם שעברה'.

8. פורפוליו קוראים לעידן הנוכחי 'עידן האופניים' (במשמעות של השקעה בתשתיות אופניים), ומספרים על גשר Hovenring בהולנד. גשר\כביש מהיר רק לרוכבי אופניים. אגב, לי נראה מפחיד לעלות עליו.

9. ירדן לוינסקי על חיפוש מידע ב"דוקטור גוגל". השורה התחתונה? אין סיבה שאנשים יפסיקו לחפש מידע על מחלותיהם שלהם בגוגל. יעשה טוב ציבור הרופאים אם הוא יהפוך את המידע לאיכותי יותר.

10. פורים בירושלים מבעד לעיניו של חייל בריטי, 1918. פורום 1901 בעמק השוויצרי בוורשה.

בקטנה:
1. קורא בספרים קרא את המומינים! סורי, הייתי חייב לקשר לזה. מומינים!

 

3 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    אני חושבת שהמחאה שינתה משהו, אבל לא בהכרח בכיוון הרצוי. העובדה שהיא גוועה בעוד יוקר המחיה רק עלה, וזה שהיא פקחה את העיניים לאנשים וגרמה להם להבין עד כמה המחיה פה יקרה והשכר קפוא, גרמה לייאוש עמוק יותר: עכשיו אנחנו מבינים ומודעים לעד כמה המצב דפוק יותר מתמיד, ומנגד, כבר ראינו שמאות אלפי אנשים ברחוב לא מזיזים דבר. מה כן? דבר שני, בעקבות הייאוש הזה לא מעט אנשים קמו ועזבו את הארץ, מי מביניהם שהיתה לו אפשרות, או הוציאו דרכון זר "למקרה ש…". הלוואי וגם אני יכולתי.
    אני חושבת שהמחאה שינתה בדברים קטנים, במודעות טובה יותר של חלק מהצרכנים, למשל, אבל בסופו של דבר, בשורה התחתונה, הישראלי היה פראייר ונשאר פראייר, וימשיך להתלונן לנצח בעודו מצביע לאותו ראש הממשלה או לא מצביע בכלל בטענה שזו המחאה שלו.

    • ניימן הגיב:

      זה אפקט כל כך מזערי ולא מדיד ("מודעות של חלק מהצרכנים") ובדברים היותר משמעותיים אני לא מכיר נתונים שתומכים (עליה של מספר אנשים שעזבו את הארץ או הוציאו דרכון זר – תקני אותי?). לכן אני מרשה לעצמי לפשט קצת את המסקנה ולומר שאין ממש שינוי.

      אגב, אני עדיין תוהה מה היה קורה לו מאות אלפי אנשים היו יוצאים לרחוב ודורשים תחבורה ציבורית בשבת (למשל)? לדעתי היינו מקבלים כזאת. חלק מהבעיה במחאה היה שהיעדים שלה עד היום לא ממש ברורים לי.

  2. המחאה שינתה וממשיכה לשנות. קודם כל את המודעות של האנשים, אך גם דברים מעשיים בהתנהלות של המדינה, תאגידים וצרכנים. זה עדיין לא מספיק ויש הרבה מה לעשות, אבל זה בכל זאת משהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting