השנה שהייתה: 2014. סיכום שנה במוזיקה הגרמנית.

החזרה של החזרה של סיכום השנה במוזיקה הגרמנית! היה פה כזה ב – 2010 ו – 2011, ואחרי שנתיים הפסקה אנו שוב פה.

ראשית, התנצלות: לא בטוח עד כמה הסיכום הזה רלוונטי לכם. כי הסגנונות העיקריים במוזיקה הגרמנית כיום הם ראפ והיפ-הופ. שני סגנונות שמעניינים אותי כמו שלג ד'אשתקד.

היצירות הבולטות בז'אנרים האלה? Russisch Roulette של Haftbefehl נחשב לאבן דרך בראפ הגרמני (מבחינה פוליטית וחיבור לרחוב). אם כי אומרים ש – Kapitalismus Jetzt! של Hiob & Dilemma מוצלח ממנו מוזיקלי. ככה גם Märtyrer של Kool Savas שיצא לקראת סוף השנה.

התנצלות שניה היא לגבי רוק גרמני. אני אוהב רוק, באמת, אוהב. רק שיש כל כך הרבה רוק גרמני והוא כולו נשמע אותו הדבר שאיבדתי את הכוח לדרג אותו. קחו למשל את רשימת אלבומי הרוק הגרמני הטובים ביותר ב – 2014. נשבע לכם, זה עשרה דיסקים שמישהו שיכפל.

התנצלות שלישית ואחרונה היא לגבי Ja, Panik. האלבום שלהם Libertatia הוא כנראה אלבום האינדי הגרמני של השנה, אבל מבחינתי הוא היה 'נחמד כזה' ותו לא.

עכשיו אפשר לדבר על מה שכן אהבתי.

ציון מיוחד לשבח: פואמות – לאונרד כהן בשפה הגרמנית

[להורדה: Max Prosa – Der Partisan]

לכבוד יומולדת שמונים לליאונרד כהן גייס מישה שונברג, משורר וזמר ברלינאי, את כל הברנז'ה לתת כבוד ל – singer-songwriter הכי משפיע בעשרות השנים האחרונות. בעברית יצרו אלבום כזה, שיר זר, לפני עשור בדיוק. אז זה היה לכבוד היומולדת השבעים של הזמר.

18 השירים באלבום הם תרגומים של ליאונרד כהן לגרמנית, וכל אחד מושר בידי אמן אחר. הם שירים פנטסטיים, כי ליאונרד כהן אמן פנטסטי. מבחינה מוזיקלית זה אולי האלבום הגרמני הכי טוב של השנה.

רק שזה לא באמת אלבום גרמני. וגם אם איזה מישהו יחליט לתרגם עכשיו את nevermind לגרמנית והתוצאה תהיה מופתית, הוא לא יזכה אלי בשום פרס. מקסימום ציון לשבח.

שיר השנה: Wanda – Bolonga

אלבום רוק אוסטרי-איטלקי על אהבה. כמה זה יכול להיות מקורי? בדיוק, זה לא. אבל על מה שאין להם במקוריות, מפצים החברה של וואנדה בשמחת חיים. כאילו, זה לא שהם הביטלס או משהו, אבל הם כל כך נהנים לשיר ביחד, שזה מדבק.

כך הפך בולוניה, השיר שפותח את האלבום, לשיר שאני שומע כל פעם שמתעורר חשש להיכנס לעצב. תרופת פלא כזאת לא נרשמה מאז פרוזק.

[להורדה: Wanda – Bologna]

מקום שלישי: תיקו! kofelgschora – Zaun ו – LaBrassBanda – Kiah Royal

אתם יודעים מה? שתי להקות שפשוט חייבות להיות באותו המיקום. כי שתיהן חוד החזית של אותו הזרם: פולק בווארי חדש. מוזיקה שמוכתבת ע"י טובה, אקורדיאון וחצוצרה בווארית – אבל בשילוב מקצבים חדשים.

Kofelgschora, הפחות מוכרת מבין השתיים, משלבת בעיקר מקצבים פאנקיים במוזיקה שלהם ויש בהם משהו מאד אינדי. תבדקו נגיד את השיר הזה שפותח את האלבום.

[להורדה: Kofelgschroa – 10minutentakt]

LaBrassBanda היא פיצוץ הרבה יותר גדול של סגנונות. לתוך הפולק הבווארי הם משרבבים רגאיי, פאנק, סלסה, ג'אז ואפילו טכנו(!). המטרה שלהם היא להביא את הפולק הבווארי החדש לתוך מועדונים.

השיר המצורף למעלה הוא באיכות די מעפנה, כי זה מה שיש ביוטיוב (תורידו את ה – mp3 לאיכות נורמאלית). בכל מקרה, זה לא משנה. כי בשביל לקלוט את שתי הלהקות צריך להאזין לצליל של האלבום של רצף. אלו לא להקות-להיט ששיר אחד שלהן מספיק.

[להורדה: LaBrassBanda – Autobahn]

מקום שני: Die Nerven – Fun

Fun זה האלבום הגרמני שהכי נהניתי ממנו השנה. רק שהוא "נורמאלי" מדי כדי להיות במקום הראשון.

זוהי הצהרה נורא מוזרה בהתחשב ש – Die Nerver (העצבים) התחילו ב – 2010 כלהקת פאנק שעושה נויז(!). מה לזה ולנורמאליות?

אז זהו, ש – Die Nerven השתנו. מפאנק הם עברו לפוסט פאנק מחוספס ורוק אינדי. התוצאה היא שפתאום כולם אהבו אותם. Spiegel Online קראו לאלבום שלהם "אחד האלבומים הגרמניים החשובים של השנה", ובעיתון אחר הכתירו אותם כ"להקת ההופעות הטובה ביותר בגרמניה".

השם של האלבום, Fun, קצת אירוני בכך שזה אלבום קודר לגמרי בלי טיפת 'כיף'. מי אמר שלגרמנים אין הומור יבש? הוא נשמע כמו המשך לגראנג' של תחילת שנות התשעים. השיר המצורף, Nie wieder scheitern ("לא ליפול שוב לעולם") הוא דוגמא מושלמת לכך.

[הורדה: Die Nerven – Nie Wieder Scheitern]

מקום ראשון: Einstürzende Neubauten – Lament

ב – 2014 מלאו מאה שנה לתחילת מלחמת העולם הראשונה, ואירופה מלאה אנדרטות. העיירה הפלמית דיקמוידה (Diksmuide) יצרה את האנדרטה המקורית מכולם; הם ביקשו מלהקת המוזיקה הנסיונית הגרמנית Einstürzende Neubauten ליצור אלבום קונספט לזכר קרב ייסר (Yser) שהתרחש בעיירה ב – 1914.

התוצאה היא אנדרטת המלחמה המוזרה ביותר בעולם. התכתבויות בין הקיסר ויליאם והצאר ניקולאי השני מושרות דרך Auto-Tune, מכונות יריה מתערבבות עם קולות של חיות ומוטות ברזל. במקום בו לרוב הלהקות יש גיטריסט ראשי, פה יש קומרסטור ראשי, שמריץ סולואים על קומפרסור. לא צוחק.

מה שמדהים זה שכל הסמטוחה הזאת פשוט מבריקה מוזיקלית. חלק מהקטעים מלודיים להחריד ונעימים להאזנה. כמו למשל זה:

[Einstürzende Neubauten – Hymnen]

או זה (ההתכתבות בין הקיסר לצאר ב – Auto-tune):

[Einstürzende Neubauten – The Willy – Nicky Telegrams]

חלקם, כמו קטע הקינה הזה, הרבה פחות ברורים מוזיקלית אבל גם בהאזנה השלושים הצליחו איכשהו להזיז בי משהו.

[Einstürzende Neubauten – Lament- 3. Pater Pecavi]

Einstürzende Neubauten הם להקה שיותר זקנה ממני. הם קיימים מאז 1980, וכמות האגדות סביבם מתחרה בזאת של האחים גרים. U2 זרקו אותם מסיבוב הופעות לאחר שאחד מחברי הלהקה השליך מוט ברזל לקהל, הם מוציאים אלבומים במימון המונים מאז 2003, הרבה לפני שזה היה פופולרי, וההופעות שלהם תמיד היו אתגר למשטרה המקומית.

אז כן, Einstürzende Neubauten "התמתנו". בעוד שהאלבומים הראשונים שלהם היו נשמעים כמו קדחת ג'ונגל באתר בניה, זה האחרון מהנה להאזנה ברובו. אבל הם לא נעשו פחות יצירתיים לשנייה.

בעידן בו מאות אלבומים עוברים לנו על האוזניים בשנה, ואפילו האיכותיים שבהם כבר לא משאירים רושם ליותר מכמה שעות, אי אפשר להתעלם מ – Einstürzende Neubauten. האזנתי לאלבום עשרות פעמים, רק כדי לנסות להבין "מה אני אוהב שם?".

התשובה הזמנית היא שאלו לא השירים המלאים עצמם. אלא חלקי שירים, המעברים ביניהם, הרעיונות והקונספט כולו שמתחבר למשהו יוצא דופן. זה קצת פשע לשים פה להאזנה שירים בודדים שלא כחלק מהתמונה הכללית. אבל אני יודע שרוב הקוראים לא ייגשו עכשיו, בחודש השלישי של 2015, לשמוע אלבום מוזר מהשנה שעברה. אבל אם כן, ואם אתם סקרנים למוזיקה מיוחדת, אתם יודעים איזה אלבום לקחת.