המדף הז’אנרי: המלך הקוסם – לב גרוסמן

סיפרתי פה כבר על חברי המתמטיקאי הרוסי המוכשר? הוא צעיר, זכה בים של פרסים, ויש פרופסורים ברוסיה שמדברים עליו בתור המתמטיקאי הגדול הבא.

אז פעם שאלתי אותו, ‘תגיד, איך זה שלא למדת באוניברסיטת מוסקבה? המקום המוביל ברוסיה?” והוא ענה שבגיל 17 הוזמן למבחנים, ועבר את כל השלבים עד שהגיע לראיון הסופי.

בראיון הסופי נתנו לו שאלה, והוא פתר אותה. ואז עוד שאלה, וגם אותה הוא פטר. ועוד אחת, יותר קשה, והוא הצליח לפתור גם אותה. אבל אז הגיעה השאלה הרביעית, ואו בגלל שהיא הייתה קשה, או בגלל שהוא היה עייף, או בגלל שהוא אנושי וסתם תפס רגע רע כמו שקורה לכולם, הוא עמד מולה חסר אונים עד שנגמר הזמן.

כשחזר הביתה נשבר לו הלב. הוא חלה, וכשהגיע אחרי שבועיים מכתב הזמנה למבחן חוזר, הוא לא יכל לעזוב את המיטה ופספס אותו.

אבל הוא ממש אהב מתמטיקה. הוא התחיל ללמוד לבד מספרים, ביקר בהרצאות של פרופסורים מפורסמים ובסופו של דבר נרשם לאיזה קולג’ קיקיוני במוסקבה. הוא לא העריך את היכולות המתמטיות של אף מרצה שם פרט לאחד – ובסוף יצא שכתב איתו דוקטורט.

יחד הם עברו לאוניברסיטה טובה יותר, ואז הוא עבר לחו”ל למקום יותר מוצלח, ואז עוד אחד אפילו מוצלח יותר. קיבל פרופסורה בגיל 28, וכיום מוסיפים לו אצלנו את שם התואר ‘הגדול’ כי הוא מצטיין בכל מעשיו.
—————————-

בספר הראשון של טרילוגית הקוסמים [ביקורת] יש גיבור בשם קוונטין. במלך הקוסם, הספר השני בטרילוגיה, נוספת גיבורה נוספת: ג’וליה. היא הוזכרה כלאחר יד בתחילת הספר הראשון כמי שנכשלה במבחני הקבלה לאוניברסיטת הקסמים.

אבל ג’וליה לא ויתרה. היא חיפשה את הדרכים הלא-רשמיות ללמוד קסם.

בעמל רב היא עברה בכל המקומות האלטרנטיביים. הגיעה למועדוני ההאקרים, שם עוסקים אנשים מוזרים במעשי קסם חובבני. היא מצאה את הפורומים הסודיים באינטרנט, שם אנשים סופר-מוכשרים שלא מסוגלים להשתלב במערכת מנהלים דיונים גאוניים.

זה סיפור אהבה לכל מי שחושב שיש עוד דרך להצליח. למי שלא רוצה לצעוד במסלול שמכתיבה המערכת ונזכר שמייקל ג’ורדן לא התקבל לנבחרת הכדורסל של התיכון שלו, ואיינשטיין היה סטודנט די גרוע.

אבל זה לא רק. המלך הקוסם הוא ספר נדיר. ספר שמשלב הכל: ים של חכמה, עומק, סיפורים קצרים ועלילה גדולה ומצוינת. פשוט ספר מומלץ.

כריכת the magician king

כשמדברים בשנים האחרונות על זליגת ספרי האיכות לז’אנר הפנטזיה, מדברים דבר ראשון על הקוסמים.

זה לא רק שהסופר, לב גרוסמן, היה מבקר הספרות של הטיימס במשך שנים, או שהספר נכנס לרשימות של ה – New York Times best sellers, אלא גם הטון הכללי של הספר. גרוסמן העיד ש”במשך שנים חשב שהפנטזיה זה ז’אנר ילדותי או אסקפיסטי” אבל הוא “לוקח את מה שהוא עושה מאד, מאד ברצינות”.

ואכן, הקוסמים, הספר הראשון בטרילוגיה, היה רציני. רציני מדי אולי. הוא הציג גירסא מציאותית של הארי פוטר ונארניה, בה הגיבורים הם נערים מפונקים ומדוכאים מניו יורק שמצטטים את ספיידרמן בזמן שהם עושים קסמים. הקוסמים היה ספר נהדר, אך היו כאלה שמצאו אותו מדכא מדי, ובלי מספיק עלילה.

בספר ההמשך כאילו גרוסמן שמע את כל הביקורות, ותיקן אותם. קוונטין, הגיבור של הספר הראשון, עדיין מדוכא – אבל קצת פחות. הוא מתחיל להתבגר, ובתור היותו דמות עגולה הוא שוקל כל מיני סיטואציות בהן יכול להיות מאושר, ופה ושם אפילו מספר בדיחה.

עלילה? קוונטין של ספר ההמשך הוא הרפתקן בלתי נלאה. מחפש קווסטים בלי הפסקה ומכניס עצמו לצרות.

רגע אחד יש קרב חרבות מרהיב (באמת, מרהיב), ורגע אחרי זה שומעים אגדה קלאסית מעולה בסגנון האחים גרים (“שבע המפתחות”). הספר פשוט מצטיין בכל מה שהוא עושה. אפילו הדרקונים שלו נותנים סנוקרת לאלו של מרטין.

אבל בסופו של יום, למרות כל העלילה, האקשן וההומור, מה שהמלך הקוסם עושה הכי טוב זה עדיין להיות ספרות יפה. מחברת הציטוטים שלי התמלאה ב – 39(!) ציטוטים מהספר. יש שם שורות בונוניירה. יש שורות שאצטט בעתיד ואעמיד פנים שהמצאתי אותן בעצמי.

בשש השנים מאז שיצא הקוסמים המקורי, התמלא עולם המד”ב-פנטזיה ביצירות ספרותיות כבדות. אבל למרות כל התחרות החדשה, המלך הקוסם הוא עדיין הילד המצטיין בשכונה.

11 תגובות

  1. ארני הגיב:

    טוב, אז נוסיף ל- whish list, יש ברירה?
    מה עם הגובלין הקיסר? קראת אך לא כתבת. לא ברורה לי ההתלהבות סביבו.

    • ניימן הגיב:

      לא סיימתי. נתקעתי די בהתחלה, ולא ראיתי המון סיבות להמשיך.

      ההתלהבות? עולם לא שגרתי וסגנון כתיבה יחודי. אני מניח שמי שאוהב את הסגנון מוצא בזה פנינה קטנה.

      • ארני הגיב:

        אני סיימתי והוא נוראי. אם מחליפים את הגובלינים והאלפים במקסיקאים ורוסים, למשל, העולם הזה הופך למאד שיגרתי והסיפור לנאיבי, ילדותי ומשעמם.

        • ניימן הגיב:

          ..והרגע חסכת לי את ההתלבטות אם לסיים אותו או לא.

          קצת ביעס אותי שהוא נכנס לחמישיה הסופית של ההוגו ולא station eleven. שהוא ספר דומה בכך שהוא יותר ספרות טובה מעלילה מיוחדת, עם ההבדל ש – station eleven פשוט נהדר כי אני כל כך אוהב את הכתיבה (והדמויות) של הסופרת.

          שוקל לקחת אותו למועדון הקריאה, רק לא בטוח אם יש לו קהל שם.

  2. ארני הגיב:

    מגוון זה טוב

  3. אודי הגיב:

    תן לנו ציטוט יפה לדוגמא!

    • ניימן הגיב:

      חשבתי לעשות את זה, ובסוף החלטתי שהציטוטים שלו מאבדים את העומק שלהם מחוץ להקשר הנכון. אולי כי גרוסמן כותב בשפה רגילה ומשפטים פשוטים (הוא כתב מאמר בשם “Good Novels Don’t Have to be Hard”, שיכול להסביר את הגישה הזאת). כך שהציטוטים שלו קולעים בול למטרה בסיטואציה הנכונה, אבל לא נועדו לציטוט באוויר.

  4. Yoel הגיב:

    אחלה ספר, לא אהבתי את הסוף, אבל אני סולח לו.

  5. אודליה הגיב:

    קראתי את הראשון, והוא פשוט כבד ואיטי ומעיק מדי. ואין בו עלילה.
    החלק הראשון שלו עוד איכשהו סביר, אבל ההמשך פשוט בלתי נסבל. עשיתי בספר הזה משהו שאני בדרך כלל לא עושה – דילגתי על עמודים. לא יאמן.
    אני מרגישה שהיה לספר פוטנציאל, אבל הכל התבחבש לו בדרך.
    עד כמה החלק השני שונה?

  6. ת. ז. הגיב:

    תרגמו את המלך הקוסם לעברית ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting