המדף הז’אנרי: ארמדה – ארנסט קליין

תסתכלו טוב טוב על תאריך הביקורת הזאת: ה – 15 ביולי 2015. עכשיו תסתכלו על תאריך היציאה של ארמדה: ה – 14 ביולי. כלומר, יום לפני.

זה שיא כל הזמנים במהירות פרסום ביקורת על ספר בבלוג, אבל יש לזה סיבה טובה. עפתי לגמרי על ספר הביכורים של קליין: שחקן מספר אחת.

בעצם, עפתי זה אנדרסטייטמנט לאיך שהרגשתי כלפיו. זה לא רק שהוא היה ספר השנה של הבלוג שנה שעברה, גם היממה בה קראתי אותו נחקקה בזכרוני כאחד מרגעי הקסם של השנה החולפת. זכרון כנראה להרבה שנים.

הציפיות שלי לארמדה היו לא מציאותיות. כמובן שהספר לא עמד בהם. אבל זה לא רק זה: ארמדה הוא ספר ממוצע להפליא. עם רבע נהדר, רבע נוראי וחצי ספר ‘פסדר’ ולא יותר.

איך אומרים הישראלים? חבל.


[הספר באמזון]

זייק לייטמן (Lightman), שהשם שלו הוא מחווה ברורה ללוק סקייווקר, מסתכל דרך החלון על ספינת חלל של הסברוקאיי. גזע חייזרי מרושע שהכריז מלחמה על האנושות. מסתכל, ולא מאמין.

זה לא רק שלמיטב ידיעתו של זק אין חייזרים בייקום, וטרם המציאו את ספינות החלל – זה גם שסברוקאיי הם יצורים דמיוניים לגמרי. הרעים במשחק המחשב האהוב עליו: ארמדה.

זק מבין שהוא כנראה מאבד את שפיות דעתו. בתור טיפול מיידי הוא הולך ומשחק כמה שעות בארמדה עד שהוא נרגע.

שעות המשחק האלה, עם הצ’טים עם חבריו של זק ומיתולוגית משחקי המחשב שהספר בורא נהדרים. הם החזירו אותי לשעות ההנאה של שחקן מספר אחת. אין אדם בעולם שכותב על משחקי מחשב יותר יפה מארנסט קליין.

רק שאז, כמו שהבנתם מהפתיחה, משחק המחשב גולש למציאות, ופתאום מוצא עצמו קליין במצב מוזר: הוא צריך לכתוב על אנשים אמיתיים. אנשים שמשתמשים בהגיון אנושי כדי לפתור דילמות של החיים, איפה שטריקים של משחקי מחשב לא ממש עובדים.

והוא… ממש גרוע בזה. באמת. הדיאלוגים, שנשמעים חביבים במשחק מחשב, נהפכים מביכים במציאות (“כדור הארץ זקוק לי!”). הדמויות מקבלות בקור רוח מפליא אירועים שהיו מפילים כל אדם בריא בנפשו לרצפה למשך שבוע, ואז יוצאים למשימות מסוכנות כאילו כלום. אפילו מייקל ג’ורדן לא חזק כל כך נפשית.

מה שהכי גרוע זה שהעלילה נורא משעממת. יכול להיות שקליין התקנא קצת בחולצות אדומות של סקאלזי, והחליט לחבר את המציאות למשחק מחשב. רק שקליין הוא לא סקאלזי. עדיין לא. סקאלזי מצחיק, מבריק ומעביר עלילה בקלילות מעוררת קנאה. הכתיבה של קליין היא יותר רפרנס-רפרנס-רפרנס.

ההערכה שלי היא שקליין התחיל סיפור עם רעיון טוב וקצת הסתבך בביצוע. לכן הרבע הראשון שלו נהדר והשני מתדרדר עד שבסוף נדמה שהסופר רק רוצה לסגור את העסק ולהמשיך הלאה.

אחרי שני ספרים קיבע עצמו ארנס קליין בתור “ההוא שכותב על משחקי מחשב. עם המון רפרנסים”. זו נישה מאד יחודית שיש עוד המון מה לנצל בה.

אז אני בהחלט מחכה בכליון עיניים לספר הבא של קליין. כי הפוטנציאל שם, אפילו בספר הזה. ואין סיבה שהוא לא יתפוצץ שוב בספר הבא.

[ארמדה – ארסט קליין (אמזון). 370 עמודים. 2015]

תגובה אחת

  1. אסף הגיב:

    המחמאה היחידה שלי לספר היא שזו ספרות החובבים הטובה ביותר שקראתי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting