מועדון הקריאה מפגש 24: Mechanical Failure – ג’ו זיאיה

המפגש העשרים וארבע של מועדון הקריאה של הבלוג. הביקורת חפה מספויילרים. התגובות לא – ראו הוזהרתם!

צבא זה דבר מצחיק.

נגיד, בטירונות שלי, בדרום הארץ, הצפוניים היו יוצאים הביתה שעה קודם כי הם גרים רחוק.

ביציאה השלישית, נראה לי, הגיע האוטובוס של הצפוניים ב-12:00. המ”מ שאג “צפוניים לעלות על האוטובוס!” והם כולם שעטו למעלה. אבל משהו היה נראה מוזר ל-מ”מ. הוא הביט על האוטובוס לרגע, עלה עליו, ופנה לאחר החיילים ואמר:

‘תגיד נתי, מה עלית? ממתי אתה צפוני? אתה לא מתל אביב?’
נתי הביט עליו בתמימות, וענה, ‘רמת אביב ג’, המ”מ’.

כולם שאגו בצחוק. נתי קיבל שעתיים ביציאה, אבל אמר שזה ‘היה שווה את הבדיחה’.

תקלה מכנית הוא ספר מד”ב צבאי הומוריסטי. מי שכתב אותו, ג’ו זיאיה, שירת עשור בחיל האוויר האמריקאי. ציפיתי למצוא שם עשרות צ’יזבטים קטנים שהוא אסף בשירות מותאמים לתפאורת החלל.

אבל לא. תקלה מכנית הולך על הומור אחר לגמרי. הומור אבסורדי, שטותי וקצת סלפסטיקי.

התוצאה היא ספר חביב ומהנה אבל לא איזו יצירת מופת קומית שיכולה להיכתב רק בצבא.

אהבתי את תקלה מכנית, כי אני ממש אוהב ספרים מצחיקים. יש לו הומור טוב לב כזה, עלילה מהודקת (אם כי פשוטה) ואווירה כיפית. אז נכון שהוא לא יצירת מופת, אבל הוא כן ניתק אותי מהמציאות עם חיוך לכמה שעות. כשיצא ספר ההמשך שלו – ארוץ לקרוא אותו.

הכריכה של mechanical failure

רוג’ר רוג’רס נמצא בעיצומה של עיסקת חייו: מכירת אותם המוצרים הרפואיים (שהם בעצם קמח, כי אין לו שני טון תרופות בבית) לשתי קבוצות פיראטיים שונות.

אבל העיסקה משתבשת. ציי הפיראטים מתנפלים אחד על השני, וכשהמשטרה מגיעה היא מוצאת ספינה אחת ויחידה עומדת בלי פגע: זאת של רוג’ר.

השוטרים קצת מבולבלים. האם לתת לרוג’ר פרס על מלחמה בפיראטים או להשליך אותו לצינוק על מבצע רמאות חסר תקדים? בסוף הם נותנים לו בחירה, חמש שנים בכלא או שלוש שנים בצבא. בחירה מאד קלה בתכל’ס; בגלקסיה שורר שלום כבר 200 שנה, ושירות צבאי כולל בעיקר משחקי קלפים ושתיית בירה.

רוג’ר מצפה בכיליון עיניים לשלוש שנות בטלה בשירותו הצבאי.

אבל אז העניינים נעשים מוזרים. רוג’ר מגלה ספינת חלל משוגעת לגמרי. החיילים לוקחים עצמם ברצינות תהומית. הם כל היום עושים תס”חים, מקרצפים את השירותים ומתנהגים כאילו עוד שניה עומדת לפרוץ מלחמה (למרות שיש שלום כבר 200 שנה).

בנסיון להחזיר את הבטלה לצבא, רוג’ר נוטל על עצמו לחקור את פשר השגעון.

עכשיו – תראו,

מד”ב קומי מוצלח הוא יצירה שמשלבת הומור, עלילה הדוקה ומדע בדיוני. כמו בז’אנרים קשים-ליצירה אחרים, סרטי אימה למשל, מעטות היצירות שמצליחות לאזן את כל המרכיבים הללו – אבל אלו שמצליחות הן יצירות מופת של ממש.

קל לזלזל ביצירות נהדרות כמו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה או פיוצ’רמה, בגלל שהשפה שלהן היא הומור והומור נראה כמו משהו לא רציני. אבל האמת היא שאלו יצירות חכמות מאד, שההומור משתמש בהן בתור רובד עליון שמסתיר שכבות עמוקות של אמירות על העולם.

מצד שני, יש יצירות קומיות שמנצלות את הדמיון של המדע הבדיוני להומור מסוג אחר. אני מדבר על ספייס קווסט, ספייס בולז, tripping the rift או Schlock Mercenary. ההומור שם מבוסס הרבה על סלפסטיק, מופרכות והרבה קריצות גיקיות שנורא מצחיקות את הקהל המתאים.

תקלה מכנית שייך לז’אנר השני של היצירות. המסר היחידי שיש לו – אם בכלל יש אחד כזה – הוא משהו פשטני כמו בצה”ל בצבא אין הגיון.

מה שכן יש בתקלה מכנית זה הומור מד”בי משוגע וטוב לב. כמו נגיד, הלוני טונז בחלל. מה שעוד יש שם, זאת עלילה הגיונית. ג’ו זיאיה מצליח, וזה מאד מרשים אותי, לעמוד על הקו הדק של הומור מטורלל ועלילה קוהרנטית.

הבדיחות בתקלה מכנית הן  פאנצ’ ליינים פשוטים, כגון:

“מק’שמידט?” שאל אותו רוג’ר, “איזה מין שם משפחה זה?”.
“חצי מהמשפחה שלי מצד אמא היא גרמניה, והחצי של האבא אירי” ענק מק’שמידט.
רוג’ר מצמץ בבלבול, “אהמ”, אמר, “לא נראה לי שככה שמות משפחה עובדים”.

אם ממש מחפשים מסר בספר, אפשר לדלות משהו נגד השבלוניות והפשטניות של מערכות גדולות. הסיסמאות בחללית, נגיד, אומרות דברים כמו “אוטומציה זה יעילות, יעילות זה טוב”. הלחץ החברתי על החיילים נוטע בהם סדר עדיפויות משובש, שמתעדף למלא פקודות כדי לקבל ח”ח מהמפקדים על פני ביצוע העבודה באמת.

אלו לא המסרים הכי מקוריים בעולם. לא צריך ספר מד”ב הומוריסטי שיספר אותם, ואפילו השנה קראתי ספר שהעביר אותם בצורה הרבה יותר מוצלחת.

תקלה מכנית הוא ספר פשוט. קשה לנתח אותו, כי הוא לא אומר המון. אי אפשר לצחוק עליו, כי את מה שהוא מתכוון לעשות הוא עושה טוב מאד.

אני אישית מאד נהניתי ממנו. הוא ספר מעלה חיוך ומלא טוב לב. אפילו הדמויות של הרעים בו הם מתלהבים חמודים כאלה מלאי רצון טוב. בתכל’ס, אחד הסיטקומים האהובים עלי בכל הזמנים, חברים, מתהדר בדיוק באותם בעיות ויתרונות.

בסופו של יום תקלה מכנית הוא ספר feel good שגרם לי לשכוח מהעולם לכמה שעות. עד כמה שזה מוזר, אני ארוץ לקרוא את ההמשך שלו ברגע שהוא יצא.

[Mechanical Failure – ג’ו זיאיה (אמזון). 352 עמודים, 2016]

נ.ב. באחת הסצינות בספר, רוג’ר מבין שהוא לא יצליח לשכנע את משוגעי הספינה בהגיון, אז הוא מחליף לשפה היחידה שהוא מבינים: טירוף. בסדרת תירוצים הזויים ומופרכים, הוא מצליח לתמרן את המערכת ולקבל בדיוק את מה שהוא רוצה.

מה שמצחיק\עצוב היא שזאת השיטה בה אני השתמשתי כדי לעמוד על שלי במשך שלוש שנים בצבא.

10 תגובות

  1. אייל הגיב:

    אני גם נהנתי ממנו, למרות שהוא לא ספר מופת

  2. melquiadess הגיב:

    טוב מזדהה עם כל מה שאמרת.
    ספר כיפי מאוד.
    ומכיוון שהוא מתעסק בצבא, הספר לא מסתכן בללכת רחוק מדי עם האבסורד.
    לא משנה עד כמה הסיטואציה בספר הזויה, אני יכול לחשוב על משהו בשירות הצבאי שלי שדי מזכיר אותה.

    והספר הזכיר לי עד כמה מד”ב הומוריסטי זה כיף 🙂
    כשאני חושב על זה חוץ מדאגלס אדמס אני לא חושב שיצא לי לקרוא מד”ב הומוריסטי.
    ניסיתי פעם אחת פראצ’ט ולא התחברתי (יש שטענו בפני שזה התרגום לעברית שאשם בכך, אולי אנסה פעם באנגלית…).
    אז חוץ מאדמס ופראצ’ט (ועכשיו גם ג’ו זיאיה), איפה יש עוד כאלה?

    נ.ב.
    בעצם שכחתי גם את “מלבד הכלב”…

    • ניימן הגיב:

      מלבד הכלב אדיר. נסה את המשכוכית. יש עליו אפילו ביקורת בבלוג.

      דירק ג’נטלי זה מד”ב הומוריסטי, אבל גם של אדמס.

      לבד על מאדים די מצחיק.
      כך גם סקאלזי (חולצות אדומות!).
      פרשת ג’יין אייר אמור להצחיק, אבל לא נורא הצחיק אותי (יש ביקורת בבלוג)

      לא עולה לי עוד בראש כרגע.

      • melquiades הגיב:

        את המשכוכית כבר קראתי בעקבות אותה בביקורת בבלוג. והוא פשוט מושלם 🙂
        אבל לא מד”ב ולכן לא הזכרתי אותו.

        חולצות אדומות הוא ברשימה שלי, אבל לא מאוד גבוה, כי כפי שכבר הזכרתי בעבר אני ממש לא התלהבתי ממלחמת האדם הזקן.

        ולבד על המאדים הוא מד”ב עם קריצה הומוריסטית. אבל לא purely קומדיה כמו מדריך הטרמפיסט, או mechanical failure. אבל בכל מקרה, הוא נפלא.

        בקיצור, לבדוק את פרשת ג’יין אייר. רשמתי לעצמי

  3. ארני הגיב:

    אני ויתרתי מראש הפעם. ברגע שאני רואה ספר שמתואר כמצחיק ממש, אני עובר לצד השני.

  4. עמית הגיב:

    אני ב-18% ולגמרי מסכים לגבי ההומור, סלפסטיק גיחי גיחי, אסף אשתרי כזה.
    מקווה שהעלילה תשתפר כפי שניימן טוען.

    אגב ספרים קומיים, בית האלהים של ג׳וזף הלר הוא ככל הנראה הספר המצחיק ביותר שקראתי. סקראבס על סטרואידים.

    • ניימן הגיב:

      אכן משתפר אחרי ה-18%, אבל אם אתה קורא את זה בשביל העלילה אז…. נו. העלילה שם כדי לשמור שההומור לא יתחיל לשעמם. היא אקפטיבית, אבל לא בדיוק מופת של תסריטאות.

      אין לי בעיה עם אסף אשתרי. כמו שאמרתי, ממש קל לרצות אותי עם הומור.

      • עמית הגיב:

        אוקיי נשברתי ב-34%.
        יש מצב שאתה נותן פה תקציר של העלילה עם ספוילרים?

        • ניימן הגיב:

          ** ספויילר ענק **

          ה”תעלומה” (היחסית ברורה) היא שאין שום מלחמה. האנדרואידים זוממים להשתלט על הספינה ולהשמיד את המין האנושי. לכן הם עושים את כל הבילבוליאדה עם לשים אנשים בתפקידים לא מתאימים. כרזות הפרסומות הן בעצם מקלטים שדרכם עוקבים האנדרואידים אחרי בני האנוש.

          כאילו, יש סיבה לטירוף של הספר – שזה נחמד ובסיס לעוד כמה בדיחות בהמשך.

  1. 21 בדצמבר 2019

    […] שכמעט זכה: Mechanical Failure של ג’ו זיאיה. ספר חביב שמעלה חיוך על הפנים. אם כי […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting