הסיפור של ניימן עם בוחס (פוסט לינקים)

פעם היה לי מנהג לשהות כל שנה כמה שבועות בעיירה בוחס (Buchs SG), שנמצאת בשוויץ פינת ליכטנשטיין.

בוחס

בינתיים סיימתי לכתוב את הדוקטורט, ועברו ארבע שנים מאז הפעם האחרונה שהגעתי לבוחס. הסופ”ש חזרתי לפה לנופש של כמה ימים (התמונה למעלה עדכנית, מאתמול).

זה מעלה בי מחשבות נוסטלגיות של אדם – לא, לא זקן עדיין – אבל מתבגר.

לכבוד הנוסטלגיה, הנה הסיפור של ניימן עם בוחס, מוגש בצורת לינקים נבחרים.

1. הגעתי לבוחס במקרה בפעם הראשונה ב-2010, בזמן טיול אופניים שהתחיל בברלין, ועוד לא היה ברור אז איפה הוא יסתיים [לינק]. פגשתי אז בבית קפה זוג שגר בבוחס, התחברנו, ומפה החל הקשר למקום.

לא בטוח שכדאי לקרוא את הפוסט על בוחס מהטיול, הוא קצת תפל. אבל אם סיפור הטיול מסקרן אתכם, אז דווקא שני הפוסטים האחרונים שם [אחד, שתיים] יצאו יותר הרפתקאניים.

2. ב-2011 שהיתי בבוחס שבועיים וחצי מופלאים. בבלוג כתבתי בעיקר על ביקור במחלבת גבינות על פסגת האלפים.

תמונת גבינות

3. 2012: פגשתי כמה חבר’ה מליכטשנטיין ויצאה מזה סדרת פוסטים משעשעת. הנה הראשון שבהם, נורא הצחקתי אז את עצמי.

גם דיוושתי בהרים, והשגתי תמונה מהממת.

4. 2013: התרכזתי במוזיקה שוויצרית, ויצא מזה מיקסטייפ יודליי שוויצרי שלא התיישן בכלל (כי רוב השירים בו מלפני 80 שנה גם ככה).

למדתי להכין רושטי [הנה המתכון], המאכל השוויצרי הלאומי. וכשאני אומר למדתי, אני מתכוון שנכשלתי בכל נסיון להכין את המאכל לבד בארבע השנים האחרונות.

5. ב-2014 עלה פוסט שמסקר את ההתפתחות של בוחס. מחד, היא התפתחה למעמד עיר (יותר מ-10,000 תושבים), מאידך היא מלאה בערכים של פעם, כשרוב הנשים עדיין עקרות בית.

ב-2014 גם ביקרתי ביום הלאומי של ליכטנשטיין (אפשר לפגוש שם את הנסיך והנסיכה), והלכתי לקונצרט כפרי קטן במרומי הרי האלפים.

6. הפעם האחרונה שהייתי בבוחס לפני הסופ”ש היו שתי גיחות קטנות ב-2015 שבקושי תועדו בבלוג.

הראשונה כי הייתי בכנס בציריך, אז קפצתי לאמר שלום. והשניה כי פספסתי טיסה בפרנקפורט, והחלטתי שאם אני “כבר באיזור” (שש שעות נסיעה), אז אקפוץ לסופ”ש לראות את המקום.

2 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    הרגת אותי עכשיו עם התמונה של הגבינות, ועוד כשמעבר לפינה מצפים לי חודשים במדינות מאותגרות גבינתית (יש קימצ’י במקום, קימצ’י!!! אויה). אני רוצה כזה!

    רושטי הוא הרבה יותר מסובך מכפי שזה נראה. בהוסטל הונגרי אחד היה שוויצרי שנתקף געגועים הביתה והכין לכולנו: לדבריו צריך להתחיל עם זה 24 שעות קודם כדי להגיע למרקם הנכון. וואו, עם רוטב שמנת-עוף-פטריות מעל, זה היה טעים.

  2. D! פה ועכשיו הגיב:

    וואו וואו וואו וואו מהמם!
    בא לי גם פתאום
    (או לחזור לכפר הסודי שלי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting