המדף הז’אנרי: אסטריקס ובת ראש השבט (Asterix and the Chieftain’s Daughter)

לוגו המדף הז'אנריאלברט אודרזו נפטר.

קשה לקרוא לזה טרגדיה. הוא היה בן 92, נפטר בשנתו בשלווה ובנו מספר שהיה בריא עד שלפתע נהיה עייף וחלש בשבועות האחרונים.

בכל זאת, אלברט אודרזו נפטר. הוא היה חצי מהצמד שכתב את סדרת הקומיקס הטובה בכל הזמנים, אסטריקס. אודרזו היה צייר הסדרה, בעוד שכותב הסדרה, גוסיני, נפטר ב-1977.

קראתי את כל ספרי אסטריקס שהתפרסמו אי פעם. רגע, את כולם? לא ולא! לפני חמישה חודשים יצא אסטריקס ובת ראש השבט. אתמול בערב ישבתי לקרוא אותו.

כריכת הספר אסטריקס ובת ראש השבט

הספר הראשון של אסטריקס יצא ב-1961. מאז ועד 1977 יצאו 25 ספרים של אסטריקס, שכל אחד מהם יותר יצירת מופת מהשני. מומלצים במיוחד ‘אסטריקס והסכסכן מרומא’ (משל מתוחכם על טבע האדם לריב) ו’אובליקס וחבורתו’ ו’אחוזת האלים’ (סאטירות מושחזות על קפיטליזם).

מ-1977 ועד 2011 המשיך אודרזו להוציא ספרי אסטריקס לבדו. בניגוד ל-25 הספרים הראשונים, את הספרים החדשים אודרזו גם צייר וגם כתב. התוצאה הייתה חצי כוח. ספרים חמודים כאלה, אבל בלי רוח הגאונות של אסטריקס.

ב-2013 העביר אורזו, בן 85 אז, את המושכות לצמד יוצרים חדש, ז’אן-איב פרי (Jean-Yves Ferri) והצייר דידייה קונרד (Didier Conrad). שניהם לא ילדים בשנות החמישים לחייהם אז (כיום הם כבר בשנות השישים לחייהם).

אסטריקס ובת ראש השבט הוא הספר הרביעי שהצמד החדש מוציא. כתבתי ביקורות על אסטריקס והפיקטים ועל אסטריקס והמגילה החסרה. קראתי גם את הספר השלישי שהם פירסמו, אסטריקס ומירוץ הכרכרות, אבל אני לא ממש נהנה מהספרים שלהם אז לא מצאתי טעם לכתוב עליו ביקורת.

בשורה התחתונה, צר לי לבאס, אסטריקס ובת ראש השבט ממשיך את הקו המובהק של שלושת הספרים הקודמים של הצמד. העלילה שלו צפויה, ילדותית ומיושנת. אם לשם הם כיוונו אז באמת כל הכבוד, הלך להם מעולה.

הספר מספר על ‘אנדרנלין’, ביתו של ורקינגטוריקס, מנהיג המרד הגאלי נגד הרומאים בזמן מלחמת גאליה (דמות היסטורית אמיתית).

לאחר המרד מובאת אנדרנלין לכפר של אסטריקס כדי שישמרו עליה מפני הרומאים. היא מנסה לברוח – בגלל שהיא טינאייג’רית מפונקת – אבל היות ולא מנומס לאמר כאלה דברים אז הסיבה הרשמית בספר היא ש”אנדרנלין אשה צעירה ועצמאית שלא תתן שיגבילו את החופש שלה!”. שזה כמו להחמיא למישהו שהולך לטייל במחלקת חולי קורונה על ה”אישיות החזקה שלו”.

אנדרנלין הופכת למנהיגת נערי הכפר, מקפידים לאמר לנו כל שני עמודים שהיא “אשה צעירה ומנהיגה טבעית”. ביחד הם מנסים לברוח כל הזמן מהכפר, ואסטריקס ואובליקס תופסים אותם. אני לא ידוע כמה אתם בקיאים בהיסטוריה של אסטריקס, אבל העלילות שם בדר”כ מתוחכמות יותר.

אסטריקס ובת ראש השבט הוא ספר שקוף. שקוף שהוא מנסה להפוך לספר לבני נוער, לכן כל הדמויות הראשיות הן הנערות והנערים ולא המבוגרים. שקוף שהוא מנסה להעביר מסרים מודרנים של פמיניזם ואנשים צעירים.

התוצאה היא מקרה קלאסי של מסר נכון שמועבר בדרך שגויה. ככה עושים שטיפת מוח, לא מעבירים תפיסת עולם מורכבת. ספר צריך לנהל דיון בחן כלשהו, ואסטריקס ובת ראש השבט עושה זאת בחן של ירון ברלד עם שמלת טוטו.

יש עוד המון לרדת על הספר. הדיאלוגים בו הן תרגיל באיך לכתוב דיאלוגים לרובוטים. הסצינה בה אנדרנלין פוגשת את שאר נערי הכפר הולכת בערך ככה.

אנדרנלין: שלום לך! אני אנדרנלין! ביתו של ראש השבט ורקינגטוריקס! הביאו אותי לכפר שלכם כי אני אוהבת לברוח.

נער: שלום לך! אני סתםשמיטקס, בנו של כינויוטיקס! אני אוהב לאכול, לישון ולספר בדיחות! נעים להכיר אותך, אנדרנלין.

בצד החיובי, יש לספר שלושה אלמנטים שכן גרמו לי לחייך במהלך הקריאה וכנראה להמשיך לקרוא את הספר הבא.

האחד הוא האמנות. אם ז’אן-איב פרי, הסופר, הוא יותר ממשיך דרכו של יובל המבולבל מאשר של גוסיני, דידייה קונרד, הצייר לא רק ממשיך את דרכו של אוזרו (תהא נשמתו צרורה בצרור החיים), אלא אפילו – סליחה שאני אומר את זה – מתעלה עליו.

דידייה קונרד הוא אמן קומיקס בחסד. כל פריים שלו מחושב וכל משיכת מכחול במקום. בא לי ללכת לקרוא את כל מה שקונרד צייר בארבעים שנה האחרונות. בטח אחרי שגיליתי שהוא יצר סדרת קומיקס בשם Kid Lucky שמספרת על עלילותיו של לאקי לוק בתור ילד.

אובליקס נלחם ברומאים

מה עוד טוב בספר? העובדה שהעלילה היא סיפור Bottleneck קלאסי. כלומר, סיפור שמתרחש אך ורק בכפר של אסטריקס, בלי טיולים ובלי השפעות מבחוץ. באחד הפריימים אובליקס אפילו מתלונן שהרבה יותר קשה לו עם כאלה הרפתקאות, מן הסתם רפרנס של איב פרי על כמה יותר קשה לכתוב סיפורים מהסוג הזה.

הספרים הכי טובים של אסטריקס הם ספרי bottleneck. כל השלושה שציינתי בתחילת הביקורת הם כאלה, ויש עוד כמה מעולים נוספים שמתרחשים בלי לצאת כמעט מהכפר והיער של אסטריקס.

ואז כמובן יש את אסטריקס. זאת התנייה חיובית יוצאת דופן: אני רואה את אסטריקס, נעשה לי טוב. לכן אני צופה בסרטים המצוירים החדשים של אסטריקס, שהם באמת גרועים. לכן אני ממשיך לקרוא את כל הספרים החדשים שלו שיוצאים.

אם אתם חדשים לאסטריקס אני לא ממליץ לכם לקרוא את הספר האחרון. יש לכם בערך שלושים ספרי אסטריקס טובים יותר לקרוא.

אבל מה אם כמוני, כבר קראתם שלושים ומשהו ספרי אסטריקס ואתם מכורים? במקרה הזה לא באמת חשוב מה אומר לכם, אתם תלכו לקרוא גם את הספר הנוכחי.

כל מה שנותר לעשות זה להוריד ציפיות: אסטריקס ובת ראש השבט הוא לא ספר טוב, אבל הוא כן ספר של אסטריקס. יש אנשים שעבורם זה מספיק.

[אסטריקס ובת ראש השבט – ז’אן איב פרי ודידייה קונרד, 48 עמודים, 2019]

3 תגובות

  1. אידנס הגיב:

    אני מוחה. הסרט של אסטריקס ואחוזת האלים מצוין!

    • ניימן הגיב:

      ואללה, עברו איזה 5 שנים מאז שציפיתי בו אז אני כבר לא זוכר. אבל אני אצפה בו שוב לראות אם זה טעם וריח או שסתם לא היה לימצברוח אז.

  2. חובבן הגיב:

    אני מקריא לילדים שלי את אסטריקס וממש סובל מהתרגום לעיברית. התרגום מסורבל, ומשחקי המילים מתישים.
    מה שכן, הילדים מתים על זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting