מברלין ל.. איפושהו(4): דסאו, פסטיבל הצבעים ו – La Machine

החלטתי לבלות לילה נוסף בדסאו. לכאורה החלטה מטופשת. אף אחד לא יכתיר את דסאו כאחד ממאה המקומות המעניינים בגרמניה. או אחד מאלף. או ממליון. למעשה, שיחה ממוצעת עם צעיר בדסאו מתחילה במילים 'אוי, כמה שמשעמם פה'. כי דסאו היא עיר עניה שסובלת מנטישת תושביה הצעירים. כמעט כל העיר נהרסה במלחמת העולם, והמעט שנשאר הם כמה בתי באוהאוס. התל אביביים בינינו יודעים שבאוהאוס הם לא הדבר הכי מרגש בעולם.

לה-משין La Machine
[הצעצוע העיקרי של לה-משין. לא ברור מה זה, אבל אלוהים, אני חייב שיהיה לי אחד כזה]

אבל יש בדסאו תאטרון ענק*. 1300 מקומות לעיר בגודל של גבעתיים בלי פרברים בסביבה שיספקו קהל. רוב הזמן האולם חצי ריק, והתאטרון סובל מהפסדים כבדים ומסבסוד עצבני של ממשלת גרמניה. אבל הוא גם מביא איתו דברים טובים לעיר: כמעט כל הצעירים שפגשתי עובדים בצורה זו או אחרת בתיאטרון. והצגות הבכורה שם ממלאות אותו עד אפס מקום. דוד טען שאפילו מברלין מגיעים אנשים לערבי הפתיחה. הוא במאי בתאטרון, ומעלה הצגה משלו במרץ. אשקול להגיע, אם אהיה בגרמניה אז.

מלבד זאת גם נערך כל שנה בדסאו פסטיבל הצבע. הצבע הפעם היה ירוק, מה שגרר, כמובן, תכנים אקולוגיים ועלה לי על כל העצבים. שלא תבינו לא נכון: אני בעד איכות הסביבה ומיחזור וכל זה – אבל העיסוק האובססיבי של הגרמנים בנושא מוגזם לחלוטין. כבר אי אפשר לאכול פה בננה בלי לבקש סליחה מאלוהי הפחמן על כך שייבאנו אותה מספרד ובדרך פגענו עוד קצת באוזון.


[בין כל הצעצועים שלהם יושבים מוזיקאי לה-משין ועושים מוזיקה.לפעמים עם טכנולוגית סטים-פאנק מתקדמת. לפעמים סתם עם גיטרות, כמו פה בתמונה]

יום ביקורי היה יום טרם תחילת הפסטיבל. אבל זה לא אומר שהיה משעמם. בכיכר העיר ישבה לה חבורת La Machine הצרפתית והרשימה את העוברים ושבים בניסויים ובמכונות שלה. מדובר בלהקה צרפתית שכוללת מוזיקאים, טכנאים ומהנדסים. הם יוצרים מופע שלם שמבוסס כולו על חשמל הידרו: כזה שמופק מצמחים וממים. המכונות שלהם הן הסטים פאנק בהגדרתו, ואילו הייתי סופר הייתי עכשיו מחבר ספר אקשן במאה ה – 19 בגרמניה בכיכובן.


[מבט נוסף על הצעצוע של לה-משין בעת הפעלתו. הוא עשה קולות והשפריץ מים. למה? ככה!]

גם מול תאטרון הענק המדובר לא היה שקט: התרחשה חזרה גנרלית לפתיחת עונת החורף שהייתה פתוחה לעוברים ושבים. צפיתי בקונצרט עם דוד וסילביה (שפגשתי ערב קודם) שעתיים, אכלתי ארוחה גרמנית כבדה במבשלה הגרמנית המצויינת, קניתי מצרכים למחר – ונחתי. לפעמים מטיילים גם כדי לנוח.


[במבשלת הבירה של דסאו הלכתי על חצי ליטר בירה אדמדמה מעולה, בקר ברוטב בירה – וכמובן: שמלץ עם לחם בירה טרי. סטנדרטי ונהדר. לא כל דבר צריך גימיק]

————-
* הסיבות לתאטרון מרתקות. בתכנון של היטלר ל – Neuropa, אירופה החדשה, מה שיהיה אחרי שהוא יכבוש את העולם, יוחד לדסאו מקום מרכזי למדי. כהכנה לתפקיד העתידי שלה החלו להכין את הקרקע בבניית מבני תרבות מרשימים. התאטרון נאצי מאד בעיצובו: מרשים, גדול, בומבסטי ובזבזני. צריך להיות מגלומן רציני כדי לבנות תאטרון לתמוך בתוכנית של תוצאות מלחמה שבקושי החלה.

2 תגובות

  1. 21 בספטמבר 2010

    […] [לדאבונם של קוראים מסוימים – הם יודעים מי הם – לא יהיה פוסט אוכל הפעם. אבל מדי פעם אדווח על מנות מקומיות מוצלחות. כמו שתי המנות פה, או המבשלה מדסאו] […]

  2. 27 במאי 2012

    […] והקפתי את האגם. הסתובבתי ביערות עד שנמאס לי ויצאתי לכיוון דסאו. ראיתי עופר, אכלתי שניצל ושתיתי בירה במסעדה כפרית, […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting