עמית קלינג, האזרח צודרוב והשפנפן וטריקסרין בגדה השמאלית

[בחיי שהיו לי תוכניות אחרות לבלוג השבוע – למשל: לפרסם את הפוסט הזה בראשון-שני. זה לא יצא לפועל כמובן. סורי]

כהיענות לבקשתם של יוחאי ומרק, ומליוני מיילים אחרים שנערמו בג'ימייל*, יצאה מערכת ניימן, המורכבת מהוביט שמן אחד, מורבידי אחד וניימן עצמו, לסקר את ערב ההופעות המשולש בגדה השמאלית (אחד העם 70), שמשתתפיו מוזכרים בכותרת.

הגדה השמאלית הוא מועדון הופעות המקבל את תוארו מהפונקציונליות שלו. בתכל'ס, הוא קטן יותר מאולם ההתעמלות של הגמנסיה הרצליה, וגם מעוצב קצת פחות ממנו. הקירות מעוטרים בשלל אמרות סוציאליסטיות וקומוניסטיות מפורסמות, וכל העסק, ואני כולל פה את השירותים, נותן אווירה של דירה פרטים שהעיפו את יושביה, שברו את הקירות, ושמו כמה רמקולים מגובים במערכת הגברה. מה שסביר להניח שבאמת קרה. מבחינתי יש קסם הזוי למקום, והוא נכנס לרשימת היכלי ההופעות הסוריאליסטיים-אך-איכותיים יחד עם שו"ר 3 וכל מיני סטודיואים מגוייסים למיניהם.

קומיוניזם לא עובד

ראש וראשון למופיעים היה עמית קלינג. איש שחיבבתי עוד בפולק'לה. הוא פתח באיחור אופנתי של שלושת-רבעי שעה, עם קאבר לשיר של הבילויים. ההמשך כלל רק חומר עצמאי שלו – שלמרות שלא בטוח שמבחינת איכות עקף את הבילויים, הוא פשוט יותר מתאים לעמית ולאופי ההגשה. כלומר: הרבה יותר מהנה. השיר האחרון בהופעה היה משהו סופר-מודע-לעצמו: בסוג של "רמז-רמז" הודיע קלינג לבחורות מהקהל שהצעות מיניות ורומנטיות יתקבלו בברכה. מצוין, וגם חיזק אצלי את הדעה שיש דמיון מסוים בין הבחור לבין שלומי שבן.

את תוכן הסנדוויץ' סיפקו האזרח צודרוב. עוד להקה שחיבבתי כבר ב..כן! פולק'לה. מצד אחד, כיף גדול לשמוע את האזרח צודרוב בפעולה. יש להם רעיונות מוזיקליים מצויינים, ומלבד הלחן, משתנה גם הקצב בצורה מפתיעה וחלקה ברוב השירים. מצד שני, אורכו של שיר ארוך שלהם הוא שלוש דקות. עד שהספקת להיכנס לקצב ולאווירה, כבר מגיע שיר חדש. קטעי המעבר היו מורכבים מ: 1. ויכוחים משעשעים בתוך הלהקה. 2. שיחות טיפה הזויות על מזג האוויר. בשלב מסוים איים הקהל (הידוע גם בשם: עמית קלינג) באלימות, היות והחבר'ה הודיעו ש*לא* ינגנו את "להיטם הגדול", ז'אן פול, היום (איך הם מעיזים??). אך כמו שאנו יודעים טוב – בארץ, איום באלימות עובד, כך שהסוף היה צפוי מראש.

אחרון חביב, עלה ההרכב היחיד שלא הכרתי באותו הערב: טריקסרין. מסיבה לא ברורה הנחתי שמדובר בבחורה בודדת – ולכן הופתעתי לראות לא-פחות-מחמישה עולים על הבמה. חבורה כל כך גדולה יכולה לעשות רעש, ואכן, כאנטיתזה להופעות הקודמות, הם התחילו בבעיטת רוק (לפנים). רוק רועש ומצויין – המזכה את הסאונדמן בציון לשבח. צליל כזה נעלם פעמים רבות בהופעות חיות קטנות בגלל סאונד גרוע. מדי כמה זמן עשו טריקסרין סוויץ' עצבני, ועברו לשירי (רוק) שקטים. סוג זה נוגן ע"י, בערך, שניים מחברי הלהקה בלבד – מה שנתן לשאר את ההזדמנות לרדת ולנוח קצת. אולי בגלל זה ההופעה של טריקסרין הייתה ארוכה יותר משתי האחרות. בכל מקרה, אין תלונות – גיליתי עוד להקה מוצלחת.

—————-
* מליונים אה? אם כבר משקרים, אז משקרים בגדול. עוד לקח שלמדתי מביבי.

בקטנה:
1. שייא אללה – ערב משולש שלא התאכזבתי בו משום להקה? מה נסגר איתי? אני חולה? הכל בסדר?
2. בהיעדר מקום מוצלח יותר לשים זאת: ראיתם מה קרה אתמול בדיגג? איך הם נכנעו להמון? ההמון שולט! קואופרטיבים נובלים! :]

2 תגובות

  1. אחח, אתה פשוט מצויין!
    כלומר, גם הביקורת נחמדה ביותר אבל האמת שאני צריכה לעשות הרצאה ממש בקרוב על דיגג וסלאשדוט והלינק שנתת ממש מסייע לטיעון שלי, ולא הייתי מגיעה אליו בעצמי.
    תודה:-)

  2. טריקסרין שולתת !!!1 הגיב:

    טריקסרין שולתת !!!1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting