שנה (+ פיסת אנרכיה ברלינאית)

היום, לפני שנה בדיוק, נחתתי בברלין. וזה נורא מבעס, כי נדמה לי כמובן שרק אתמול הגעתי לפה, ושטרם הספקתי לעשות כלום חוץ מלרבוץ אינספור פעמים מותש לחלוטין בחדר על הספה. לא נוהגים לחגוג אירועים פה בבלוג, ולכן לא ארחיב יותר מדי בנושא – אך רק אציין שלמרות שקר פה, גם פיזית וגם בדרכים אחרות לפעמים – ולמרות שבשלושת שבועות החופשה בת”א חוויותי סוג של ירח דבש מחודש עם העיר – עדיין לא בא לי לחזור. לא כרגע. תנסו עוד בעוד שנה.

בינתיים ניתן לנצל את ההזדמנות כדי לספר איפה אכלתי ארוחת ערב אתמול.

מדברים כה רבות על *ה*מקומות בברלין – מקומות מפורסמים בקנה מידה עולמי (מי אמר ברגהיים ולא קיבל) או מקומי (בר 25) – ומדי פעם שוכחים שברלין זו עיר שהיא ההפך. עיר של מקומות דווקא *לא* מפורסמים. קטנים, צנועים ואלמוניים. מקומות שלחלקם אין אפילו אתר אינטרנט והם ממש לא רוצים שיתפרסם עליהם מידע ברבים. קטע של סנוביות? אולי. אבל זה חלק אינטגרלי, אם לא עיקרי, של העיר.

כזה הוא Lunte. מקום שלא ביררתי אם הוא סקוואט (בניין נטוש עליו השתלטו אנרכיסטים), פרוג’קט האוס (כמו סקוואט רק קצת יותר חוקי) – או סתם סלון מזל מקומי. אבל העובדה היא שהוא כה אלמוני עד כדי כך שאחת הידידות שבאה איתו אתמול, ברלינאית מקורית, לא שמעה עליו. והוא נמצא 6(!) בתים לידה.

יש הרבה מקומות כמו Lunte בברלין, ובכולם תפריט הפעילויות מאד דומה (לבדוק באתר): כל שבוע יש הרצאות על נושאים שמאלניים, אלטרנטיביים ואנרכיסטים אלו ואחרים. פעם בשבוע, פחות או יותר, מוקרן סרט, ומדי פעם גם עולות סדנאות אינטנסיביות בנושאים חשובים כמו ‘כיצד לקשור עצמך לעמוד חשמל בצורה ששוטר ממוצע לא יצליח להתיר’ או ‘שריפת מכוניות: איך ולמה?’. אבל הכי חשוב, לדעתי השטחית לחלוטין כמובן, הוא עניין ה – Vokü (קיצור ל –  Volx Küche, שזה מטבח עממי) שמקומות אלו מציעים. בימים ושעות מסוימות – קבועים לאורך השנה בדר”כ – מוצעת ארוחה ביתית לחלוטין, זולה נורא, חסרת רווח לגמרי – ובדר”כ, אם כי לא תמיד, גם צמחונית, לקהל הרחב. ב – Lunte מדובר על ארוחה צמחונית בימי חמישי ב – 20:00, וארוחה עם אופציה בשרית\צמחונית בשישי באותה השעה. אני מנצל אופציות אלו לעיתים תכופות.

אז אתמול התייצבנו, כמו שעון ישראלי מדויק, באיחור אופנתי של עשרים דקות, בכניסה למקום. שני גברים ישראליים, בחור גרמני ממוצא סרי-לנקי עם פיצול אישיות כבד שלא יכול לענות על השאלה הפשוטה ‘מאיפה באת’ – ובחורה גרמניה שהיא גם ידידה טובה שלי וגם חברה של הבחור הקודם. קשה מאד לדעת מה יש בארוחות ה – Vokü הללו. מדי פעם מדובר בבראנץ’ צמחוני מרהיב, מדי פעם בסתם ארוחת שלוש מנות עם איזה קינוח הזוי (וכבר קרה לי שהביאו לי משהו לא מזוהה וטענו שמדובר בממתק ישראלי מסורתי. יאה רייט). אתמול, למשל, הייתה פסטה. ורק פסטה. שבאה עם שני רטבים: בשר טחון ב – 2.5 יורו, או רוטב בטטה ב – 2.

בגלל שבאנו בחבורה לא התערבבנו עם שאר אנשי המקום (וחבל. זה תמיד מעניין). פשוט דיברנו שעה וחצי על נושאים שברומו של עולם (עניין הזהות של הגרמני\סרי-לנקי, עונש מוות: כן או לא – וכמובן: קובי בראיינט: כן או לא. הנושא האחרון עורר, בצורה טבעית, המון אמוציות עקב הרגישות הרבה בו). בשלב מסוים התרחשה מיני-סנסציה, כאשר שוכני המקום גילו שצילמתי תמונה שלו מבחוץ. עכשיו – ידוע לי שבמקומות כאלו לא אוהבים מצלמות. או מסיבות חוקיות – או, במקרה היותר הגיוני, היות והברלינאיים הטכנופובים פוחדים שיגנבו להם את הנשמה. אבל אני, את התמונה שלי לקחתי מהרחוב – והיא מכילה רק את הכניסה למקום. כך שלא באמת הסכמתי למחוק אותה. למזלי, ההסבר שלי בגרמנית מגומגמת התקבל במבוכה מוחלטת, כנראה כי הם לא הבינו אפילו אחת מהטענות שלי – ובסוף פשוט החליטו שאני תייר לא מזיק והמשכנו הלאה.

פה בערך נגמר הסיפור. הפואנטה היא שאם בא לכם לראות ברלינאיות אמיתית – וגם לאכול ארוחת ערב בזול – תנו קפיצה ל – Lunte. כפי שאמרתי בהתחלה – ברלין מלאה עד אפס מקום במקומות בסגנון. ברבים מהם אפילו יש ישראליים. אבל עד שאכתוב מדריך קצרצר על איך למצוא אותם, Lunte הוא התחלה רנדומלית לגמרי, אבל גם בכלל לא רעה.

[Lunte. weisestr. 53, 12049 berlin]

[ואם אתם אמנים חובבים עם טיפת זמן פנוי, תעיפו מבט בסוף הפוסט הקודם]

6 תגובות

  1. שירה הגיב:

    מזל טוב!
    נראה כיף.

  2. ניימן הגיב:

    אכן כיף. תודה :]

  3. שני הגיב:

    דמעה.
    בקרוב אשוב. אחרי החורף, כשהעיר תפשיר קצת.
    בינתיים נא לא להנות יותר מדי בלעדי.

  4. ניימן הגיב:

    אל תספידי. יש עוד חודש עד שהיא תקפא לגמרי… :]

  1. 8 בספטמבר 2010

    […] פה (כמעט ארבע וחצי, תודה ששאלתם), והיות ששנה שעברה הייתה התייחסות כלשהי ליום השנה להגעתי לעיר – הוחלט קבל עם ועדה באסיפה […]

  2. 6 בספטמבר 2011

    […] את תאריך ההגעה לברלין. אתמול חלו שלוש שנים למאורע. בשנה הראשונה הייתי אופטימי, בשניה סופר-פסימי – […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting