קצת על פארקים במוסקבה (כן! עוד פוסט תמונות!)

מי ידע שמוסקבה שזורה פארקים כה מהממים? כראוי למעוז הקומוניזם, חלקם כה ענקיים וכה מרשימים, עד כדי כך שאי אפשר לתפוס את ההדר בעדשת המצלמה.

התרבות הרוסית החפיפניקית לא פסחה על הפארקים. המשקפיים הוורודות שלי ראו בהזנחה לא מעט קסם.

יש המון ברווזים במוסקבה. שאלתי ‘לאן הולכים הברווזים כשהאגם קפוא’, והיות שבת-שיחתי לא הכירה את התפסן בשדה השיפון קיבלתי תשובה אמיתית ‘לנהר שלא קופא בגבולות העיר’.

הקיצר, אני מצויד בעשרות תמונות ברווזים. ברווזים ישנים בשלג (כמו כלבים בשלג), להקת ברווזים עפה (בשלג), ברווזים צוללים (בקרח) וכו’. חסכתי ממכם.

בפארק, לא אחד מפורסם, בצפון מוסקבה, היה פארק שעשועים קטן ולא פעיל. רוב המתקנים היו חלודים. זה שבתמונה, נראה חדש דווקא, פשוט טבע במים.

הנה עוד מתקן מהפארק.

ביקרתי בגן החיות של מוסקבה; גם כן סוג של פארק. הוא אחד מגני החיות העשירים בעולם. יש שם מגוון נמרים וצ’יטות ופומות שחורות. כראוי למוסקבה, חצי מהכלובים ריקים מסיבה לא ברורה, הגדרות מחלידות ורוסי ממזרח רוסיה עומד לידן עם מברשת צבע ומדבר בסלולרי. ככה עובדים ברוסיה.

פארק גורקי הוא אחד המפורסמים במוסקבה. כולל שער הכניסה אליו שהוא אייקון של ממש.

באביב? עדיין חיכו לשלג מרחבת ההחלקה על הקרח שיימס.

לא פארק, אבל כן פסל ענק נהדר של פטר הגדול על שפת הנהר. מוסקבאיים שונאים אותו, איזה קשקוש שקשור לפרופורציות לא נכונות. אני עפתי עליו.

עוד על שפת הנהר: ספינת חלל ישנה.

אחרון חביב הוא פארק הנצחון. הוא ענק, ועמוד הנצחון הפאלי בו מהמם את העין. לאורך השדירה תלויים רמקולים שמשדרים שירי צבא רוסיים. התפאורה נועדה להפציץ את החושים – והיא עושה זאת. קיטש סובייטי, אך נלכדתי.

7 תגובות

  1. אקספולניה הגיב:

    אז פרק הניצחון הוא זה שהיה ליד הבית שלי? לדעתי לא היה שם את העמוד והמוזיקה וכל זה כשאני חייתי שם. היה באמת פרק גדול עם המון עצי ערמונים ומים, אבל הוא היה די פרא כזה. אבל כמו שנוכחנו לדעת הזיכרון שלי ממש סלקטיבי בכל מה שקשור לעשור הראשון של חיי אז אין לי מושג:-)

    • ניימן הגיב:

      ממש ליד הבית שלך. האמת היא שכל הבומבסטייות הזאת כל כך קומוניסטית, והייתי בטוח שהיא שם כבר שנים.

      אגב, עכשיו גם יש שם תחנת מטרו. ממש ליד הבית שלך. מיקום זהב!

  2. טליה הגיב:

    מרשים,בהחלט מרשים:המרחבים המרוקנים,כמעט,מאנשים הכניסו אותי לדיכאון.תחושה של…מן פחד,אולי.הכל נועד לגמד את האדם הפשוט…המונומנטים היפים,העצומים…שער ברנדנבורג מרגש אותי הרבה יותר,אולי אין להשוות.
    חבל שחסכת בצילומי ברווזים…
    תודה על פוסט מעניין זה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תמונות מקסימות!

    יש ספר “פארק גורקי”/מרטין קרוז סמית שקראתי בזמנו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting