לקו ומילאן (מאי 2013)

האופניים לא היו איפה שהשארתי אותם.

[לקו (Lecco).  שנתיים וחצי אחרי]


[לחצו להגדלה]

זה הגיוני, כי עברו שנתיים וחצי מאז שזרקתי אותם בלקו ברגע של תסכול ולקחתי רכבת למילאנו ומשם לישראל. אך משהו בי קיווה שאיש לא יגע בגרוטאת אופניים שבורים. דמיינתי אותם יושבים שם. מחכים לי שאחזור.

מאוכזב התחלתי להסתובב בעיר. כמו בטקס שיחזרתי את מה שעשיתי אז. קניתי גלידריה ליד האגם וליקקתי אותה על ספסל צופה בהרים. הלכתי לקצה העיר לראות את הפיצריה בה אכלתי והמלון בו ישנתי. משם צעדתי בדרך שיוצאת מהעיר רק כדי להגיע למקום בו נשברו האופניים. שיחזרתי את הדרך לגן בו חיסלתי חבילת עוגיות בעודי חושב מה לעשות. בסוף שתיתי קפה בכיכר המרכזית של העיר. שותה לאט ומהרהר.


[לחצו להגדלה]

עזבתי את לקו, כולה ארבעים דקות ברכבת ממילאנו, במצב רוח מרומם. יש למקום הזה השפעה מאד חיובית עלי. עוד אשוב לשם.

והיה גם כנס במילאנו. שלוש תמונות משם:


[הקתדרלה של מילאנו, הדום, תמיד שוקקת חיים. יש שיגידו יותר מדי חיים. הייתי שם עם פרופסורית מהכנס. בלי שהיא שמה לב בא בחור מאפריקה וקשר לה מהר סרט ליד – ואז דרש על זה יורו. מקום אורבני מרתק, גם אם מעייף לפעמים]


[BQ – Birra artigianale di Qualità: פאב הבירות של מילאנו. 24 ברזים, 200 בקבוקים. בשמונה בערב לא היו שם הרבה אנשים. הברמנית אמרה שהם מגיעים באיזור 22-23. מבחר בירות מעולה(!) – וגם אומרים שהאוכל לא רע. עוד על בירה במילאנו אצל דרור]


[לכל כנס יש את ארוחת הכנס. בדרך היא מחוברת למקום. באיטליה הולכים משום מה על מאכלי ים מטורפים. הם כבר הבינו, אחרי סיציליה, שאין קשר ביני לבין מאכלי ים, ולכן דאגו לתחליף בשרי. כלומר, צלחת עם נתחים ענקיים של בשר אדום נא עם המון גבינת פרמז’ן ועלי רוקולה עליהם. חיש מהר הבאתי לחבר שחיסל את המנה. לפניכם? דווקא תצלום של המנה הראשונה]

3 תגובות

  1. melquiades הגיב:

    תנסה להיות צמחוני בארוחות כנס…
    במיוחד אם זה כנס בבוואריה…

  2. יעל ר. הגיב:

    אח, תמונות הנוף הללו. בקרוב אצלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting