המדף הז’אנרי: הארץ הגוועת – ג’ק ואנס

“..ואז, הקוסם ארג’יפלג השתמש באחד משמונת הקסמים שנשארו לרוכבי האוכמניות-החיות כדי לשתק את וורזיפיצל, הדוב בעל שבע הזרועות והעין האחת.

הקסם לקח את קולו של וורזיפיצל, כי הרי היה ידוע לכל שקולו של וורזיפיצל גורם לקוסמים להצמיח פרחים מהאף עד שאינם יכולים לנשום.

וורזיפיצל התמרד בקסם, בעזרת “ממחטת אלף הנשיפות” שהייתה לו. לממחטה יש כוח לשמור כל קסם ששוגר נגד בעליה עד שהוא מחליט להשתמש בו בחזרה. ואז…”

חשבתי שיהיה נחמד לתת לקוראים לנחש לבד אם הפיסקה למעלה לקוחה מאחד מסיפורי הארץ הגוועת או לא. התשובה תינתן, בהיפוך של 360 מעלות, במשפט הבא.

כמובן שלא. זוהי שטות שהמצאתי הרגע.

א-בל: כך הרגשתי לגבי חלקים גדולים בששת סיפורי הארץ הגוועת. כאילו ג’ק וואנס בדה חוקים, קסמים וייצורים קסומים מליבו סתם ככה תוך כדי תנועה.

הספר הראשון (מתוך ארבעה) של סיפורי ארץ הגוועת (The Dying Earth, זה נשמע יותר טוב באנגלית) יצא ב – 1950 ונחשב לאחד מספרי המד”ב\פנטזיה הטובים בכל הזמנים. הוא יצר ז’אנר ספקולטיבי חדש: Dying Earth. רק בשנה החולפת דיברנו על שתי דוגמאות מהז’אנר: סדרת השמש החדשה ווול.

הספר השפיע קשות על חוקי מבוכים ודרקונים. מערכת הקסמים בה קוסם יכול לזכור מספר מוגבל של לחשים, והוא שוכח כל לחש לאחר הטלתו, כמו בספר, נקראת “מערכת קסמים וואנסיאנית”.

איך לא נהניתי מספר כל כך מוערך ומשפיע? הנה עדות נוספת לכך שמשהו דפוק בטעמי הספרותי.

השנה היא… מתישהו מאד מאד רחוק בעתיד. כבר אין נפט, חשמל, מכוניות או יצורים לא מוטאנטים. כדור הארץ שקע למין ‘פנטזיה מוזרה’ כזאת. עם יצורים סופר הזויים ובני אנוש מוזרים לא פחות שמטיילים בו.

הספר כולל שישה סיפורי טיול כאלה. קווסטים. יש ביניהם קשר מאד רופף, ואפשר לקרוא כל אחד בנפרד בלי לפספס כלום.

כל סיפור הוא מין אגדה מוזרה. יש לדמויות עומק של תפוצ’יפס, והרעים מרושעים כי הם גדולים וחזקים והם יכולים מוהאהא. העלילות מאד פשוטות (אם כי מלאות דמיון). נווד מתאהב ביפייפיה. יפייפיה תאבת בצע מבקשת מהנווד להביא לה חפץ קסום תמורת ליבה.

אני בטוח שמי שיושב וקורא לאט את הסיפורים, מתענג על כל המצאה מוזרה, שם מוזר, מקום התרחשות קריפי או עלילה אגדתית, נהנה מהספרים. יכול להיות שאם הייתי נתקל בהם בגיל הנכון גם הייתי נהנה מהם.

כיום סף הגירוי שלי גבוה מדי. קראתי יותר מדי ספרי פנטזיה עם עומק, ואגדות מוזרות. אם אתם רוצים לדעת אם הספר מתאים לכם, אפשר לקרוא את שני הסיפורים המפורסמים יותר שבו ולדעת לאיפה הרוח נושבת: Liane the Wayfarer ו – Mazirian the Magician.

אהבתם? יש עוד הרבה כאלה בספר הראשון ובשלושת המשכיו. לא אהבתם? תמשיכו לחכות בסבלנות לחדש של ג’ורג’ ר.ר. מרטין.

לקריאה נוספת: ביקורת על כל ארבעת הספרים של הארץ הגוועת.

[The Dying Earth – ג’ק ואנס. 1950. 175 עמודים באנגלית (קניה בעברית של כל ארבעת הספרים בשני כרכים)]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting