הכרזת מועדון קריאה מועד ה – 1 לפברואר 2015: לקסיקון – מקס ברי

[חדשים למועדון הקריאה? פרטים פה]

אז התגובות כבר מאחורינו, וגם הדיון הדליל במפגש האחרון. רגע לפני שנדבר (אחרי התמונה) על לקסיקון, יש לומר כמה מילים על הספר החדש ברשימה.

התלבטתי קשות איזה ספר לבחור. את אוסמה של לביא תדהר הישראלי (שזכה בפרס הפנטזיה העולמי! פשוט הישג מדהים!) או את Promise of blood?

קראתי איזה שלושים עמודים מאוסמה, ואהבתי. כתוב טוב, עלילה בלשית, פנטזיה, טרור – מבטיח מאד.

אבל (ידעתם שיבוא פה ‘אבל’!), אז התחלתי את Promise of blood ופשוט התאהבתי בו לגמרי. אני לא רוצה לומר שזו יצירת מופת, אבל לא תמיד חייבים להתאהב בילדה הכי יפה בכיתה.

אי לכך, הספרים במפגשים הבאים הם:

א. 1 בפברואר 2015: לקסיקון – מקס ברי. [אמזון][אינדיבוק]. 400 עמודים. 2013. ראו פירוט לאחר התמונה.
ב. 1 באפריל 2015: Lock In – ג’ון סקאלזי [אמזון]. 336 עמודים. 2014. סופר המד”ב המצליח ביותר במילניום הנוכחי (מלנתלפים פרסי הוגו, והמקום הראשון באחת הרשימות פה). יש לו מעריצים מושבעים, שבמקרה בעל הבלוג הוא אחד מהם. Lock In מקבל שבחים מכל עבר, וכבר עומדים להפיק סדרת טלוויזיה על פיו.
ג. 1 ביוני 2015: הבטחה של דם – בריאן מקללן [אמזון][הוצאת קוראים]. 545 עמודים. 2013. מה היה קורה אם בארץ התיכונה (שר הטבעות) או בווסטרוס (שיר של קרח ואש) היה אבק שריפה ורובים? שילוב של מערבון פנטזיה – זה מה שהיה קורה. וזה מה שיש ב – Promise of Blood. ספר סוחף ומהנה, עם מערכת קסמים מקורית ודמויות מצוינות. זוכה פרס Morningstar לספר הביכורים הטוב ביותר.

הסיבה העיקרית שבחרתי בלקסיקון היא ההמלצה הלוהטת של מיכאל ג. קראתי איזה שלושים עמודים שלו, והוא נראה סבבה (קריא, זורם, מקורי). הביקורות שמצאתי היו כולן חיוביות ודיברו על “מותחן קונספירציה קצבי”.

ואתם יודעים מה? בא לי מותחן קונספירציה טבעי! בעיקר אם הוא מתובל במד”ב מקורי. במקרה הזה: במד”ב הבלשנות.

יש מעט מאד ספרי מדע בדיוני על בלשנות. כרגע עולים בראשי שפת אם, Anathem ו – embassytown (ויש שיגידו שגם טולקין).

הסיבה היא כמובן שנורא קשה לכתוב מדע בדיוני על בלשנות. זה לא כמו פיזיקה שצריך להמציא חלליות ולהתעלם ממהירות האור – ובום – יש לכם אופרת חלל. בבלשנות אשכרה צריך להבין! ולחשוב! ולעבוד קשה!

הבדיוניות פה בא בכוחה של השפה. זו קלישאה לומר שלמילים יש כוח – אבל יש להם. בשילוב המילים הנכונות אפשר להשיג כמעט הכל. וזה בדיוק מה שלומדים “המשוררים” של לקסיקון במוסד הסודי שלהם. מה לומר, איך ולמי. כמשורר מצווה עליך – אתה מציית.

לקסיקון נכלל בכמעט כל רשימת ‘הספרים הטובים ביותר של 2013’. הוא לא מהולל כמו Ancillary Justice מהמפגש הקודם, אבל סביר להניח שהוא קליל וזורם בהרבה ממנו.

ניפגש עוד 400 עמודים, בראשון לפברואר?

עדכון: הספר יצא בעברית בהוצאת זמורה ביתן.

סיכום המפגש הקודם: אז המפגש נגמר בקול ענות חלושה בגלל השתתפות דלילה. או שביאסתי את הקוראים לגבי הספר עוד לפני הקריאה, או שהוא לא סחף אחרים – או שיש כאלה שהתעצבנו מכך שדי קטלתי אותו.

וזה חבל לי קצת. כי באמת רציתי לשמוע מה כל האנשים שאהבו את Ancillary Justice חשבו עליו. אבל לא נורא. אגלה זאת עוד בעתיד במדיומים יותר מציאותיים.

14 תגובות

  1. melquiades הגיב:

    עוד דוגמא טובה למד”ב בלשנות:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Babel-17

    בתור נער זכור לי שמאוד אהבתי אותו, ואת הרעיון שהוא מציג.
    עם כי, יש סיכוי שבדומה להרבה ספרי מד”ב מהתקופה ההיא, יש סיכוי טוב שאם אקרא אותו היום הוא יראה לי שטחי ופשטני מדי.
    בסופו של דבר, עד כמה שאני יודע, ההיפותזה הבלשנית עליה מבוסס הרעיון העיקרי של הרומן נחשבת היום מוקצית מחמת מיאוס בעולם הבלשנות.

    • ניימן הגיב:

      לא קראתי – אבל דילייני אמור להיות הכל חוץ משטחי, לא?

      מה הרעיון שם?

      • melquiades הגיב:

        כאמור, אני לא זוכר באמת אם הוא שטחי או לא. אבל הרעיון הוא קצת מוגזם.

        קראתי את הספר לפני כ15 שנה, אז הכל בערבון מוגבל
        *אזהרת ספוילר*
        הספר מתחיל באמצע איזו מלחמת עולם גלקטית ארוכת שנים, כאשר מגיעות שמועות שלצד השני יש נשק עוצמתי במיוחד בשם “בבל-17″ שבאמצעותו הוא מצליח לגרום נזקים רבים. גיבורת הספר נשלחת לחקור מהו הנשק הזה.
        מפה לשם, לאחר שהיא לוכדת את אחד החיילים שלכאורה מצויידים בנשק, היא מבינה ש”בבל-17” היא בעצם שפה. מי שלומד את השפה הזו כשפת אם גדל להיות חייל קטלני ואכזרי במיוחד.
        אני לא זוכר את כל המאפיינים של השפה הזו, אבל אני כן זוכר שאחד הדברים העיקריים בה הוא שהמילה “אני” לא קיימת בה כלל.
        כלומר, אדם שגדל עם שפה שבה המושג “אני” לא קיים כלל, לא מרגיש שום הזדהות עם האחר או עם הסבל שלו, ולכן הוא הופך לחייל המושלם.

  2. kenny הגיב:

    מעניין אותי מה תחזוב אחרי שתגמור את “לקסיקון”. חפש אחר כך מה שכתבתי עליו בפורום תפוז. ד”א, הוא יצא בעברית לפני חודשים אחדים וכנ”ל “הבטחה של דם” של מקללן.

    אם אתה מדבר על מד”ב שעוסק בבלשנות ושפה, צריך להמשיך לעוד דברים של סטיבנסון. “סנו קראש” כמובן, וגם ב”תור היהלום” אם כי שם זה קשור יותר לשפות תכנות.
    בסיפורים קצרים יש שניים מופלאים – “סיפור חייך” של צ’יאנג ו”ורד לקהלת” של זילאזני.

    • ניימן הגיב:

      תודה – עדכנתי את הפוסט בהתאם. האמת היא שאפילו לא הכרתי את ההוצאה של ‘הבטחה של דם’ (קוראים?)

      סנו קראש מצוי על הכוונת שלי כחלק מהשלמת פערים בסייברפאנק.

      • kenny הגיב:

        לא מכיר את הוצאת “קוראים”, אבל בזמן האחרון צצות לא מעט הוצאות קטנות. חלק לא קטן מהן, למרבה הצער, לא ממש משקיעות בתרגום ועריכה. הספר לא ממש הסגנון שלי אז לא טרחתי לנסות לבדוק אותו.

  3. יוס ואחיו הגיב:

    ‘ורד לקוהלת’ מהטובים מסוגם, ואחד הגדולים של זלאזני. מחווה גם לספרי מסעות ישנים וגילויי תרבויות.

  4. Yoel הגיב:

    יש כמובן את “גר בארץ נוכריה”.
    מי שלומד לדבר מאדימית מקבל כוחות על. (בקיצור)
    אני לא חושב שצריך לכתוב אזהרת ספוילר על ספר כל כך קלאסי,

  5. נראה לי צריך להפנים לקח כלשהו מהמפגש האחרון, משהו כמו שלא צריך להכליל במועדון ספרים פופולריים ומדוברים במיוחד ועדיף להשאיר את הדיון לספרים הפחות מדוברים או לפחות לכאלה שעבר פרק זמן ניכר מאז היו כאלה. המפגש של Anchlliary Justice היה קרוב מדי לזמן הפרסום והרעש סביבו עוד לא דעך או נשכח.

    בכל מקרה, התחלתי אתמול לקרוא את לקסיקון וכבר הוא הצליח לסקרן אותי עם הפתיחה שלו. אתה רשאי לרשום אותי ל- 1 בפברואר!

    • ניימן הגיב:

      ברוך השב!

      אני דווקא חשבתי שאולי כדאי לבחור בספרים שאני אישית מתלהב מהם (בניגוד ל”קורא כי הם מדוברים”)?

      • גם בגישה הזו יהיו דיונים יחסית דלים. קח לדוגמא את כס סהר הלבנה שמאוד אהבת אבל הדיון שלו לא היה פורה. אי אפשר לצפות את זה.

        בסך הכל, לפחות ארבעת הדיונים שהגיעו לפני האחרון היו מאוד מוצלחים, אז לדעתי דווקא לא נורא ש- Anchillary Justice הוא זה שקיבל דיון תקוע, כי הספר הזה כבר נטחן ביותר מדי מקומות לעומת חלק מהאחרים.

        כפי שזה נראה עכשיו, שלושת המפגשים העתידיים מסקרנים אותי ביותר. ואני בטוח משתתף בשניים הקרובים. דיון כלשהו יהיה, גם אם לא מרובה משתתפים (יותר טוב מכלום נראה לי).

        אגב, אני לא חושב שאתה צריך לקחת ברצינות את ההערה הקלושה על כך שהביקורת שלך על הספר הרחיקה אנשים מלהיכנס לדיון. זה די בולשיט לדעתי ואולי נכון רק למגיבה שכתבה את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting