יומיות 27.08.2015: חרב שניונית יושק באייקון, פרסי ג’ורג’ מרטין למד”ב, היתרון בלימוד בורות ועוד

ביקרתי אתמול שוב בתאמי, המייקרספייס התל אביבי. זו המעבדה המטורפת עליה חלמתי בתור הילד. פוסט עוד יבוא.

הבנתי שיש עוד מקום למייקרים בתל אביב: XLN. אבל לא הצלחתי להבין מתי אפשר לבקר שם והאימייל באתר לא תקף. מישהו היה שם או מקושר?

חדשות מקומיות משמחות: רק יצא לא מזמן יושרה שניונית (Anscillary Justice) המהולל בעברית, וכבר משיקים באיקון הקרוב את ההמשך המהולל לא פחות שלו (שהיה מועמד להוגו קרוב). קוראים לו: חרב שניונית – ואני מצדיע בפני הוצאת סיאול והמתרגם עמנואל לוטם על זריזות העבודה.

רכישה מוקדמת בהנחה כבר יש באתר ההוצאה.

קישורים: בחצות לאחר טקס פרס ההוגו, חילק ג’ורג’ מרטין בטקס משלו את פרס האלפי (על שם אלפרד בקסטר, הזוכה בהוגו הראשון ב – 1953).

הזוכים: כל מי שמרטין חפץ ביקרו. שזה היה השנה: מי שהיה אמור להיות מועמד בעולם בלי פאפיז (למשל: פטריק רות’פוס), אנשים שהסירו את מועמדותם בעקבות הפאפיז, אריק פלינט, שכתב ברהיטות והגיוניות על משבר ההוגו, ורוברט סילברברג, שהשתתף בכל טקס פרסי הוגו אי פעם(!).

בנושא אחר: פטריק רות’פוס נזכר להספיד רק עכשיו את טרי פראצ’ט. והוא עושה את זה בצורה מקסימה.

תמונה: פתאום בא לי לשים משהו ממשחק המחשב שמבוסס על סרט לגו. אז הנה:

סרט לגו

רשימת חמשת ספרי המד”ב המצחיקים ביותר כוללים שניים שאני מאוהב בהם (חולצות אדומות ודירק ג’נטלי), ספר אחד שאני גם ככה מתכוון לקרוא (How to Live Safely in a Science Fictional Universe) ואת בית מטבחים 5 של קורט וונגוט, שעכשיו אני פתאום מתכוון לקרוא.

המדריך לספרי הקומיקס של הסתיו הקרוב. מפאת חוסר זמן הפסקתי לקרוא ספרי קומיקס, ואני מסתפק בווב קומיקס.

סיפור: ראיון ארוך עם יוצרי Poly Bridge על איך זה להיות סנסציה אינטרנטית. Poly Bridge הוא משחק פיזיקה. כזה שבונים בו גשרים, שעם קצת מזל, תחכום וחשיבה, אפשר להעביר עליהם ציוד.

אחד השוסים של המשחק זה animated gif של כל המעברים המוצלחים (וההתרסקויות) שלך. משהו שהפך ללהיט רדדיט. בראיון הם מספרים איך הפיצ’ר הזה נכנס למשחק בשניה האחרונה, בזכות מפתח עצמאי אחר, ושופכים קצת אור על תרבות המפתחים העצמאיים.
————–

במתמטיקה לפחות, מתמקדים בקורסים במה שידוע. ואז, בתור סטודנט צעיר, קיבלתי את הרושם שהכל כבר ידוע. הכל כבר נעשה – וכל מה שנשאר לנו זה בעיות פתוחות ענקיות (כמו בעיות המילניום) שאין לי סיכוי אי פעם לפתור, או כל מיני חורים קטנטנים בתיאוריה שקל לתקן.

זה לא נכון. ממש לא נכון. במתמטיקה, כמו בטח בכל מדע כמעט, אנחנו לא יודעים כמעט כלום. רק שבקורסים לא שמים מספיק דגש על מה שלא ידוע. לא מראים לך איך ע”י שינוי פרמטר קטן, אפשר להפוך בעיה פשוטה, לבעיה פתוחה (שסטודנט חרוץ יכול לעבוד עליה בזמנו החופשי).

בסלאשדוט דנים ביתרונות של לימוד בורות. אני אומר: היר היר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting