המדף הז'אנרי: The Cuckoo's Egg – קליפורד סטול

כמה דברים שחייבים לומר על The Cuckoo's Egg בתחילת הביקורת הזאת:
– הוא אחד מספרי ההאקרים המפורסמים ביותר אי-פעם,
– הוא מספר סיפור אמיתי,
– הוא מ-1989.

מה שאומר ש:
– הוא טוב (לא סתם נהפכים לספר מפורסם),
– לא מתוסרט היטב (כי ככה זה עם סיפורים אמיתיים),
– מתאר טכנולוגיה עתיקה (1989).

אחרי עשרה אחוזים מהספר חשבתי ש-The Cuckoo's Egg ספר מדהים. פשוט מדהים. הייתה שם תעלומה בלשית של בלש מול האקר פנטסטית שהחזיקה אותי על קוצים.

רק שאם הסיפור היה מתוסרט, התעלומה הייתה נפטרת תוך עשרה אחוזים נוספים. פה היא התארכה, ונמתחה, ועשרות עמודים חזרו על עצמם או סיפרו טריקים עלומים של האקרים.

אנשים כמוני, שכרגע מאד בקטע של סיפורי האקרים, יהנו בטירוף מכל הקטע הזה. נשארתי ער עד חמש בבוקר לסיים את הספר. למדתי כמה טריקים חדשים של פריצה.

אנשים רגילים? לא בטוח. הם יאהבו את עשרת האחוזים הראשונים, ואז ירוצו לויקיפדיה כדי לגלות את פתרון התעלומה.

אז מומלץ? לא מומלץ? תחליטו בעצמכם לפי תחומי העניין שלכם. אני אישית מאד נהניתי.

[הספר באמזון]

מכירים את זה שמשהו לא מסתדר לכם בחשבונות? איזה מוצר בסופר שחויב בשקל ו-2 אגורות, למרות שאתם בטוחים שאין מחיר כזה? או 14 אגורות חסרות בחשבון הבנק?

לי זה קורה די הרבה, ואני תמיד פותר את זה במשיכת כתפיים.

אבל יש גם אחרים. קליף סטול למשל. בחור צעיר שקיבל משרת חלטורה במעבדה למחשבים של האוניברסיטה.

אלו שנות השמונים, אתם יודעים. בתקופה ההיא אנשים שילמו כסף עבור כל שניה בה השתמשו במחשב של האוניברסיטה. ככה זה כשיש מחשב אחד גדול שצריך תחזוקה תמידית, ומאות אנשים שרוצים להשתמש בו.

כשסטול, איש עם OCD מסוים, למד את מערכת החשבונות של המחשבים, הוא גילה דבר מוזר: יש 75 סנט במערכת, שאף אחד לא משלם עליהם.

הוא שאל את אחראי המעבדה, והם ענו 'בחייאת בן אדם, 75 סנט. למי איכפת?'. אבל לסטול היה איכפת. כבר אמרתי שיש לו OCD מסוים?

סטול נכנס לעובי הקורה. בסבלנות ודייקנות של אדם עם יכולת התרכזות על, הוא גילה ש-75 הסנט שייכים להאקר שחדר למערכת. הוא ניהל יומן מעקב אחרי ההאקר בדייקנות של, נו, איש עם OCD מסוים.

העלילה שמתפתחת היא תעלומת הבלש-גנב הדיגיטלית הכי מדויקת שאתם יכולים לדמיין. סטול תיעד הכל, ומספר הכל. בלי להסתיר כלום. ודווקא מהתיעוד האפור הזה, יוצאים רגעים מצמררים ומרתקים. שלא לדבר על כך שבשלב מסויים הייתי על קוצים לדעת לדעת כבר מי ההאקר.

באוקטובר השנה, נסעתי לכנס האקרים בהאנובר (Hackover). קראתי את The Cuckoo's Egg במהלך הכנס.

זה היה המקום המושלם לעשות את זה. הרבה מההאקרים היותר מבוגרים בעסק, חבר'ה שפעילים מתחילת האייטיז, שמעו על האירועים בזמן האמת. זה לא שהם סיפרו איזה סוד שלא מופיע באינטרנט, אבל רק התחושה שההיסטוריה יצאה מכנס כמו זה, נתנה לספר רוח שקשה להסביר.

יש כמה דברים שלמדתי מ-The Cuckoo's Egg.

למדתי שלהיות האקר, זה אוסף של עבודה סיזיפית ומשעממת. איסוף של כמה טריקים פשוטים של פריצה, ונסיון מתיש של לבדוק על איזו מערכת מחשבים הם עובדים.

למדתי שבלש טוב הוא בלש שמתעד הכל באובססיה. אפילו כשנדמה שאין טעם.

למדתי שמדען הוא זה שעושה מדע. לא זה שממלא טפסים, כותב מענקי ומחקר ומחכה שנים לקבל אישור ותקציב. מדען טוב הוא זה שרואה תעלומה, ופותר אותה. כי הוא מדען.

אם אתם מתכוונים לקרוא את The Cuckoo's Egg, אני ממליץ להימנע עד כמה שאפשר מלקרוא על עליו. הוא עוסק בפרשה היסטורית, ואף מקום באינטרנט לא יתנצל לפני שהוא יספיילר אותה.

אם אתם לא מתכוונים לקרוא אותו? אז יש פרשיית האקרים עתיקה שאולי תעניין אתכם (ההאקר. קטעי העיתונאים מאותה התקופה).

[The Cuckoo's Egg – קליפורד סטול (אמזון). 418 עמודים. 1989]