המדף הז’אנרי: First and Only – דן אבנט (רומן של Warhammer 40K)

אם אתם גיקים, שמעתם על Warhammer 40,000.

יכול להיות שלא התעמקתם בזה אף פעם. יכול להיות שרק ראיתם אנשים משחקים בזה עם לוח מניאטורות ענק.

אם אתם גיקים כבדים של מד”ב, אולי אפילו ידעתם שהמונח Grimdark, שמתאר את כל הפנטזיה האפלה שכל כך נפוצה במילניום הנוכחי, הוטבעה בסלוגן של Warhammer 40,000:

“In the grim darkness of the far future, there is only war.”

בישראל נדמה לי ש-Warhammer 40,000 לא ממש פופולרי. אבל בגרמניה זה פופולרי ברמה של לפגוש במקריות קבוצות שמשחקות בזה במבשלת בירה מקרית. בוורשה יש פאב שלם שמוקדש כמעט אך ורק לנושא (Paradox Cafe).

חבר ברלינאי, איש מצוין וגיק כבד, התפלץ שאני לא יודע מספיק על Warhammer 40,000. הוא משחק בזה כבר שנים רבות. הוא הציע שאקרא את הספרים, והכין רשימה מסודרת של מאיפה להתחיל ומה הכי טוב.

ראשון ברשימה: First and only. הספר שפותח את סדרת Gaunt’s Ghosts שכוללת 15(!) ספרים. טוענים שזאת אולי הסדרה הכי טובה של Warhammer 40,000.

סיפרתי לו שנהניתי, כי הוא היה כל כך נלהב ולא רציתי לאכזב אותו.

במציאות לא אהבתי את First and only. ספר מד”ב מלחמתי מצ’ואיסטי, שמתרכז או באקשן סטנדרטי או בפוליטיקה לא מעניינת.

אולי המצב אחרת אם מגיעים לספרים אחרי שמשחקים את המשחק.

עעטיפת first and only

תכירו את The first and only: אלפיים גברים, הניצולים היחידים מכוכב טאנית’ שהשומד במתקפה.

אף אישה מהכוכב לא שרדה. אבל במקום ללכת לקיים מצוות פרו ורבו ולנסות להמשיך את תרבות טאנית’, מתגייסים הגברים, כולם, למשימת התאבדות נגד כאוס (שזה כוחות הרשע) תחת. מפקדם הוא הקומיסר האימפריאלי איברהים גאנט.

לא הבנתי שום דבר ממה שהרגע כתבתי מהספר עצמו. הכל מויקיפדיה ומאמרים באינטרנט.

הספר מתחיל באיזה חמישים עמודים של קרב וכמה סצינות פלאשבק של המפקד גאנט.

נמשיך: זה עתיד אפל ועגום.

קיסר הגלקסיה הוא כמו אלוהים. אנשים מפחדים להשתמש בשם שלו, ומחפשים לראות אם יש מי שכופר באמונה בו. “כוחות הרשע” הם המורדים דווקא.

זה כמו לראות מלחמת הכוכבים מהצד של ה-Stormtroopers.

כמה דברים לזכותו של First and Only:

גם הספר הזה וגם המשכו הם אוסף סיפורים קצרים. מהשלישי ועד המליון הספרים נכתבו בתור רומן. כידוע לכל קוראי הבלוג, אני וסיפורים קצרים הולכים טוב כמו מוסלמי ווודקה.

נקודה שניה היא שאחרי הסיפור (הנוראי) הראשון, כל כולו טילים וקרבות, שאר הסיפורים משתפרים. אפילו יש בהם עניין. כזה עניין שאני מגלה בפרק ממוצע של סקובי דו, שזה לא משהו, אבל עדיין.

מצד שני, רשימת החטאים של הספר היא כאורך הגלות. הדיאלוגים בו הם ברמת קומיקסים של גיבורי על משנות ה-40 (“היאך לך, אויב מרושע!”). הכי גרוע: זה הספר עם הכי מעט דמויות נשיות שראיתי אי פעם. איזה אלפיים ומאה גברים, ואולי שתי נשים בתפקיד יצאניות. אולי.

החבר שהמליץ על הספר, בחור משכיל ונחמד כאמור, אמר שהוא אוהב את הסדרה בעיקר בגלל המאבקים הפוליטיים בה.

ייתכן ובגלל שהוא הגיע לספר אחרי הרבה שנים של משחק, הוא הכיר כבר את הפוליטיקה של העולם, וקרא אותו בעיניים שונות. ייתכן שבגלל שהוא קרא כבר את כל הסדרה, שאני בטוח שנהנים ממנה ככל שמתקדמים בספרים, הוא שכח עד כמה הספר הראשון שטחי.

יכול להיות גם שטעמו פשוט שונה משלי בקטע הזה. אניווי, אני לא ממליץ.

[First and Only – דן אבנט (אמזון). 320 עמודים, 2002]

2 תגובות

  1. חובבן הגיב:

    אני קראתי: “מפקדם הוא הקומיסר האימפריאלי אברהם גראנט”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting