המדף הז’אנרי: The Gone World – טום סווטרליץ’

אזהרה לסופרים: לא לכתוב ספר שבמרכזו עלילת “להציל את הייקום”. זה לא יעבוד לכם. אתם לא התסריטאים של אוונג’רס 3.

זה מה שקרה לטום סווטרליץ’ ב-The Gone World: הוא לקח סיפור מוצלח של עלילה בלשית בשילוב מסע בזמן. בלי שום סיבה הוא הוסיף קיווצ’וץ’ מוזר של “להציל את הייקום”. והופ, נהרס מה שהיה יכול להיות ספר מעולה.

The Gone World הוא ספר חצוי. 60 אחוז ממנו הם עלילה בלשית מצמררת ועשויה היטב. 40 אחוז ממנו הם בבל”ת מדב”י מהסוג הישן והרע, עם לוגיקה שלא הבנתי עד הסוף, ועלילה כל כך אפית שהיא גנרית ומשעממת.

הזמן הוא הניינטיז. הממשלה האמריקאית גילתה את סוד המסע בזמן לעתיד, הקימה “צי מסע בזמן” סודי, ומציפה את העתיד בסוכנים חשאיים.

רק שהעתיד שהסוכנים רואים הוא לא באמת העתיד שיקרה. עצם החזרה שלהם להווה עם ידע עתידי, משנה את העתיד. רוצה לאמר, הם לא יודעים מה יקרה, אלא מה היה יכול לקרות לולא היו נוסעים לעתיד.

זה עדיין קונספט מאד שימושי. אפשר, נגיד, “לגנוב” מהעתיד את סודות הפיזיקה של האינשטיין הבא. אפשר לגלות טרנדים חברתיים מוקדם מהרגיל, וליצור צדק חברתי חדש.

רק שהשימוש של צי המסע בזמן הרבה פחות בומבסטי. הם נעזרים במסע בזמן כדי.. לפתור פשעים.

מה זה אומר? שהסוכנות שולחת סוכנת עשרים שנה קדימה כדי לגלות אם הפשע כבר נפתר. כשהסוכנת חוזרת להווה, עוצרים ישר את הפושע, ועושים צדק מהיר. מזכיר לי משפט ששמעתי, “לעיתים קרובות, צדק איטי הוא לא צדק בכלל”.

גיבורת הספר היא שאנון מוס. בלשית בצי המסע בזמן. כשמתרחש פשע שמערב גם אנשי הסוכנות עצמה, וגם את העבר של שאנון עצמה, היא נשלחת ע”י הסוכנות קדימה בזמן כדי לגלות מהר מי הפושע.

בבסיסו, הרעיון הבלשי של הספר מעולה. לקחת בלשית ולשלוח אותה קדימה בזמן לגלות מי הפושע. זאת נוסחא בה הבלשית יכולה לקבל על כל טיול לעתיד “טיפים” חדשים על הרצח. היא גם יכולה לראות איך סוגי חקירות שונות משפיעות שונה על העתיד של החשודים, וכך לרקום תיאוריות לגבי מי ביצע את המעשה.

גם מבריק, וגם סוג עלילה בלשית שאפשר ליצור רק במד”ב.

זאת פעם שנייה בחודשים האחרונים שאני נתקל בסיפור בלשי שיכול להתפתח רק במד”ב. הפעם הראשונה הייתה ב-Six Wakes [ביקורת]. גם שם נפעמתי ממקוריות הרעיון, אבל חשבתי שהביצוע הספרותי עצמו בינוני למדי.

כשבוריס אקונין החל לכתוב את פנדורין, הוא זיהה 16 סוגי עלילות של הספרות הבלשית, והחליט לכתוב כל ספר של פנדורין בסוג עלילה אחר.

קשה היה להאמין שמשהו ישתנה בעולם כך שיתווספו עוד סוגי עלילות ל-16 האלה. אבל הנה כן: תוך שנה מצאתי שני סוגי עלילות בלשיות חדשות שיכולות להתקיים רק במד”ב.

אני בטוח שיש עוד סוגי עלילות מד”ביות שיוצרות משהו חדש לגמרי. אתגר אדיר לפרוייקט מסקרן יהיה לכתוב “פנדורין מדע-בדיוני”. כלומר: סדרת ספרים בלשיים איכותיים עם אותו הגיבור, כשכל ספר מתמקד בסוג עלילה בלשית מד”בית אחרת.

חזרה ל-The Gone World: אם הסיפור הבלשי מצמרר ומוצלח, כל השאר השלכות המד”ב באמת מיותר. לא רוצה לבזבז יותר ממשפט על עלילת “להציל את הייקום” שיש שם.

ככל שמתקדם הספר, The Gone World הולך ומתמקד הרבה יותר בעלילת המד”ב המשעממת ופחות ופחות בסיפור הבלשי.

חבל, כי היה פה פוטנציאל לגדולה.

[The Gone World – טום סווטרליץ’. 383 עמודים, 2018]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting