ארוחת פנדורין

[ניימן: מועדון מעריצי פנדורין בארץ מפליא באדיקותו. לכבוד צאת הספר האחרון בסדרה, הם ארגנו ארוחת פנדורין. זה אחד מאירועי החובבים המושקעים שיצא לי לראות אי פעם, לא רק בישראל. המארחת ניאותה לספר לקוראי הבלוג מה היה, עם שלל תמונות מעוררות תאבון וקנאה]

ספר טוב מעורר מחשבה ודמיון. סדרת תיבת פנדוריןעושה את זה באופן מופלא כבר 11 ספרים (בעברית, ברוסית יש 16).

לפני כמה חודשים יצא לאור התרגום לעברית של הספר ה-11 בסדרה, מחרוזת ירקן [ביקורת]. בשיחותי עם הפנדוריניסטית הבכירה, דיברנו על כך שהסיפור האחרון בספר הוא ממש כמו קינוח – קליל ונחמד.

משם גלגלי המוח כבר עבדו במרץ. למה לא לעשות ארוחת ערב שבה כל סיפור ייוצג במנה? כן כן – עשר מנות. טירוף, אבל אולי, אולי..

גייסתי את הפנדוריניסטית הבכירה ואת המומחית הקולינרית (הידועה בבלוג זה גם כפשוט יעל) שגם היא חובבת פנדורין. המילה טירוףהוזכרת שוב ושוב, אבל רק בין רעיונות למנות אפשריות והתאמתן לסיפורים, וגם קצת על איך להגיע למנה העשירית בלי כאב בטן.

על התמונות אחראיות המומחית למוסקבה ומיס בוזרסקי, עם קצת עזרה מאיש התוכנה וממשתתפות אחרות.

הדעות על הסיפורים בפוסט הן שלי בלבד.

סוף סוף היה לנו תירוץ לפתוח את שולחן האוכל המוגזם שתופס לנו המון מקום בבית:

וגם להוריד אפליקציית אח לטלויזיה (!) ולשחק עם האורות.

מכאן הפוסט הולך לספיילר את הספר, אז אם לא קראתם – רוצו לקרוא, כי התפריט המספיילר.

העבודה התחלקה, כמובן, בין שלושתנו (עם קצת עזרה מאיש התוכנה). מזל שהיו מנות שאפשר היה להכין מראש ולהקפיא!



שיגומו הוא אגדה יפנית אוורירית בה אראסט פנדורין צעיר מנסה לצוד שד משנה צורה שמתחבא בדשא. כמחווה, הכנו קוקטייל ירוק ומאוד יפני (סאקה, מאצה ותה ירוק הם מרכיבים עיקריים) עם קישוט שומשום שחור וטעם חמצמץ בזכות מיץ ליים.

Table Talk הוא סיפור עקוב מדם ברוחו של אדגר אלן פו. אין יותר מתאים לסיפור ממרק אדום של עגבניות וסלק. בחלק מהצלחות נוספה גם נקודת חן מחומץ בלסמי מצומצם (והמבינה תבין).

מחיי השבבים הוא סיפור מאוד מאוד רוסי. אני לא יודעת אם הביטוי כשחוטבים עצים עפים שבביםקיים ברוסית, אבל מהסיפור הזה אני מנחשת שכן.

בסיפור גם העץ וגם השבבים נופלים בעזרתו של תה מנטה מורעל. אנחנו שתינו תה מנטה מקנקן רוסי אותנטי, אבל החלטנו לוותר על הרעל. מי העץ ומי השבבים תצטרכו לגלות לבד, לאט לאט.

מכיוון שאבני ירקן אינן טעימות, מחרוזת אבני הירקן שלנו הורכבה מכיסוני בצק ספירולינה ממולאים בגבינות (עם או בלי תפוחי אדמה).

כדי להמשיך את הקו הסיני של הסיפור והמנה, הכיסונים לוו ברוטב חריף סצ’ואני ואת מקומו של האופיום (מחווה ראשונה לשרלוק הולמס בספר) לקח רוטב פרג.

העכנאי של בני בסקאקוב, מבוסס על סיפור של ארתור קונאן דויל (ולא, זאת לא המחווה היחידה לסופר הנפלא הזה שיש בספר, אני חושדת שאקונין אוהב אותו כמוני). הוא מיוצג על ידי לחם שחור וגבינה מפחיד למראה. הביצה מיוצגת על ידי אוקרושקה, מרק יוגורט עשיר בכל טוב.

אני שמחה לספר שהנחש הוכנע בהצלחה.

גרסת פנדורין לזרים ברכבת כוללת ציאניד ואלכוהול. אנחנו בחרנו לרענן את החיך עם פנקוטה אמרטו קפואה וסלט משמש. המנה השניה בארוחה שלא הרעלנו.

את שעת התה בבריסטול פנדורין מבלה עם גברת מארפל, בעודם פותרים יחד בהרמוניה נפלאה תעלומה שכוללת קשיש דמנטי, אבן יקרה, אמנית קרקס וחתול גדול.

אין הולם יותר ללוות את הסיפור מתה עם חלב במערכת תה מפוארת ומלקחיים מושלמות לסוכר. אני לא אוהבת סוכר בתה וכמעט שמתי סוכר רק בשביל המלקחיים.

בשבילי עמק החלומות היה קצת סיוט. סיפור ארוך, מייגע ומאוד אמריקאי ומנצנץ, עם אחת הברביות הכי מנצנצות שיש כדמות ראשית.

המנה, לעומתו, היתה נפלאה. בריסקט בבישול איטי, ביסקיט אוורירי, בורגר צמחוני משעועית אדומה וחומוס, סלט קולסלאו ומעל הכל מלח מוזהב. בניגוד לסיפור שבו הכל מזוייף, במנה הכל היה אפילו יותר טעים ממה שנראה.

לפני סוף העולם אינו קינוח. זהו סיפור כבד, קשה לעיכול, מחווה נהדרת לשם הורד של אומברטו אקו. זהו הסיפור האהוב עלי בספר. אבל בשלב הזה בארוחה כבר לא יכולנו לעכל משהו כל כך כבד ולכן בחרנו בקינוח מבוסס שוקולד מריר.

תחת שלג מגרניטה ליים שבתוכו מסתתרת כפפה אדומה בודדת ממרציפן נחה לה שכבת אדמה משוקולד מריר ואגוזי לוז קלויים גרוסים. בפנים מערה מגנאש שוקולד מריר וחלב.

למי שחפר בידיו, בתוך המערה הונח פרלין שוקולד מריר ממולא בגנאש שוקולד חלב וקפה, לסיום מרירמתוק ממש כמו בסיפור.

אסירת המגדל הוא באמת סיפור חמוד. פאנפיק. קינוח 🙂

ככה התחיל בעצם הרעיון לארוחה הזו, וכך זה נראה בסוף: גבעה מושלגת משמנת מוקצפת ועליה מגדל מעוגה ברטאנית (כיאה למיקומו של הסיפור, בטירה הברטאנית של אחד ב. אקונין).

בתוך המגדל חבויה תיבת אוצר ממרציפן.

ובתוך התיבה פירות טריים ופרחי מאכל.

וזהו. כך הסתיימה לה ארוחה פשוטה להפליא (ניימן: “פשוטה”, עלק) בת 10 מנות, לחגיגות הרפורמה של מייגי שנחתמו בתאריך בו התקיימה הארוחה ולחגיגות פנדורין. אנחנו יצאנו שבעות, מרוצות ומשוכנעות יותר מתמיד שיש בנו מן הטירוף.

4 תגובות

  1. ההוא הגיב:

    זה. כל כך. אדיר.
    איך מצטרפים לחגיגות הספר הבא?
    (ועכשיו גם שמתי לב שאני בפיגור של שני ספרים, מבאס)

    • mark הגיב:

      בניגוד למי שחושבים כי היוונים ניהלו מאבק נגד תורתנו הקדושה באמצעים פשוטים וברוטליים, כאלו שמן העבר האחר היתה ריקנות, המציאות שונה. היוונים היו ‘חכמים’ הם ביקשו להפיץ את חכמתם ולמחוק את החכמה היהודית שהתחרה בהם והיתה גדולה וחזקה, בשביל להיות הראשונים ב’חכמה’ הם היו צריכים להגמיד קודם את מי שעמדו מעליהם ואת זה הם עשו ב’חכמה’ בדרכים של ויכוחים כתבו ו’הוכיחו’ כי תורתם ודרכם היא הנכונה והטובה וכי כך צריך לחיות, ואילו הדרך היהודית היא העקומה המובילה לאסון חלילה.

      ובזה אנחנו מגיעים למה שקורה בדורנו זה. משום מה במקום שכולם ישקיעו לאחר השואה ויקדמו זה את זה על מנת להציל את שארית הפליטה להחזיר לחיים את תורתנו הקדושה, מיליוני יהודים שהיו מלאי תורה נטבחו ונשרפו ואנו זקוקים לדור חדש שיצמח וימלא את מקומם וימשיכם, נקלענו למצב נוראי שישנם מי שמבקשים להשתלט על התורה, לא טוב להם כי יש עוד מי שלומדים ויודעים, חשוב להם ל’הוכיח’ כי האחרים עמי הארצים וכי רק הם תלמידי חכמים.

      לצערינו המאבק הזה קיים עד היום הזה, ‘המתיוונים מדגל התורה’ משום מה מבקשת זה דור לטעון כי רק הם ‘תייירה’ וכי האחרים עסקנים או עמי הארצים, הם רוצים להיות מעל ושכל עם ישראל יהיה מתחתם, ומה שהם עושים עתה הוא חמור פי כמה, הם מבקשים להשתלט גם על העסקנות על מנת למנוע מן החסידים כל יכולת אי פעם לטעון או להוכיח כי בכל הקשור לתורה הם לא פחות גדולים מהם, ואכן יש היום אצל החסידים תלמידי חכמים שמכניסים את התלמידי חכמים של ‘המתיוונים מדגל התורה’ בכיס הקטן.

      שימו לב מה שהם עושים, לא עוד רק חבר ‘מועצת גדולי התורה’ או מקסימום ‘יושב ראש’ מעתה יש ‘שר התורה’ {מרן יענקושי} הם מבקשים בכך להעלות את “איש האלוקים” שלהם בדרגה אחת מעל רבני אגודת ישראל, הם מוציאים הוראות בשמו כאילו שאין מי שיכול לחלוק עליו, וכולם יודעים שכל הוראות מרח’ רשב”ם 23 הם אך ורק מיענקושי ולא מר’ חיים, הם מתירים את האסור כולל דינים שהם חושן משפט היכן שחייבים להתייצב לדין תורה ושיהיה אפילו משה רבינו אי אפשר להחליט החלטות כאן בלי הסכמת הצדדים, ככה הם בונים עמדה חדשה בתקוה כי זו תעלה אותם פסיעה מעל האחרים. הם ממש כמו היוונים שביקשו להשכיח את התורה כך ‘המתיוונים מדגל התורה’ מבקשים כי החסידים יפלו עד כמה שרק אפשר. וכעת הגאון יענקושי שר”י ממשיך באותו קו למרות שבשנים האחרונות עושים מאמץ של שקט בנושא אבל מתחת לשטח זו המציאות.

      אין היום לחסידים אוייב גדול יותר מ’המתיוונים מדגל התורה’ ודומיהם שהם היוונים של הדור, הם אלו שמבקשים את הלהשכיחם תורתך מן החסידים מפני שרק זה משרת אותם, הם מבחינת ציבור אף גרועים מן היוונים מפני שהיוונים לא הכחישו כי הם יוונים ואילו ‘המתיוונים מדגל התורה’ של ימינו מציגים פני ‘חרדים’ כשלמעשה הם עושים את עבודת היוונים בצורה הרבה יותר קשה, ומזל לעם ישראל שענשי עץ לא לוחמים נגד החסדים, הם רק לוחמים נגד חידוש גזירת גיוס השמד ותו לא.

      חנוכה זה הזמן הנכון להתבונן במצב הזה, ואיך להלחם בתופעה הזו, לא לאפשר את המצב הזה בשום אופן להמשך, שימו לב החסידים יכבדו כל ראשי ישיבות ורבנים ליטאים ואפ’ רבני ומנהיגי עץ, בכיבודים הכי עדינים וחשובים, אבל לא להיפך, והכוונה כאן לגדולי ‘המתיוונים מדגל התורה’. עתה הזמן להיאבק ועד הסוף להכחיד את המציאות הזו עד שיבינו כי יוונים היו פעם אחת וכי יוונים חרדים מן הסוג של ‘המתיוונים מדגל התורה’ לא יהיו עוד!!!! כדכתיב כְּתָב זאת זכרון בספר כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו’

      • ניימן הגיב:

        למי שתוהה: התגובה למעלה היא העתקה של פוסט מהאתר בחדרי חרדים.

        זאת אחת התגובות המוזרות שהושארו אי פעם בבלוג, ואני לא מוחק אותה כרגע זה די משעשע.

  2. ארז הגיב:

    בהתחלה חשבתי שזה היה בורשה, אז ראיתי את הנוף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting