יומיות 22.02.2019: החשיבות של SpaceIL? מודלי פיתוח של פרוייקטי קוד פתוח?

יומיות לסופ”ש. זוכרים שבראשון יש מפגש של אתר ניימן, נכון? (פרטים).

1. תקראו לי פרובנציאלי, אבל ממש התרגשתי משיגור החללית של SpaceIL.

SpaceIL התחילה בתור מתחרה בתחרות LUNAR XPRIZE של גוגל. לתחרות היו שלושה שלבים:
1. להנחית רכב על הירח.
2. להזיז את הרכב 500 מטר לאחר הנחיתה.
3. לשדר סרט (ותמונות) מהירח. לשלישי אגב הם קראו Mooncasts בקטע היפסטרי להחריד.

הדד-ליין היה, אחרי כמה הארכות, במרץ 2018. היות ואף קבוצה לא הצליחה לעמוד במשימות עד אז, התחרות הסתיימה בלי שאף קבוצה קיבלה את פרס ה-30 מליון הדולר (עכשיו היא נמשכת “ללא פרס”).

בדיוק דיברתי בביקורת על Timescape על אנשים שעושים מחקר “לא בשביל התהילה והפרסים”, ועושה רושם ששלושת מקימי הפרוייקט הם בדיוק כאלה. (ראו גם אייטם 5 בפוסט זה).

זה התחיל ב-2010 עם שלושה מקימים. מהנדסים בלי ממון לבנות חללית, שכתבו טיוטת חלום על מפית. הם כיתתו רגליהם בין המון ממנים פוטנציאליים, וקיבלו 95% סירובים. עד שהגיעו למוריס קאהן, שתרם כספים וגם יצר קשר עם תורמים אחרים.

התועלת של הפרוייקט היא לא רק בתחום החינוכי או ככלי השראה – אם כי זה פשוט מדהים אותי שאפשר כיום להגיע ממצב של “לחלום על חללית” למצב של “לשגר חללית לירח” תוך תשע שנים. יש תועלת גם בתחום הטכנולוגי.

בשיחה של אתר הידען עם יריב בש, אחד ממייסדי הפרוייקט, מסביר בש את הרעיונות המודרניים שלו.

“אחד הדברים הבעייתיים בחללית הזו זה שאין לה יתירות. כל מערכת בדרך כלל עם יתירות מלאה – מחשב, מכשיר קשר, מערכת בקרה כפולה. כאן יש לנו סיכון של כשל כללי כתוצאה של כשל במערכת אחת אבל זה מה שנקרא החלל החדש.

בונים את הרכיבים שיהיו יותר קטנים, יותר זולים החללית, מאוד קטנה, מאוד זולה והיא מבוססת על הרעיון של ננו לוויינים.”

אם הם מצליחים לנחות על הירח עם העיצוב הזה (שאגב, כבר צחקו על הכיעור שלו בכמה מקומות — כי כן, זה מה שחשוב), זה ישמש דוגמא לחלליות עתידיות. זאת לא אולי לא צעד גדול למין האנושי, אבל המין האנושי צריך גם הרבה צעדים צנועים יותר.

2. IDW מוציאה ביוני קומיקס, הרובוטריקים פוגשים את מכסחי השדים. זה מבוסס על ליין צעצועים באותו הנושא שייצא בקרוב.

3. יש לפיקסר ליין חדש של סרטים קצרים, #SparkShorts, במהלכו האולפן נותן ליוצרים מתחילים את החופש האמנותי לעשות מה שבא להם בערך.

שלושת הסרטונים שהם פירסמו בינתיים מעולים – כי נו, זה פיקסר. הנה אחד מהם. אולי הסאבטקסט בו ברור מדי, אבל הביצוע נהדר.

4. רשימת המעומדים לפרס הנבולה היוקרתי התפרסמה. בקטגוריית הרומן יש את:

  • The Calculating Stars – Mary Robinette Kowal
  • The Poppy War – R.F. Kuang
  • Blackfish City – Sam J. Miller
  • Spinning Silver – Naomi Novik
  • Witchmark – C.L. Polk
  • Trail of Lightning – Rebecca Roanhorse

מתוכם קראתי את The Poppy War הנהדר [ביקורת] ו-The Calculating Stars שביקורת עליו תגיע בקרוב.

5. ב-2011 שטפן הנסן, תוכניתן בריטי, קיבל שינוי של שורת קוד קטנה ב-OpenSSL ושבר את האינטרנט.

לקח שנתיים וחצי עד שמצאו את הטעות ב-2014. היא הפכה לאחד הבאגים הידועים באינטרנט, וזכתה לכינוי Heartbleed (בגלל ששם הסטנדרט בו הייתה הטעות הוא Heartbeat).

OpenSSL הוא אחד מבסיסי האינטרנט, ונשאלת השאלה כיצד ייתכן שהיה באג כל כך קריטי בפרוייקט כה גדול, בלי שאף אחד גילה אותו? הרי אחת מנקודות המכירה של הקוד הפתוח היא שאם כולם רואים מה כתבת, מישהו ימצא שגיאות, נכון?

מסתבר שכן, כל עוד אנשים באמת מסתכלים על מה כתבת. על OpenSSL עבדו באותו הזמן כולה שלושה מתכנתים, מתוכם רק הנסן עשה את זה במשרה מלאה. שזה די מדהים לפרוייקט שהוא מבסיסי האינטרנט, וחברות שמגלגלות טריליוני דולרים מתבססות עליו.

הנסון כבר עזב את OpenSSL, וכיום הם ממנים את עצמם בעזרת תרומות מחברות ענק. יש להם מימון מובטח לשבעה מתכנתים עד 2021. שזה פשוט צחוק.

הסיבה היא לא משהו מיוחד ב-OpelSSL, אלא פשוט המודל העסקי הבעייתי של הקוד הפתוח. הוא מתבסס על תרומות – תרומות זמן של מפתחים ותרומות של חברות – וזה פשוט לא הולך מספיק רחוק בעולם בו כולם אוהבים כסף.

יוצאי דופן הם פרוייקט הבלוקצ’יין. אבל זה בגלל שאלו פרוייקטים שמייצרים כסף, וככה הם מצליחים לגרום למפתחים להצטרף אליהם תוך כדי מכירת חלומות על הערך העתידי של המטבע.

הכתבה הארוכה והמאד מעניינת ב-Motherboard דנה במודלי המימון של פרוייקטים קוד פתוח.

לדעתי? אנחנו צריכים משהו מודל חדש. משהו שלא מבוסס על תרומות, אבל גם לא מבוסס על מכירת חלומות לא מבוססים כמו בלוקצ’יין. רעיונות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting