יומיות 30.11.2025: רשימות ספרי המדב"פ הבולטים של 2025
מוקדם יותר היום עלה החלק השני בסקירת האורח של כרמי כרמי של כל מועמדי פרס גפן בשנה הקודמת. החלק השני מכיל את מקומות 1 עד 15, מה שאומר שזאת גם רשימת המלצת ספרי מדב"פ בעברית של השנה החולפת.
1. בעולם הספרים לא יודעים בסוף השנה הקלנדרית מי היו הספרים הטובים ביותר בשנה של השנה בדר"כ. זה קורה רק כמה חודשים אחריה. למה? כי לוקח יותר זמן לקרוא ספרים מלראות סדרות וסרטים. סיכומי הספרים האולטימיטביים של 2025 יהיו הפרסים שיוענקו באביב-קיץ 2026.
עם זאת – יש מקומות שהחלו לסכם כבר עכשיו. מדובר במערכות עיתונים גדולות שיש להם כוח אדם שיקרא את כל הספרים בזמן אמת, הוצאות שמקבלות עותקים מוקדמים שלהם – או פרסים הצבעת קהל עם כמות מצביעים ענקית שיכולים לעכל את ההיצע בזמן אמת.
ה-Time מגזין העלה את רשימת 100 ספרי החובה ל-2025. בהיעדר דירוג אני לא מבין מה הטעם של רשימה כזאת מעבר ללהשוויץ, "היי, קראנו המון ספרים השנה!". או לפחות, אנחנו מכירים את השמות של הרבה ספרים. איך הקורא יכול לבחור מ-100 הספרים האלה מה לקרוא? בכל מקרה, יש שם לא מעט מדב"פ.
בארנס אנד נובלס העלו את הפיינליסטים לספרים הכי טובים של 2025. זה כולל גם זוכים וגם ספרי ז'אנר, שלא זכו, כמו Katabasis של ר.פ קוואנג או ספר חדש, לא יודע איזה מספר, בסדרת משחקי רעב [ביקורת מאד חיובית שלי על הספר הראשון מלפני 14 שנים!].
הספר הזוכה בפרס בארנס אנד נובלס לרומן הטוב של ביותר ב-2025 הוא Mona's Eyes של תומס שלסר: ספר צרפתי מ-2024 בכלל שתורגם ב-2025 לאנגלית. הוא מספר על ילדה שיש לה 52 שבועות ללמוד על היופי בעולם לפני שהיא מאבדת את ראייתה. לא נשמע כמו כוס התה שלי.
היהלום שבכתר, הפרס האהוב עלי, הוא פרס הקוראים של Goodreads. פרס מגוון, עשיר, עם 15 קטגוריות וכל הטוב שאנשים אהבו השנה. לא נתחיל לדבר פה על כל הקטגוריות שמעניינות אותי כי אז הפוסט לא יסתיים – אבל כמה מילים על השתיים שרלוונטיות לנו: מדע בדיוני ופנטזיה.
פנטזיה היא אחד הז'אנרים הספרותיים הפופולריים בעולם כיום. מהמועמדים קראתי את The Devils של ג'ו אברקרומבי [ביקורת, לא מאד חיובית], ואת The Strength of the Few, ההמשך ל-The Will of Many [ביקורת] המדהים – ביקורת עליו תעלה בקרוב.
עוד אני מתכנן לקרוא את Katabasis של ר.פ. קוואנג שכבר הוזכרה למעלה, ואת The Raven Scholar של אנטוניה הודג'סון – כנראה הספר שהכי מלהיב אותי ברשימה: תעלומת רצח במוסד אקדמאי קסום ואפל, עם יותר מ-20 אלף דירוגים באתר וציון ממוצא של 4.45?! וואי, נשמע מדהים.
אגב, מועמד גם הספר החמישי בסדרת גנזך אורות הסער של ברנדון סנדרסון. אין לי שום כוונה לקרוא אותו, ובקרוב כשתעלה הביקורת על הספר השלישי (לקח לי 10 חודשים לקרוא אותו!) תבינו למה.
מדע בדיוני מרגיש כמו ז'אנר אבוד בשנים האחרונות. הוא גם הז'אנר האהוב עלי אי פעם, ומעניין אם יש משהו ברשימת המועמדים השנה שיציל אותו. בין המועמדים המסקרנים יש את Automatic Noodle של אנאלי ניוביץ, שאני מאד מצפה לקרוא, Death of the Author של ננדי אוקפור, שכבר ממתין שאקרא אותו בקרוב או Of Monsters and Mainframes של ברברה טרולאב – ספר שאני לא יודע עליו כלום אבל השם והתיאור מסקרנים.
אגב, יש גם ספר חדש של ג'ון סקאלזי שכרגע אין לי שום כוונה לקרוא, וספר חדש של אדריאן צ'ייקובסקי – מה שמביא אותנו לאייטם הבא:
2. האם אני מפספס משהו עם אדריאן צ'ייקובסקי? האיש הפך מליחשוש המלצות בעשור הקודם, לסופר שכובש כל חלקה טובה של המד"ב בעשור הנוכחי. הוא היה מועמד בקטגוריה כלשהי בכמעט כל פרס הוגו של החמש השנים האחרונות, כשהגדיל ועשה השנה כששני ספרים שלו היו מועמדים לפרס הרומן הטוב ביותר!
הבעיה היא שאני ויתרתי על צ'ייקובסקי אי שם ב-2020. הרומן המהולל שלו, Children of Time [ביקורת], לא עשה לי את זה. אחרי זה ניסיתי לקרוא את The Doors of Eden ולא הצלחתי לסיים אותו. האם כדאי לחזור לקרוא את הספרים של צ'ייקובסקי של השנים האחרונות? האם הוא השתנה ואולי יתאים לי עכשיו? או שזה עוד מאותו הדבר?
לצ'ייקובסקי יוצא עכשיו אוסף סיפורים קצרים, המיטב של אדריאן צ'ייקובסקי. 37 סיפורים, 600 עמודים, 60 דולר למהדורת כריכה קשה מוגבלת, ועטיפה אחת נהדרת שנעשה, ללא שום ספק, בלי AI.
3. מאיה מגנט כותבת בפייסבוק:
"ביום חמישי ה-4.12 בשעה 19:00 תפתח תערוכת "קוביות הגורל" 🎲🎲בגלריה נווה שכטר בתל אביב.
יחד עם המנחים המופלאים יאיר ליפשיץ ואורי ליפשיץ, יצאנו להרפתקה. אספנו קבוצת מחקר שמורכבת מאמנים.ות ומעצבי.ות משחקי תפקידים מוכשרים שלמדה ופיתחה במשך חצי שנה משחקי תפקידים אמנותיים שעוסקים ביהדות, בישראליות ובאפשרות להשתמש במשחק כדי לדמיין ביחד."
4. מעבד מזון, בלוג המסעדות הישראלי האהוב עלי, חזר משבועיים בצרפת והתחיל להעלות סדרת פוסטים על זלילותיו בעיר. בתקופה הזאת הוא כנראה אכל יותר מגוון מאכלים ממה שאני טעמתי בעשור.
שני פוסטים עלו בינתיים (ראשון, שני), והם מומלצים מאד. תעקבו אחריו בשבועות הקרובים כי יקח לו זמן והרבה פוסטים לסכם ביקור טעים כל כך.
5. מסמך מעניין של ארגון Creative Commons על Pay-to-Crawl. פתרון ישן לבעיה חדשה.
זאת בעיה בעיקר של אתרים עצמאיים, קטנים או אתרים בינוניים. האתרים מיועדים לקוראים אנושיים, אבל מי שמציף אותם הם בוטים מסוגים שונים ומשונים שסורקים את התוכן שלהם. זה יוצר עומס על השרתים, מעלה את עלויות האיחסון, וגורם לכך שהאתרים משלמים בשביל בוטים של אחרים.
זאת תמיד הייתה בעיה, הייתה תקופה שהאתר שלי חסם בוטים בגלל עלויות איחסון (אני שומר את העלויות על המינימום האפשרי). כיום אתר עברי עצמאי כבר לא מעניין מספיק אפילו בוטים של האינטרנט, אבל בגלל ה-AI הבעיה הזאת מציפה הרבה אתרים אחרים.
אין מה להרחיב על Pay-to-Crawl: השם אומר בדיוק מה זה. רוצים שהבוט שלך יסרוק את האתר שלנו? שלמו! אבל קל לאמר קשה לעשות – והמסמך סוקר פתרונות קיימים.
צ'ייקובסקי – חשבתי ש-children of time ספר מדהים, אז המשכתי לעוד אחד שלו מהשנים האחרונות – cage of souls שהיה כל כך גרוע שלא האמנתי שמדובר באותו סופר.
עכשיו אני בכזה דיסוננס שאני מעדיף להמנע.
אני סופר אותך כקול אחד ב"אין טעם לנסות לקרוא אותו שוב".
לדעתי כל טרילוגיית children of time הייתה מדהימה, במיוחד הספר האחרון. קצב העבודה שלו מדהים וכבר קשה לעקוב אחרי כל מה שהוא מוציא. אהבתי כמה מהספרים היותר קצרים שלו, Elder Race ו- Spiderlight אבל יש לו סגנון מאד אחיד (לוקה ברגש בד"כ) אז מניח שלא תאהב אותו.
אחלה, זה מה שרציתי לדעת, אם הסגנון אחיד. ניסחת יפה, לוקה ברגש, בשילוב זה שהרעיונות שלו פחות הלהיבו אותי.
צייקובסקי… לא יודע מה אנשים אומרים עליו, קראתי את elder race, doors of eden ו ספרי the final architecture. doors הוא לטעמי היותר מענין, קצת טוויסט על עולמות מקבילים אני מניח, לחלוטין היותר מענין מבחינת הנושא וצורת ההצגה. elder race עוסק גם בדיכאון שזה די יוצא דופן למדב ופנטזיה בכלל, מעבר לזה הוא סיפור הרפקאות די סטנדרטי. ובו לא נדבר כלל על architecture, שלוש ספרים קראתי מחכה לרגע הוואו והוא לא בא 🙁 סיפור הרפתקאות די סטנדרטי אבל יותר מדי ממבו גמבו לטעמי.
בגדול אני חושב שהוא סופר טוב, שווה קריאה אם אתה מחפש משהו לקרוא ולא מוצא מישהו עדיף. הבעיה שלו היא חוסר יכולת לסגור את הסיפור בצורה שתתאים לסיפור מה שמשאיר טעם רע. doors לטעמי הספר הטוב שלו ושווה קריאה.
stomelight – אני מרגיש קצת כמו שמעון פרס ו מאה הספרים שהוא קרא בו זמנית 🙂 אני בספר הרביעי וגם בהילוך שני, היתרון הוא שאני יודע מה אני אקבל ברגע שאני אפנה זמן לקרוא ואני מסוקרן מספיק לראות איך הוא יגיע לסיום בשביל להשקיע.
אני בספר השלישי של stomelight כמו שאתה עם הרביעי. אבל מבחינתי מיציתי. בפנטזיה בטח שלא חסר מה לקרוא.
אני אתן עוד צ'אנס לצ'ייקובסקי. כאילו, לא בקרוב אבל מתישהו. יש סביבו יותר מדי הייפ, ואולי פשוט לא קראתי את הדברים הנכונים. אבל זה לא בגלל שחסר מה לקרוא – כי אם אני לא נהנה מסופר כלשהו אז כל מי שטרם ניסיתי ופוטנציאלית יותר טובה – עדיפה.
service module חביב מאוד מאוד, צחקתי בקול רם. אבל כמו שאומר מרק, בשלב מסויים מצלצל השעון המעורר ואז צ'ייקובסקי עובר ל"ןאז הסיפור נגמר" ומתפנה לסיפור הבא. בהחלט יש לו פוטנציאל לכתוב יצירות מופת (לצ'ייקובסקי, לא למרק), אבל נראה שאין לו הסבלנות.
ממליץ על סדרת dogs of war של צ'ייקובסקי. קודם כל, מאד נגיש וקריא. הדמות הראשית (כן, זה כלב. ללא ספק יש לו לצ'ייקובסקי קטע עם סיפורים על חיות) עובר מסע התפתחות רגשי ואינטלקטואלי מרתק. הספרים הבאים בסדרה לוקחים את הרעיון עוד יותר רחוק.
כ"כ שנה שעברה יצא service model שבוא סוג של סאטירה. מצחיק ומענין (ושוב – נגיש)
לגבי צ'ייקובסקי – מודה ומתוודה שלא צלחתי ולו ספר אחד שלו, וגם זקפתי גבה כשראיתי את זה.
לגבי מד"ב – מעניין, תוכל לפרט למה לדעתך זה ז'אנר אבוד? יש לי תחושה דומה וכך טענתי בטטויטר בזמנו, אבל נדב נוימן טען – בלהט – שאני טועה ומטעה ושהז'אנר עובר פריחה כרגע, ואני מרגיש שאולי המדגם שנחשפתי אליו לא מייצג
(הגבתי כאן בטעות, הממשק בסלולרי וכו')
מן הסתם זה עניין של טעם. הייתה תקופה שמד"ב woke שלט בז'אנר, ואז גם אם זה לא הטעם שלי, היה ברור שיש כיוון וטרנד למד"ב. כיום woke כבר לא כזה חזק, אבל גם אין שום כיוון אחר שהז'אנר הלך אליו. אז אני מרגיש שהרבה ספרים הם more of the same, שמבוצע בצורה פחות טובה מפעם.
מוסיף אותה לרשימה, אנסה לבדוק. תודה!