יום נחלת הכלל 2026

ב-1998 עבר בארה"ב "חוק מיקי מאוס". הוא האריך את זכויות היוצרים של יצירות ב-20 שנה לעומת החוק הקודם. הוא חל על יצירות שכבר היו קיימות. הוא אפילו חל בדיעבד על יצירות שכבר היו בנחלת הכלל.

במשך 20 שנה לא פגו זכויות היוצרים של אף יצירה בארה"ב.

ב-2019 החל מנהג חדש, "יום נחלת הכלל". מציינים אותו ב-1 לינואר של כל שנה, ומציינים בו את כל היצירות החדשות שמעכשיו שייכות לכם – הציבור.

כמובן שמדובר בזכויות יוצרים בארה"ב – ולא בכל העולם. לפעמים זה יוצר מצבים מוזרים, נגיד טינטין נכנס לנחלת הכלל בארה"ב שנה שעברה, אבל יכנס באירופה רק עוד 20 שנה. אפשר גם להתפלפל שעות על מה נמצא בנחלת הכלל, איפה, ואיך. שנה שעברה, למשל, נכנס פופאי לנחלת הכלל, אבל היה דיון שלם על האם כוח העל שהוא מקבל כשהוא אוכל תרד נמצא בנחלת הכלל או לא? בהתחלה חשבו שלא, אבל יותר מאוחר נמצא סטריפ מאוחר של פופאי שמסיבות שונות כבר היה בנחלת הכלל, ושם הוא אוכל תרד!

בפוסט הזה נחגוג את היצירות שנכנסות לנחלת הכלל בארה"ב ב-2026. בלי פלפולים משפטיים, בלי מה וכמה ולמה. בלי מה נכנס בישראל או באירופה או בקונגו. זה אמור להיות כיף, לא שיעורי בית שנה ג' משפטים.

[הכריכה של The Little Engine That Could, ספר ילדים קלאסי שיכנס לנכלת הכלל ב-2026]

הדגש יהיה על הכמה יצירות שמלהיבות אותי אישית, ותירוץ לדבר עליהן.

בטי בופ
איך יודעים מה היצירות הכי חשובות שנכנסת לנחלת הכלל? נעשה סרט אימה על פיהן. בשנים קודמות עשו סרטי אימה עם מיקי מאוס, פו הדב (כולל המשך!), במבי (מה?!) ופינוקיו. השנה הגיע תורה של בטי בופ.

בטי בופ דמות הרבה פחות מוכרת מאלו שהזכרתי קודם. היא לא שרדה את המעבר לעידן הצבע, ואני בכלל נתקלתי בה במי הפליל את רוג'ר ראביט, ולא ביצירות מקוריות בכיכובה.

בופ הייתה קריקטורה לנשים צעירות מדור הפלאפריות. זה דור נשים משנות ה-20 של המאה הקודמת, שלבשו שמלות קצרות, האזינו לג'אז, קיצרו את שערן ובגדול שברו את מוסכמות החברה המסורתית לתפקיד האשה. זאת עוד סיבה שבופ לא שרדה את המעבר לימינו: התרבות עליה היא התבססה לא רלוונטית כבר.

ההופעה הראשונה של בטי בופ הייתה בסרטון Dizzy Dishes, ויש שני דברים שצריך לדעת עליו. הראשון הוא שלבטי היו אז מן אוזני כלב נפולות ארוכות כאלה. זה היה חלק מהפילוסופיה של אולפני פליישר: אם זה נראה מציאותי מדי, אז לא צריך אנימציה בשביל זה. השני הוא שמדובר בסרטון מאד לא מהנה לצפייה. אני שם אותו פה למען הסדר הטוב, אבל אל תרגישו חובה לצפות. ממש מתחת יש סרטון הרבה יותר מוצלח של בטי בופ.

דברים השתפרו מהר אבל. שלוש שנים לאחר מכן יצא הגירסא של בטי בופ לשלגיה – הרבה לפני דיסני אגב. שבע דקות של מחזמר בוגר, סוריאליסטי ובעיקר מאד מהנה. יותר מהנה מהסרט של דיסני אם תשאלו אותי.

אגב, בדקה ה-4:25 (תלחצו פה!) הסרטון הופך לקליפ לביצוע של קאב קלוואי לשיר הג'אז השחור האמריקאי,  St. James Infirmary. הקליפ כולל כוריאוגרפיה שנראית כמו הליכת הירח של מייקל ג'קסון, 50 שנה לפני שג'קסון עשה אותה. אז שלא תחשבו שתרבות השחורים לא נכנס למיינסטרים האמריקאי כבר אז. היא נכנסה, איפה שיכלה.

דמויות מצוירות נוספות?
👈️ פלוטו של מיקי מאוס יכנס גם הוא לנחלת הכלל. הוא הופיע בשני סרטים ב-1930, באחד לא היה לו שם, ובשני קראו לו "רובר". בשם פלוטו הוא יזכה רק שנה מאוחר יותר.

👈️ Flip the Frog – דמות שהיוצר שלה, אב אייוורקס, יותר מעניין ממנה. איוורקס היה היוצר של מיקי מאוס, ונודע בתור "המאייר המהיר ביותר בהוליווד": הוא יכל לצייר כ-700 ציורים ביום. את פליפ הצפרדע יצר, עם דמויות נוספות, אחרי שעזב את דיסני ב-1930.

👈️ בלונדי: רצועת קומיקס שמתפרסם ברציפות מ-1930 ועד היום. ב-1973 המושכות עברו מהיוצר לבן שלו, ואחרי זה החליפו מספר אמנים לאורך השנים. 95 שנים רצופות של יצירת פרנצ'ייז זה מדהים! אבל לא משנה את העובדה שלא איכפת לנו, הישראליים מזה, כי בלונדי מעולם לא תפס בישראל.

דמויות ספרותיות
הרומן הראשון בכיכובה של מיס מארפל של אגאתה כריסטי יצא ב-1930. אבל הדמות עצמה עצמה נמצא בנחלת הכלל כבר כמה שנים, כי יצאו סיפורים קצרים בכיכובה ב-1920. הרקל פוארו גם כבר שם. אם כי ייתכן שהמידע הזה נכון רק לארה"ב, לא הצלחתי להבין את המצב באנגליה.

בלש חדש שבטוח נכנס לנחלת הכלל ב-2026 הוא סם ספייד, גיבור הנץ ממלטה. ספייד הוא הארכיטיפ של בלש פילם-נואר: ציני, חד-לשון, מתנגש עם רשויות החוק – ויודע לדאוג לעצמו. מי מרים את הכפפה לספר סם ספייד נגד שרלוק הולמס?

אפשר להוסיף לאיחוד גם את ננסי דרו: תיכוניסטית בלשית, דמות אייקונית אמריקאית, ואפילו בישראל אני קראתי את הספרים שלה בתור ילד. עם רשימת הבלשים הזאת אפשר לעשות יקום קולנועי שלם: הולמס, ספייד, דרו, מארפל ופוארו – ולסיים בקינוח סטייל "הנוקמים": כל החמישה נגד איזה רוצח סדרתי מבריק.

סרטים, מוזיקה
למיטב זכרוני, ראיתי רק סרט אחד מ-1930, אבל איזה סרט זה! Animal Cracker של האחים מרקס. איפושהו בגיל 11-12 הייתי מכור לאחים מרקס. בעיקר ללילה באופרה (שיכנס לנחלת הכלל רק עוד 5 שנים), אבל גם לשאר הסרטים שלהם. כנראה שהם לא יצחיקו אותי היום כמו אז, אבל עדיין שווה צפייה:

כמה הקלטות מצוינות של מוזיקה נכנסות לנחלת הכלל ב-1925, רובן בז'אנר הג'אז והבלוז. הנה שתיים שאני תמיד שמח להאזין להם. הראשונה הוא St. Louis Blues בביצוע בסי סמית'. אחד משירי הבלוז הראשונים שהצליחו אי פעם:

השני הוא השיר המרטיט Nobody knows the trouble I've seen. הוא היה שגור בקהילת העבדים האמריקאית במאה ה-19, אבל פורסם רשמית לראשונה רק ב-1867. שיר נהדר ללא שום קשר, אבל מצמרר כשיודעים את ההקשר שלו. הביצוע שנכנס ב-2026 לנחלת הכלל הוא ביצוע אופראי משהו של מריאן אנדרסון.

לקריאה נוספת: שני מקורות נוספים מקיפים יותר על היצירות שיכנסו לנחלת הכלל: ראשון, שני.